מדי כמה חודשים חוזר על עצמו הריטואל הקבוע, בו המדינה כולה מזדעזעת לנוכח חשיפה של פרשת אונס קבוצתי. כל הגורמים הרלוונטיים פוכרים ידיים בהשתאות איך לא ידענו, לא ראינו, לא שמענו...
האחריות למניעת האירוע הבא מוטלת קודם כל על הבתים המחנכים. יחס הכבוד בין המינים מתקיים בראש ובראשונה במשפחה הגרעינית. בבתים בהם האישה אינה זוכה לכבוד מצד בן זוגה, ובמקרים קיצוניים, סובלת מאלימות - מחלחל מסר - שפגיעה באישה היא לגיטימית.
על ההורים מוטלת האחריות לחנך את ילדיהם כי מיניות היא שוויונית ולשני בני הזוג הזכות ליהנות ממנה. בשום אופן היא אינה יכולה להתרחש בתנאי אלימות, לחץ, השפלה, סחיטה ואיומים. עליהם לגלות התעניינות ומעורבות בתחומי העניין והעיסוק של ילדיהם בשעות הפנאי. מעורבות אינה התערבות והיא הכרחית ולגיטימית.
גם בית הספר אינו יכול להתנער מאחריותו לחינוך בני הנוער לכבוד ושוויון בין המינים. יש 'להציף' את הנושאים במערכת החינוך, כולל התמודדות עם נושאים 'מביכים' ו'רגישים' תוך דגש על גבולות המותר והאסור במיניות. יש לחנך את הנוער ואת סגלי החינוך לזהות סמני מצוקה אצל נערות, וסימנים מוקדמים העשויים לנבא אלימות במערכות יחסים זוגיות.
יש לעודד סדנאות העצמה מגדריות בבית הספר, שיעניקו לצעירות כלים להעצמה אישית, למודעות מגדרית ויכולת להתמודדות במצבים של הטרדה מינית ואלימות מינית המופעלת כלפיהן.
מסגרות אחרות כגון: תנועות נוער, מועצות נוער, מועצות תלמידים - חייבות אף הן להידרש לנושא זה מכל היבט אפשרי.
תכני לימוד מגוונים עשויים להשתלב בסוגיית הכבוד והשוויון בין המינים. ניתן לעשות שימוש מושכל במקצועות מדעי הרוח כגון: הספרות, הסוציולוגיה, החיבור, התנ"ך, על-מנת להנחיל ערכים יסודיים אלו.
בני הנוער חשופים יותר מתמיד לתכנים של אלימות מינית - באינטרנט, בטלוויזיה ובמשחקי מחשב. מול גל זה יש להציב תגובת נגד חזקה, החלטית ורב-מערכתית.
במאבק זה צריכים לשלב ידיים כל גורמי הרווחה, הטיפול, מערכת החינוך, ההורים, תנועות הנוער ורשויות החוק. רק כך נוכל לצמצם את התופעה, ואולי, למנוע את האונס הבא.