סכנת הבריתות הערביות

הפרופסור משה שרון, במאמר מאלף ב"מקור ראשון" (12.2.10), מרחיק לכת מליברמן ואומר:

• "...ישלמו הערבים בשטחים תמורת שלום אמת שיקבלו מישראל. אין הכוונה רק לשטחים שהערבים הפסידו במלחמת ששת הימים... אלא לשטחים נוספים שישראל זקוקה להם כדי להבטיח לעצמה עומק אסטרטגי מינימאלי. לא רק משום שהתוקפן אינו יכול לקבל בחזרה שטחים שהפסיד כתוצאה מתוקפנותו, אלא משום שאם לשלום יש מחיר, הערבים יצטרכו לשלם בעבורו."

הפרופסור שרון מביא דוגמאות: במלחמת העולם השנייה גרמניה הפסידה לפולין ולבריה"מ 44,310 מיילים מרובעים וקלטה קרוב ל-12 מיליון פליטים. שטחים עצומים נקרעו ממזרחה של פינלנד (במיוחד חבל קרליה) בידי הרוסים. הפרופסור שרון מציע, שישראל תדרוש שליטה מוחלטת בכל פסגת החרמון ובכל האזורים השולטים על בקעת דמשק. ניתן להזכיר גם את אדמות הברון בגולן ובבשן, שרובן מצויות בשטח שהוא היום סוריה, ושרידים יהודיים עתיקים כמו חורבות העיר הקדומה נווה. דווקא תזכורת לסורים שיש להם מה להפסיד עשויה למנוע מלחמה. ברק המנהל בפועל מעניין: בכל הנוגע לכיתור הצבאי מן הלבנון ועד לעזה, מטהרן ועד חמאסטן, איש לא שאל מי הכשיר את הקרקע? מי הניח את היסודות? התשובה היא כמובן, שבצפון היה זה אהוד ברק בבריחה המבוהלת מדרום הלבנון ובבגידה המבישה בצד"ל שהגיש לחיזבאללה ניצחון מדומה חינם, אשר השליט אותו תחילה על דרום הלבנון ולבסוף על מדינת הלבנון כולה. במדינה אחרת, נוכח התוצאות האלה הוא לא היה יכול להראות את פניו בציבור עד יומו האחרון. כאן הוא מנהל בפועל - במקום שר החוץ - את המו"מ עם הפלשתינים, מכין לנו אסון דומה בשומרון וביהודה אשר ישלים את הכיתור ויהפוך אותו לקטלני. על צמיחת הסכנה מן הדרום אין צורך לדבר הרבה. הזיכרון עוד טרי. הפשע האנושי והפלילי של הגירוש גרר אחריו תוצאות קשות מאוד גם מבחינה לאומית ומדינית: את ניצחון החמאס בבחירות הפלשתיניות הכלליות, ואחר-כך את השתלטותו על הרצועה כולה והפיכתה למדינת טרור ולשלוחה צבאית של אירן. גם את האחראים למפולת הפיסית, המוסרית והמדינית הזאת איש אינו קורא לאחריות.

