אביב טלמור גנב מלקוחות חברת ההשקעות יוטרייד לפחות 77 מיליון שקל, השתמש בכספים לצרכיו-שלו, ניהל מרמה פירמידה וביצע גם עבירות של הלבנת הון ושיבוש מהלכי משפט. כך קובע (13.9.22) השופט חאלד כבוב (בתפקידו כסגן נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב, כיום בבית המשפט העליון). יוטרייד, בבעלותו ובניהולו של טלמור, ניהלה מסחר ממוחשב מבוסס אלגוריתם וגייסה כספים מ-600 לקוחות - כולם אנשים מן השורה ואשר חלקם הפקידו בידיה את חסכונותיהם לטווח ארוך. התביעה טענה שיוטרייד גייסה 100 מיליון שקל; כבוב קובע שהגיוס היה לפחות 77 מיליון שקל ושהחברה נותרה חייבת ללקוחותיה 12 מיליון דולר (40 מיליון שקל). כבוב קובע, כי טלמור היה מזוהה לחלוטין עם יוטרייד: הוא הגה את הרעיון על בסיסו הוקמה החברה, היה בעל השליטה והמנכ"ל, עיצב את המוצר והאסטרטגיה, ניהל את ענייני הכספים, בחר והכשיר את אנשי המכירות, היה מעורב בפעילות המו"פ והיה הכתובת לשאלותיהם של עובדי חדר המסחר. ייתכן שבתחילת הדרך הוא סבר שיוכל לממש את חזונו העסקי ולהשיב את כספי הלקוחות, אך כל פעילותה של יוטרייד - ובפרט המצגים ללקוחות בעת גיוסם - הייתה נגועה בכזבים ואי-חוקיות, קובע כבוב. גרסאותיו בשאלות המרכזיות השתנו ולא ניתן לתת בו אמון. במרכז פסק הדין קובע כבוב, כי לכל הלקוחות נאמר שקיימת חומה סינית בין כספי ההשקעות שלהם לבין הכספים התפעוליים של יוטרייד - בעוד בפועל טלמור והחברה עשו לצרכיהם שימוש בכספי הלקוחות. יוטרייד השתמשה באופן קבוע בכספי הלקוחות למימון הוצאותיה התפעוליות, לרכישת חברות זרות ולפרעון החובות כלפי לקוחות ותיקים מכספי לקוחות חדשים ("פירמידה" - הונאת פונזי). השימוש הזה היה פסול, מדגיש כבוב, ואין נפקות לטענות שהעלה טלמור - וגם אותן הוא דוחה.

הבטיח תשואות שנתיות דו-ספרתיות

טלמור טען שהוא הסתמך על הרווחים הצפויים מן הפעילות הבינלאומית כמקור להשבת כספי הלקוחות - אך כבוב אומר שמדובר בהסתמכות בלתי סבירה ובלתי מבוססת. עוד נדחתה הטענה לפיה טלמור הסתמך על ייעוץ משפטי, במיוחד משום שלא הוכח שהוא קיבל ייעוץ שכזה על בסיס מלוא התשתית הרלוונטית ולא הוכח שהוא שגה בתום לב. להפך: טלמור הסתיר מיועציו המשפטיים מידע מהותי בנוגע לאופן התנהלותה של יוטרייד. טלמור ידע היטב שהחברה מציגה ללקוחותיה בכזב כאילו קיימת הפרדה בין כספיהם לכספיה שלה, ולכן אינו יכול לטעון שפעל בתום לב. כבוב ממשיך וקובע, כי לכל המאוחר בחודש מרס 2015 ידע טלמור על מצוקתה של יוטרייד ונקט פעולות במטרה לדחות את הכסף, ובראשן התקשרות בהסדרי תשלומים עם לקוחות שביקשו למשוך את כספם. כאשר לא יכול היה לעמוד בהסכמים אלו, הוא השתמש בכספי הלקוחות החדשים בהונאת "פירמידה". ללקוחות הוצגו דרך קבע תשואות שנתיות בנות עשרות אחוזים - הן בחומר השיווקי בדפוס ובאינטרנט והן בדברי אנשי המכירות. כחלק ממצגי שווא אלו, אף נוצרו מספר חשבונות פיקטיביים ש"הציגו" תשואות כאלה. מצג שווא נוסף היה כאילו יוטרייד נתונה לפיקוח רגולטורי ולפיקוח של עורך דין ורואה חשבון, בעוד שלא היה פיקוח כלשהו. לאור כל אלו הרשיע כבוב את טלמור בריבוי עבירות של גניבה בידי מורשה. הוא הרשיע אותו גם בהלבנת הון, בשל העברת הכספים הגנובים לחשבונות של יוטרייד, בניהול תיקי השקעות ללא רישיון (למרות שרשות ניירות ערך הזהירה אותו מפני כך), ובשיבוש מהלכי משפט בשל הנחיות שנתן לעובדיו להסתיר מידע בעת חקירת הרשות. את המדינה ייצגו עוה"ד יעל ענתות, ניצן וולקן והדס נאמן, ואת טלמור - עוה"ד משה שמיר ואיריס שמואלי.