מה רצונו להביע בספרו שכתב?
אבינדב בגין כתב ספר, שבו הוא מתאר את דעותיו, במגוון רחב של נושאים. עיקרן הם, לחיות בעולם שאין בו דת, לאום, גבולות, חומות, סכסוכים, אידיאולוגיה, פוליטיקה, אבל בעיקר עולם שאין בו אלימות.
הנושאים שעליהם כותב אבינדב בגין, הם אינם רעיונות חדשים בהיסטוריה האנושית, למרות השוני בהבעה בכתב הייחודית לו, שאינם תואמים את הדעה הפוליטית המשפחתית שעליה הוא גדל, למד והתפתח.
הספר עצמו, כתוב בדומה לאורך של מאמר, בכריכה של ספר.
אנסה להסביר את דעתי בנושא:
בהיסטוריה האנושית, אנשים התייחסו לרעיונות כאלו כאל אוטופיה, ואף ישנם אנשים שמאמינים שזהו חזון אחרית הימים שניבאו הנביאים, חזון הכתוב בתורה.
לכן, התרשמותי מקריאת הספר היא, שאבינדב בגין אימץ לעצמו את אותן הדעות, שכבר הוזכרו בהיסטוריה האנושית ו/או שהוא אימץ לעצמו זהות והוא התחבר אליה, וזאת כדי לזכות בהתייחסות, כי כולנו צריכים וזקוקים שהתייחסו אלינו, כדי שנקבל את ההשתקפות, כך שנוכל להכיר את עצמנו באופן ברור לנו, ובכך לתקן את אישיותנו המקולקלת.
למה? מאז שחשב בן האנוש על רעיונות אלו ועד היום, דעות אלו נחשבו אז, ונחשבים גם כיום, ויחשבו גם בעתיד, כדעות שהן דמיוניות, וזה מהות ההגדרה לאוטופיה, משהו שהוא בלתי ניתן להשגה. כלומר, אין הבדל בין אבינדב בגין, לבין הוגי דעות ונביאים מין העבר.
מתי כן יכול להיות הבדל? ההבדל יכול להיות משמעותי, במידה ואבינדב בגין, ישתף אותנו בתהליך הפנימי, האישי, שהוא עבר עם עצמו ובעצמו, וישתף אותנו מרצונו החופשי, מה שהוא נמנע מלעשות עד כה, ממה שהתרשמתי.
כדי להגיע לרמה התפתחותית מתקדמת זו ולהציג אותה, צריך לעבור תיקון, שינוי אישיותי, שיאפשר את ההבנה התודעתית והבנייה הפיזית לכך, וזאת כדי שנוכל לממש וליישם את הזהות האמיתית שלנו במציאות שבה אנחנו חיים, הגעה לרמה התפתחותית מתקדמת זו, תאפשר את היכולת שלנו ליצור מציאות שתואמת את המציאות האמיתית, שאותה מתאר בספרו אבינדב בגין וקודמיו, שכולנו רוצים ושואפים לגאולה זו, אם במודע או שלא במודע.
למה הדבר דומה? הדבר דומה לסולם שיש בו עשרה שלבים, וכדי להגיע לשלב העשירי, צריך לדרוך ולעבור על תשעה שלבים שבדרך, עד להגעה לשלב העשירי והאחרון. כלומר, לא ניתן לקפוץ לשלב העשירי בסולם, ללא המעבר דרך אותם השלבים הקודמים לו.
מה הקשר לאבינדב בגין? הקשר הוא בכך, שאבינדב בגין, קפץ והראה לנו את השלב המתקדם ביותר, אבל ללא הסבר, על הדרך ואיך לעבור את השלבים שלפני ההגעה לאן שהוא הגיע. אומנם בספרו נשאלות הרבה מאוד שאלות חשובות, אך התשובות אינן מספקות, אם הן קיימות בכלל.
כלומר, עד שלא נקבל את ההסבר על הדרך שהוא עבר לשלב ההתפתחותי המתקדם שהוא הגיע אליו ושאותו הוא מציג אותו, ובכוחות עצמו, לא נוכל לחבור אליו. משמעות הדבר, שהוא יהיה שם למעלה, ואנחנו נהיה שם למטה מבחינה התפתחותית.
במידה ואבינדב בגין עשה את דרכו לשלב התפתחותי מתקדם זה בקפיצה, וללא המעבר דרך השלבים שלפני, והוא בנה את עצמו בהתאם לכך, אז, הוא הכניס את עצמו לאשליה, ולכן הוא יתפרק וייפול, כמו שקרה לסבא שלו מנחם בגין, כמו שקרה לאבא שלו בני בגין, כמו שקורה לכל מי שאינו בונה את עצמו וחי באופן הבריא, שמתאים לגוף הפיזי האנושי, ותואם את מהות ומטרת החיים, הן מהבחינה האבולוציונית קוסמית, והן מהבחינה הרוחנית.
כלומר, האשליה תתנפץ לה, גם אם התובנות שלו הם נכונות, כי הוא לא בנה את עצמו שלב אחרי שלב, לכן הבסיס שלו הוא אינו איתן.
