חברת לקסן שבבעלות אלכסנדר טסלר, שהייתה בעלת מלון הנסיכה באילת, תשלם לרשת ישרוטל 9.4 מיליון שקל בעקבות פיצוץ העסקה לרכישת המלון בשנת 2011. במקביל (15.8.22), דחתה שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, אסתר נחליאלי-חיאט, תביעה בסך 200 מיליון שקל שהגישו לקסן וטסלר נגד ישרוטל ובנק הפועלים. מלון הנסיכה פעל בקצה הדרומי של נמל אילת וכיום הוא שומם. בשנת 2009 נקלעה לקסן לקשיים חמורים, בשל חוב של 197 מיליון שקל לבנק לאומי. טסלר לא רצה להיפרד מן המלון ולאור זאת הוסכם ביוני 2011 שישרוטל (בעלת שורה של מלונות באילת) תנהל אותו במשך עשר שנים ובמקביל תקבל לקסן מבנק הפועלים הלוואה בסך 175 מיליון שקל. אולם, ביולי הודיע הממונה על ההגבלים דאז, דייוויד גילה, כי אין לקדם את העסקה בלא אישורו. הצדדים ניסו להתאים את התקשרותם למצב חדש זה, ואף נבדקה האפשרות שחברת קלאב-מד תיכנס בנעליה של ישרוטל, אך בסופו של דבר קרסה העסקה. בתביעה שהגישו בשנת 2016 טענו לקסן וטסלר, כי ישרוטל ובנק הפועלים ניהלו בחוסר תום לב את המו"מ עימו, ניצלו את מצוקתו ולבסוף הביאו למינוי כונס נכסים לחברה. הוא גם יצא נגד העמלה שגבה ממנו בנק הפועלים על העמדת כל חובותיו לפרעון מוקדם - 39 מיליון שקל. ישרוטל מצידה תבעה 10 מיליון שקל - השבה של מענק החתימה על העסקה והימנעותה של לקסן משיפוץ המלון כמובטח בתקופת הביניים שעד הפסקת ההתקשרות.

טסלר ציפה שיפתרו את בעיותיו

נחליאלי-חיאט דחתה לחלוטין את תביעתם של לקסן וטסלר, וקיבלה את תביעתה של ישרוטל. "התובעים, בגישתם העקשנית ואף הגאוותנית, תרמו חלק לא מבוטל לתוצאות המצערות, יש לומר, של כניסת לקסן להליך כינוס נכסים, אם זה מחוסר רצונם או בשל אי-יכולתם להתגמש ולהתפשר עם הנסיבות שנוצרו לאחר התערבות הממונה בעסקה שחתמו מול ישרוטל, וכך יצרו התובעים קשיים משמעותיים ביותר לשותפות החוזית עם ישרוטל ולנושה המרכזי שלהם, בנק הפועלים. "התרשמתי כי התובעים לא השכילו להסכים להצעות שונות שהונחו לפתחם ובכוחן היה לפתור את הסבך שנוצר מרגע שהתנגדות הממונה ריחפה מעל העסקה. חרף זאת, התחפרו התובעים בסירובם להשקיע כספים נוספים במלון והשחיתו לריק זמן רב במו"מ זה או אחר, שלא הניב פירות והכל בתקופה שהאמון שישרוטל והבנק נתנו בהם הלך ואזל כתוצאה מהתנהלותם שלהם", היא קובעת. לדברי נחליאלי-חיאט, "טסלר ראה את עצמו כמי שתרם רבות למדינת ישראל וכמי ש'מגיעה לו' הכרת תודה... ניכר היה שטסלר כלל לא מבין כיצד היו יכולים הבנק וישרוטל לפעול באופן שפעלו, באופן שלשיטתו לא עולה בקנה אחד עם מעמדו של טסלר ועם הכרת התודה לה הוא ראוי". טסלר לא הצליח לתת מענה לשאלות טריוויאליות, כמו הפער בין הצגת עצמו כאיש עתיר נכסים לבין הימנעותו ממימוש נכסים כדי להציל את לקסן. הוא ציפה שישרוטל והבנק יצילו את החברה, בעוד הוא יושב בחיבוק ידיים. "התנהלותם העקשנית והדווקנית של אנשי לקסן" היא שהפכה "להיות מכשלה של ממש" בפני מימוש העסקה, קובעת נחליאלי-חיאט.

הבנק פעל כמצופה ממנו

על התנהלותו של הבנק אומרת נחליאלי-חיאט, כי זו הייתה כפי שמצופה מגוף שכזה. לא ניתן היה לצפות ממנו שיעמיד ללקסן אשראי נוסף בנסיבות שנוצרו לאור הודעתו של גילה, סירובו של טסלר לממש נכסים וחוסר נכונותו לקדם את העסקה עם קלאב-מד. אסור היה לו לסכן בכך את כספי הציבור המופקדים בידיו, מדגישה נחליאלי-חיאט. היא דוחה גם את טענותיו של טסלר בנוגע לעמלת הפרעון המוקדם, ולפיהן היה הבנק רשאי לגבות רק 5 מיליון שקל. הסכום שגבה הבנק מתיישב עם ההסכם בינו לבין לקסן, היא קובעת. לגבי תביעתה של ישרוטל קובעת נחליאלי-חיאט, כי יש לחייב את לקסן לשלם 6.9 מיליון שקל. לקסן הפרה את התחייבותה לשפץ את המלון והיה עליה לצפות שהדבר יגרום נזק לישרוטל. היה עליה גם להחזיר את מלוא מענק החתימה, אך היא נותרה חייבת 2.5 מיליון שקל. נחליאלי-חיאט דחתה את התביעה האישית של ישרוטל נגד טסלר. נחליאלי-חיאט גם מותחת ביקורת חריפה על עדותו של עו"ד אופיר צברי, אשר ייצג את לקסן במו"מ עם ישרוטל ובנק הפועלים, וקובעת שהוא העדיף בה את האינטרס האישי שלו. בפיה גם ביקורת קשה על אופן ניהול התיק בידי באי-כוחם של טסלר ולקסן, עוה"ד שי גנור, יצחק גולדשטיין ועומר הלוי ממשרד שמרון-מולכו-פרסקי (ראו קישור משמאל); בין היתר בשל כך היא חייבה את לקסן וטסלר בהוצאות בסך 650,000 שקל לישרוטל ובסך 500,000 שקל לבנק הפועלים. את ישרוטל ייצגו עוה"ד חגי אולמן ונועה סולומון, ואת הבנק - עוה"ד אלון פומרנץ ועומר מאירי.