בכל תחום מהחיים, האמת צריכה להיאמר ולא רק להתקיים. ככל שמסוכן לנהוג בלילות באזור הנגב בגלל שוד וגניבה [של מכוניות] בידי בדווים - צריך קודם כל לומר זאת בפה מלא, כדי שלא לחטוא לאמת הזו.
ככל שגניבת מכוניות נעשית על-רקע לאומני ומסיבה זו נחזים כלי רכב חדשים [וולבו, מרצדס ועוד] נהוגים בידי צעירים בשטחים - צריך ראשית לקום ולומר כי אלה הגנבים.
אמירת האמת הפשוטה הינה חיונית ביותר כבסיס לצעד הבא, והצעד הבא הינו לסכל את הפשע ולהחזיר את הציוד.
החזרת הציוד פשוטה בתכלית, וגם זו אמת שצריך לומר אותה כהכנה לביצועה: עוצרים באקראי ובכמות רבה כלי רכב לבדיקה, לא חשוב לומר היכן, וכל רכב שמוכח בצורה פשוטה של זיהוי מספר רכב/מספר מנוע, כגנוב - יוחרם, ובעליו יסייע וייתן בעל כורחו קצה - חוט לתחילתה של החקירה הפלילית לאיתור הגנבים והענשתם.
בעניין הפשע בנגב - צריך להודות ולומר, כי עצירתו אפשרית ופשוטה בתכלית, כי לא קשה כלל לאתר דמי חסות באמצעות התחזות לבעלי חנות בבאר שבע, כמו גם בדרכים שלא כאן המקום לפרטן.
וההמשך - אין פשוט ממנו.
צעדים עקיפים להקטנת הפשע הגובל בפשע לאומני - הם למסור את מטלת גילוי השוד לחברה פרטית שתעבוד על בסיס של אחוזי הצלחה, אם למדינה כל-כך קשה לארגן את זה.
אין ספק כי הדבר אפשרי.
להזכיר, פעילות מרוכזת של משטרת ישראל למיגור הפשע בנגב - הצליחה במידה מסוימת אך נגדעה באיבה בהיותה תרגיל זמני במקום שגרת עבודה.
כתושב זיכרון יעקב העובד גם בערד ובבאר שבע, ובכל אתר, הביטחון שלי מופקד אצל המשטרה, שלא מבצעת את תפקידה. ושוב, אין כאן כלל בעיה של כוח-אדם, כי אפשר להפעיל קבלני משנה שיעבדו תחת פיקוח המשטרה בכמה נושאים מוגדרים, וככל שירוויחו יותר - כן תקטן הפשיעה הלאומנית.
וכל זאת - בצד חקיקה מתאימה, שתאפשר לחקלאי הדרום שעשו במו ידיהם את מה שלא ביצעה המשטרה - להמשיך ולהיות חקלאים גאים בנגב, במקום עירונים נמלטים בתל אביב רבתי.
לא מדובר במבצע ולא מדובר בתרגיל.
מדובר בשגרת חיים, שאם היא תתממש - יוכנסו לכלא העבריינים ואט-אט יוחזר כל הציוד הגנוב לבעליו, כאשר תוך כדי ההחזרה - ייחשפו עוד ועוד מוקדי מידע לאיתור מקורות הפשע, שידעך, עד שיתבטל.
ויחדל אביון בקרב הארץ.