בספרו, אבינדב בגין אינו מסביר לנו על הדרך עד ההגעה, ועל השלבים שהוא עבר עם עצמו ובעצמו. לכן, כאשר הוא יעשה זאת ויסביר לנו, הוא יוכל להוכיח לעצמו וגם לנו שקיימת דרך, שיש שלבים שאותם הוא עבר, כך שנוכל להיעזר בתובנות שלו, ולעבור את השלבים הקיימים, וזאת כדי שנוכל לבנות את עצמנו לרמה התפתחותית מתקדם שמתוארת בספרו, ושהוא רוצה לסחוף אותנו אחריו.
בספרו, אבינדב בגין כמעט ואינו קיים, קיימת הדעה שכך וכך צריך להיות, קיימת הכמיהה, קיים הרצון לשנות, קיימים התיאורים הדמיוניים שהוא בטח מבין אותם, אבל איך בדיוק עושים זאת?
ישנם אנשים, שכשהם מפרסמים דעות כאלו, חושבים שהם המושיע, שהם המשיח, האם גם זה המקרה? מה קורה כיום?
בעולם שחיים בו האנשים כיום, יש בהם את הרגש הטוב, ויש בהם גם את הרגש הרע, לכן תמיד יהיו סכסוכים, כיוון שלאנשים יש קונפליקט תודעתי, ניגוד תודעתי, ולכן הם מסוכסכים עם עצמם. כתוצאה מכך, הם משליכים זאת על האחר שהופך להיות הקורבן שלהם. לכן, כולנו קורבנות.
מקריאת הספר, אבינדב בגין כותב ומציין, שיש בו את הרגש הטוב, את החמלה את האהבה, את ההנאה. אם כך, אז יש בו גם את הרגש הרע.
כלומר, הנדנדה הרגשית, הזיגזג הרגשי, שבין הרגש הטוב לבין הרגש הרע קיים גם בו, מה שלא מאפשר לו להיות מאוזן, מכוון, שפוי, לכן הוא כמו כולנו בשלב זה.
כלומר, התיקון לרוגע הפנימי, שמאפשר את ההבנה וההתחברות לזהות האמיתית, לרציונליות, להתייחסות העניינית למהות ומטרת החיים, עדיין לא נעשתה אצלו.
מסקנה: אבינדב בגין בספרו, אינו מוכיח לי את ההגעה שלו לתובנות שהוא מציג, אלא את הקפיצה, את הדילוג שהוא ביצע, כנראה מתוך אימוץ של דעות שנאמרו ונשמעו בעבר ו/או אימוץ של זהות אחרת. אך, מה שאני לא אכתוב, עצם השינוי והמעבר שנעשה, מצריך וגם משקף, רצון עז לשינוי פנימי אישי שלו.
לסיכום, הדרך, הבנייה הפנימית, היא מהות ומטרת הכל. בכולנו, אם במודע או שלא במודע, אנחנו רוצים לשנות את העולם, ולגאול אותו מהייסורים שאנשים חווים אותם בחייהם.
מי שידע להסביר לאנושות את השלבים, את התהליך הפנימי, את הבנייה הפנימית, יוכל לקדם את האנושות לשלב התפתחותי מתקדם יותר, מה שלא נחשף, ולא מוזכר ומסופר בספר, וגם לא נאמר בראיונות שהוא נתן לאמצעי התקשורת, עד כמה שיכולתי לעקוב.
הסכסוך, אם הוא פנימי אצל בן האנוש, שמשתקף בהתנהגותו אל החוץ, יהיה ניתן להפסיקו, אך ורק כאשר בן האנוש יתנתק מרגשותיו הפנימיים, מתוך הבנה ורצון ובנית היכולת לכך, אך לא מתוך הדחקתם, כי אז הרגשות הפנימיים ישנם.
הרגשות הפנימיים, הם גם מהרגש הטוב שבנו, והם גם מהרגש הרע שבנו, כשנתנתק מהם נהיה רגועים יותר, כך גופנו הפיזי יתפקד ויפעל באופן מאוזן מבחינה כימית, כלומר מכוון, כך נהיה שפויים יותר, כך נהיה בריאים יותר, כך נאריך חיים יותר, כך נוכל לממש את השאיפה שלנו לחיות לנצח, וכך נממש את מהות ומטרת חיינו, הן מהבחינה האבולוציונית, קוסמית, והן מהבחינה הרוחנית. אבל בעיקר, כך יפסיק הסכסוך הפנימי שבנו.
השקט, הרוגע, השלווה, שאבינדב בגין כותב ומזכיר בספרו, הם הכמיהה שלו וגם שלנו, להגיע לשלב התפתחותי מתקדם זה. כשהוא ואנחנו נגיע לשלב מתקדם זה, לא נצטרך יותר את הדתות, המדינות, חומות, צבאות, דגלים, המנונים, טקסים, וכל מה שמפריד בינינו, כי לכולנו יש את אותה המטרה, להבנתי.