ברחוב "מדינת היהודים" 103 בהרצליה ממוקמים משרדי ההנהלה של חברה, שתאוות ההון היא אצלה מעל לכל החלטה של בית משפט בישראל. וגם החלטות של ועדת העבודה בכנסת הן בשבילה נייר בלתי מחייב.
חברת "אקרשטיין" החליטה לשים ללעג ולקלס לא רק את החלטות בית המשפט, אלא גם את כל מה שעולה מהשמות המחייבים של הרחוב והעיר בה ממוקמים משרדיה. הרחוב - "מדינת היהודים" והעיר הנושאת את שמו של בנימין זאב הרצל. שמות המחייבים ליישום ערכים של קיום בכבוד לאדם עובד, רגישות כלפי אדם המתקיים מיגיע כפיו, ובמקרה שלנו מדובר בעבודה פיזית קשה מאוד. אני רוצה להאמין שמנהלי "אקרשטיין" קראו את חזונו של הרצל בספר "מדינת היהודים" בדבר זכות הפועל להתארגן, החובה להכיר בארגונו, על שכר הוגן ועל יום עבודה של שבע שעות. פועלי החברה דורשים רק את הזכות להתארגן.
ההחלטה של בית המשפט וגם ההחלטה של ועדת העבודה בכנסת הורו במפורש, שהנהלת חברת "אקרשטיין" חייבת לנהל משא-ומתן עם הוועד הנבחר במפעל בירוחם והכרה ב
'כוח לעובדים' כארגון יציג של העובדים.
לחברת "אקרשטיין" היה נוח יותר להכניס מה שיותר עובדים דרך חברות כוח-אדם. היה לה נוח עם המציאות של שני העשורים האחרונים, שמול היחלשות ההסתדרות ומדיניות האוצר התפוררה במידה רבה העבודה המאורגנת. לחלל הזה נכנסו חברות כוח-אדם שגזרו קופון על מאות אלפי עובדים בארץ, שהפכו במקרה הטוב לַעֲבָדִים מודרניים. המציאות הזו הייתה נוחה מאוד לחברת "אקרשטיין", כשבמשך כמעט שני עשורים לא פעל ועד עובדים בתחומה. ולאט-לאט הצליחה להעביר חלק מהייצור בירוחם לחברת כוח-אדם.
תנועת המטולטלת התחילה לנוע בחזרה לכיוון ועדי עובדים והעבודה המאורגנת . לארגון "כוח לעובדים" יש תרומה רבה במטוטלת הזו. במפעל בירוחם רוב מכריע וגורף של הפועלים ביקש לבחור ועד עובדים ורואה ב"כוח לעובדים" כארגון המייצג אותו. החלטה זו של הפועלים זכתה גם לגיבוי של בית המשפט למורת רוחה של הנהלת "אקרשטיין".