משמעות כל ההצהרות המתואמות האלה היא שישראל מוצאת את עצמה נתונה בטבעת של כיתור צבאי מאיים, והאיום הוא באוטומטיות, הנותנת את המפתח למלחמה בידי היותר קטן והיותר חסר אחריות מבין בעלי הברית המלחמתית הזאת. תסריט לדוגמא: החמאס פותח במטח של טילים וישראל מגיבה. באופן אוטומטי משגר גם החיזבאללה מטח משלו או אפילו תוקף רגלית. על-פי התחייבותה הפומבית מצטרפת מדינת הלבנון ואחריה הסורים, ולא חשובה העילה שהפעילה את שרשרת התגובות: כולם מחויבים מראש זה לזה וכלפי העולם. כאן יש לציין שלביטוי "ישראל תתקוף" - אין כל משמעות. כל תוקפן טוען תמיד, שהצד השני הוא שתקף. היטלר ביים התקפה של אסירים במדי הצבא הפולני על תחנת השידור בעיר גלייביץ, כדי שיוכל לטעון שהוא זה שהותקף. אחר-כך פלש לפולין. שרשרת הבריתות הצבאיות שטהרן מהדקת מסביב לצווארנו מזכירה אוטומטיות דומה, שחוללה את מלחמת העולם הראשונה. אירופה התארגנה בבריתות. מצד אחד עמדה הברית בין הקיסרות הגרמנית לקיסרות האוסטרו-הונגרית ומולה התייצבה ברית בין רוסיה לצרפת משנת 1894 וברית בין צרפת לבריטניה משנת 1904 ("entente cordiale" - הסכמה לבבית), ואת המעגל סגר הסכם בין אנגליה לרוסיה משנת 1907, וביחד - "triple entente" ("הסכמה משולשת"), שכתוצאה ממנה מצאו את עצמן גרמניה ואוסטריה בכיתור מדיני-צבאי. לחבית חומר הנפץ היה חסר הגפרור, וזה הגיע כאשר יורש העצר האוסטרי, פרדיננד ואשתו, נרצחו בעת ביקור בעיר סרייבו על-ידי טרוריסטים סרבים. סרביה, מדינה קטנה שחייתה במתיחות מתמדת עם שכנתה, הקיסרות האוסטרו-הונגרית, נשענה על רוסיה הצארית: שניהם סלאבים ולהם כנסייה אורתודוקסית דומה. בתגובה על הרצח הכריזה אוסטריה מלחמה על סרביה וגרמניה בעלת בריתה התייצבה מיד מאחוריה. על כך השיבו הרוסים בגיוס חלקי וצרפת הודיעה שתכבד את התחייבותה לעמוד לימין רוסיה. על הגיוס הרוסי השיבה גרמניה בגיוס משלה ורוסיה ענתה בגיוס מלא של כל צבאה. עכשיו אוסטריה הכריזה על גיוס מלא וגרמניה שלחה לרוסיה אולטימטום עם דרישה לבטל את הגיוס תוך 12 שעות, ומשלא השיבה, הכריזה עליה מלחמה. בתגובה פתחה צרפת בגיוס כללי וגרמניה שלחה גם לה אולטימטום "להבהיר את כוונותיה". צרפת ענתה שתפעל לפי האינטרסים שלה, ועל כך ענתה גרמניה בהכרזת מלחמה ומיד פלשה לבלגיה, כדי להגיע דרכה אל העורף הצרפתי הבלתי מוגן. זו הייתה העילה לאנגליה להצטרף גם היא למלחמה, כמי שערבה לניטרליות של בלגיה, שהופרה על-ידי הגרמנים. כך החל טבח עשרות המיליונים. המדינאים בעצמם נראו כמאבדים את השליטה על המאורעות שהשתלשלו כמו מאליהם. סופם של מלכים ליפול הדמיון בין מה שקורה עכשיו סביבנו לתקדים ההיסטורי המחריד הזה הוא במערכת הבריתות העוינות ובהתחייבויות ההדדיות למעורבות מלחמתית אוטומטית. לאנלוגיה הזאת ניתן להוסיף, שבדומה לאזהרת ליברמן לאסד הסורי, כי הוא ושושלתו עלולים ליפול - במלחמה ההיא כל המלכים שנכנסו לתוכה בששון איבדו את כתריהם וקיסר רוסיה, ניקולאי, איבד גם את חייו. הקיסר וילהלם הגרמני הלך לגלות בהולנד ושם מת, גם הקיסר קרל האוסטרי גורש, והסולטן הטורקי גלה לפריז. בהתחשב עם כל הנתונים האלה, אזהרתו של ליברמן לסוריה נשמעת עניינית ומידתית וההתקפה הפרועה עליו מצד התקשורת לחלוטין בלתי מוצדקת. אם היה מקום לביקורת, הרי זה נגד ראש הממשלה נתניהו, שלא הגיב על ההתפתחות המאיימת הזאת, לא כינס את הממשלה לדון בנושא, לא הוציא הגה מעל במת הכנסת. שתיקתה של ישראל הרשמית - להוציא את ליברמן - נוכח הכיתור הצבאי המוכרז, היא הפקרות ביטחונית. היא תואמת את ההתנהלות הנוכחית של נתניהו - הליכה על קצות האצבעות, קריצה לכולם, ריצוי של כולם והעיקר להרוויח זמן ולשרוד. מול טבעת הפלדה המתהדקת, השתיקה הזאת עלולה להתגלות כמחדל גורלי.

ומנטאליות הגטו נמשכת. האדמירל מייקל מאלן, ראש המטות המשולבים של ארה"ב, מבקר בארץ. פעם תשיעית הוא פוגש את הרמטכ"ל שלנו. הנושא הוא כמובן אירן. האיש נשלח למנוע אותנו מפעולה עצמאית ואפילו מלהגיב על התקפה אירנית, מסוג ההבלגה שקיבל עליו שמיר בימי הסקאדים של סדאם חוסיין. שהרי ייתכן, למשל, תסריט שבו ארה"ב מטילה מצור על מיצרי הורמוז ואירן מגיבה בטילים על תל אביב, כדי להעביר את המסר שזו מלחמה יהודית. לקראת אפשרות כזו, שולחיו של מאלן - הלא הם הסעודים ושאר מדינות המפרץ מפיקות הנפט - רוצים משהו מאיתנו והוא - שנספוג מהלומות ונבליג, כי הדבר משרת את האינטרסים שלהם. אולם, מי שרוצה משהו מזולתו, צריך להציע לו תמורה. ככה זה בין אדם לחברו וגם בין המדינות - חוץ ממדינת היהודים שבה שולט הכלל המטורף, שמי שנותן - גם משלם! "יצהר תמורת בושהר" הם דורשים: אנחנו נדרשים לשלם בירושלים וביהודה ושומרון למוסלמים הסונים, "תמורת" זה שנסייע להם להינצל מידי המוסלמים השיעים! האם לא איפכא מסתברא, ובהמשך להגיונו של הפרופסור שרון לגבי סוריה - צריכים היינו לדרוש את קץ התביעות הערביות על ירושלים ועל יש"ע תמורת מתן יד להצלת הנפט בשביל המערב והצלת המשטרים הסונים מכיבוש שיעי, המאיים כבר היום על דרום עירק? אצלנו, אומרים, נתניהו הסכים להקפאה המבישה על הבנייה היהודית ביו"ש תמורת הבטחות אמריקניות בעניין אירן, ומי יודע אם לא התחייב לרוסים לוועידה בינלאומית במוסקבה שאינה אלא אינוס קבוצתי? הכל קיוו, שהציונות תביא נורמליזציה לעם היהודי. כנראה, שהייתה זאת תקוות-שווא.