העיתון
ידיעות אחרונות מלפני כחודשיים, מספר על התופעה המדאיגה של סחיטות דמי חסות. הסיפור הוא של קבלן מאזור המרכז שבוקר אחד התייצבו אצלו קבוצה של גברים והודיעו לו כי הם שומרים עליו. הקבלן קצת לא הבין וענה כי אין לו צורך בשמירה. ה"שומרים" לא ממש אהבו את התשובה והבהירו כי הוא צריך ועוד איך צריך.
ידידנו הקבלן לא התבלבל וצלצל לחבר שלו, קצין משטרה בכיר שיעץ לו פשוט - לשלם. והוא אכן שילם, רק שאת העלות הזו שילמו בסופו של דבר רוכשי הדירות. וזו ההערכה הכללית, כי קניית דירה חדשה כוללת בתוכה תשלום של מעל לעשרת אלפים שקלים שהולכים ישירות לחברות השמירה הדואגות לביטחון אתר הבנייה.
אבל אם מסתכלים היטב רואים שאלימות והתפשטות תופעות של כנופיות רחוב ומאפיה זה לא דבר מוקצה. למעשה, לתקשורת על כל גווניה, יש חלק לא קטן, בבנייה ובפירוק "הכוכבות" המזויפת שהיא מציגה לציבור. הרי כל מי ששורד, או מגיע לשלבים סופיים, של תוכנית "ריאליטי" סוג ב' - או ג', מקבל גיבוי תקשורתי, חשיפה, ראיונות, ולבעלי המזל הגדול, אפילו תוכנית טלוויזיה או אירוח סוג ב'.
אבל לא רק הם, גם ראשי הפשע זוכים לאהדה מצד התקשורת במירוץ ההפרזה הגדול בטיפול התקשורתי בגיבורים העממיים, מרוני רון ועד אלפרון, אורחים לא קרואים בכל סלון.
זה התחיל בהמון סרטי מאפיה ובהם "הסנדק" והשחקן אל פאצ'ינו, שנתן לנו להכיר את העולם התחתון ולא להירתע. זה המשיך בסדרה "הסופרנוס" ואומץ כמו כל חולי אמריקני גם אלינו בסדרת "הבורר". לראות ראש משפחת פשע ופשוט להתלהב.
ילדים מתחילים פתאום לדבר באותה שפה, ללכת באותה צורה ופתאום לכולם חשוב ה
כבוד. רק הכבוד. עבריינים זה אנשים שיש להם כבוד.
סליחה, אבל זה שעוזב מקום בשקט אחרי שהעירו לו שהוא מפריע, זה שמדבר בצורה מכובדת, זה שמרוויח ביושר זה מישהו עם כבוד. זה שמאיים, תוקף, דוקר, מקלל, יורק כל משפט שני. זה שמוכר רעל לילדים שלנו ומשתלט לי על החנייה - זה מישהו בלי כבוד.
הוא מדבר על כבוד אבל זה נגמר בזה. אבל אחד כזה יכול להפוך לסלב. גיבור. המדיה מחפשת כל הזמן גיבורים חדשים, אנשים שיכירו אותם, יזדהו אתם. המפורסמים החדשים הם לצורך ההשוואה מותגים. האלים והאלילים החדשים שמייצרת המדיה חדשות לבקרים, משקפים, לדעת ד"ר גורביץ, את שטחיות החברה שבה אנו חיים. "העידן שלנו מאופיין בהתפוררות ערכים, ובהתפרקות מוסדות מרכזיים כמו מוסד המשפחה. פעם הייתה משפחה, הייתה ממשות, היו דמויות להזדהות איתן ומרכז להזדהות. ברגע שכל המוסדות מתפרקים מה שנשאר זה ואקום, חלל ריק שאנחנו מנסים למלא על-ידי חומר ומוצרי צריכה". המדיה היא "בועה שמתחזקת ומפמפמת את עצמה על ריק, כדי להעניק לבני האדם קצת משמעות".
מה מאפיין את הסלבס של ימינו, אילו איכויות או תכונות דרושות כדי להפוך לסלב?
"שום דבר מיוחד לא מאפיין את הסלבס, חוץ מעצם היותם מפורסמים. אלה אנשים שנודדים מתוכנית טוק שואו אחת לשנייה, גיבורים לשעה שיצרה הטלוויזיה. הטלוויזיה רעבה כל הזמן לגיבורים חדשים. נערות זוהר הופכות למגישות, ומגישות הופכות לשחקניות שמביאות איתן איזה סוג של שטחיות ורדידות, והקהל קונה הכל. זאב רוזנשטיין הוא סלב כמו ביבי נתניהו, כמו שרון איילון".
סלב יכול להיות מכוער, ובכל זאת מפורסם. היום כל פושע וכל גנב יכולים להיות סלבס ואפילו לקבל תוכנית טלוויזיה. כל פועל דחק יכול להיות סלב, כי אפילו העוני מייצר סלבריטאים. בכל פעם שעולה לכותרות דוח העוני מוצאים את הסלב העני החדש, הוא עולה ואחר-כך נשכח, עד לדוח העוני הבא".
"החברה התרוקנה מערכים בצורה כל-כך מזעזעת שהיא מוכנה לקלוט כל דבר כדי שיהיה פה קצת מעניין. שודד, רוצח? למה לא? אם זה מרגש את הקהל זה טוב, זה הולך". ממשיך גורביץ' ואומר, "קחו לדוגמה את זאב רוזנשטיין. כמה מהשכנים שלו קמו ועזבו את מקום המגורים שלהם כי הם מגנים אותו ולא רוצים לחיות לידו? למה הם לא עוקרים משם? מבחינת השכנים שלו הוא סלב, גיבור תרבות, אדם מפורסם, ואין להם יכולת להעביר שיפוט מוסרי לגביו. הם ממשיכים לשתף פעולה עם הסלבריטאיות שלו ולכבד אותה בעצם הנוכחות שלהם על ידו. בעידן שלנו אין גבולות מוסריים. הגבולות הם של פרסום, עוצמה, כסף וכוח. סוג של זוהר שמצית את הדמיון של כולם. מבחינת המדיה, רוזנשטיין מביא רייטינג ממש כמו פנינה רוזנבלום, אין שום אבחנה".
"ותשחת הארץ" אומרת התורה, "כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ".
אמרה וצדקה.