לבוא לביתו של קטין בן 12, להוציא אותו ממיטתו בארבע בבוקר, להביאו לתא המעצר כבול בידיו - זו התנהגות עבריינית בלתי נסלחת ומחפירה מצידם של מי שאנחנו מצפים מהם, שמלאכת אכיפת החוק תעבור גם את הסף של שיקול הדעת.
גם אם למשטרה יש עדויות, שהקטין בן ה-12 יידה אבן על מתנחל סמוך לבית יהונתן; גם אם הוחלט שהשעה המבצעית המתאימה היא באישון לילה - יש מקום לאפשר להורים להתלוות לבנם הקטין בדרך לבית המעצר.
בעיטה גסה בחוק
להקיש על דלת בית הוריו של הילד
מוחמד דוויק בן ה-12 בשעות הלילה, לכבול את ידיו, להביאו לבית מעצר - לא נראה עומד במבחן הסבירות. מה שמדאיג הוא, שמשטרת ישראל לא רק מעדה בשיקול דעת, היא פשוט בעטה ברגל גסה בחוק.
בהוראת חוק הנוער, כפי שנוסחה ב-2008 בתיקון מספר 14, נקבע
במפורש, כי קטין החשוד בביצוע עבירה פלילית זכאי להיוועץ בהורה או בקרוב משפחה אחר לפני חקירתו, כל שכן להיוועץ בעורך דין. כמו-כן, אוסר החוק חקירת קטין בשעות הלילה.
אם ההורים התחייבו בפני השוטרים, שבאו לעצור בלילה ילד בן 12, שהם נוטלים על עצמם את האחריות להביא את הילד בבוקר לתחנת המשטרה, יש מקום לכבד את החוק ולאפשר להורים להביא את הקטין בבוקר.
זכויות הילדים מופרות
קשה להשלים עם הנורמה של גיחה באישון לילה לבית חשוד, כבילה בידיו ובידודו מהוריו. עבירה נוספת שעברה המשטרה, כאשר החקירה לא בוצעה על-ידי חוקר נוער, כפי שמתחייב מהחוק.
באותן נסיבות נעצר ילד בוגר יותר,
בן 14, לואאי א-רג'בי, בבית הוריו גם כן בכפר סילוואן בשעות הלילה. רק לילד הזה לא האיר המזל. הכחשותיו שהוא לא זרק אבנים לעבר בית יוחנן לא סייעו לו, אלא זכו למטר של אגרופים בפניו, כאשר הוא כבול בידיו וברגליו לכיסא עליו הוא ישב.
גם מעצרו של הילד
אחמד סיאם, בן 12, מעורר תמיהות רבות. מעצרו במגרש הרוסים, הדרישה לכרוע על ברכיו עם פניו אל הקיר - מחייבים חקירה לא רק מצידם של מפקד משטרת ירושלים, ניצב אהרון פרנקו, ומנהל המחלקה לחקירות שוטרים, הרצל שבירו, חייבת להיות גם חקירה של המועצה לשלום הילד וכן של הוועדה לזכויות הילד בכנסת.
