בג"ץ ביטל (22.9.22) את מינויו של שופט בית המשפט העליון בדימוס, מני מזוז, ליו"ר הוועדה לבחינת מינויים בכירים. מזוז אמור היה למלא את התפקיד במשך שמונה שנים והמינוי כעת נועד לאפשר לבדוק את מועמדותו של האלוף הרצי הלוי לתפקיד הרמטכ"ל. השופטים נעם סולברג, יעל וילנר ורות רונן קבעו, כי לא ניתן לבצע מינוי ממושך שכזה ערב בחירות. מזוז אמור היה להחליף את השופט בדימוס אליעזר גולדברג, שנפטר לפני חצי שנה, ולהצטרף לשלושת חברי הוועדה - נציב שירות המדינה, דניאל הרשקוביץ, פרופ' טליה איינהורן ומשה טרי. הוועדה אינה יכולה להתכנס ללא יו"ר ואינה יכולה למנות אחד מחבריה ליו"ר זמני. היועצת המשפטית לממשלה, גלי מיארה, אישרה למנות רמטכ"ל ערב בחירות בשל דחיפותו וחשיבותו של המינוי (רב-אלוף אביב כוכבי מסיים את תפקידו ב-31.12.22), ואז התברר שיש למנות גם יו"ר לוועדה. מיארה קבעה, כי למרות הקושי המשפטי - ניתן למנותו לתקופה שקבעה הממשלה בעת הקמת הוועדה.

יישום שגוי של הכללים המשפטיים

סולברג אומר כי אומנם עקרונית ניתן לבצע מינוי קבוע גם ערב בחירות (ומעיר שמן הראוי היה למנות את מחליפו של גולדברג מיד לאחר פטירתו), אך נקודת המוצא היא הימנעות ככל האפשר ממהלך שכזה. גם כאשר נוצר צורך ספציפי במינוי הכרחי, יש להעדיף מינוי זמני על-פני מינוי קבוע, למעט מקרים חריגים שבחריגים. אולם, במקרה הנוכחי הפכה המדינה (למעשה - מיארה) את החריג לכלל ואת הכלל לחריג, משקבעה כנקודת מוצא, כי אין לסטות ממנגנון המינויים שבהחלטת הממשלה - ולפיה חברי הוועדה יתמנו לשמונה שנים - תוך ייִשׂוּם שגוי של הכללים המשפטיים שנקבעו לתקופת בחירות. "בימים כתיקונם, ברירת המחדל מוכתבת בידי החלטת הממשלה, הקובעת כי כהונת חברי הוועדה תהא לתקופה בת שמונה שנים בלבד, ללא אפשרות הארכה. לעומת זאת, בתקופת הבחירות, מערכת דינים אחרת מקבלת את הבכורה, והכללים הרגילים נדרשים להרכין ראש מפניה, ו'ליישר קו' עם מערכת ההפעלה הייחודית לה, המכתיבה סדר יום שונה, מנקודת מבט הפוכה", מדגיש סולברג. לדברי סולברג, משעה שמינויו של מזוז נבחן בדרך שגויה, תוך סטייה ממערכת הדינים לגבי מינויים בתקופת בחירות, אין מנוס מלהורות על ביטול החלטת הממשלה. הוא מזכיר, כי בג"ץ הציע למדינה למנות את מזוז למינוי אד-הוק בלבד, לשם בחינת מועמדותו של הלוי. אולם, בדיון השבוע התברר, כי מיארה והיועצת המשפטית של משרד ראש הממשלה, שלומית ברנע-פרגו, בחנו לבדן הצעה זו - ולא הביאו אותה לפתחו של ראש הממשלה, יאיר לפיד - ודחו אותן בנימוק שהיא אינה נותנת מענה הולם לקשיים הנובעים ממינוי שכזה. סולברג מדגיש, כי מיארה וברנע-פרגו היו חייבות להביא את ההצעה בפני הממשלה, שהיא בעלת הסמכות להחליט, ולא לדחות אותה לבדן.

הפתרון: מינוי זמני או מינוי אד-הוק

וילנר אומרת כי מינוי הקבע של מזוז אינה עולה בקנה אחד עם הנחיות הקבע של היועץ המשפטי לממשלה, לפיהן בתקופת בחירות אין לבצע מינויי קבע למשרות מסוג זה, אלא בהעדר פתרון סביר והולם אחר; ואף אינו עולה בקנה אחד עם הנחיית נציב שירות המדינה ועם פסיקתו של בית המשפט העליון. הממשלה לא פסעה בנתיב שהותווה בהנחיית היועץ, ולא עמדה בנטל להראות, כי איוש המשרה באופן זמני אינו פתרון סביר והולם. וילנר דוחה את הטענה העיקרית של המדינה, שמא מינוי זמני יפגע בעצמאותו של יו"ר הוועדה משום שהוא עלול לרַצות את הממנים כדי שמינויו יהפוך לקבוע. היא מזכירה, כי הנחיות היועץ המשפטי מדברות ככלל על מינוי זמני ערב בחירות, וכמו סולברג קובעת שהפעם הפכה המדינה את החריג לכלל. יש צורך בטעמים כבדי משקל כדי לסטות מהמסלול הקבוע, והמדינה לא הציגה כאלה. וילנר מדגישה, כי ההכרעה מבוססת על הוראות הדין הכללי וההנחיות העקרוניות, אשר מחייבות את הממשלה ונועדו ליצור ודאות ואחידות ביישום הדין על-ידי הממשלה, ולא נוגעת כלל למזוז אישית. השופטת רונן ציינה, כי על המדינה מוטל היה הנטל להראות, כי מינוי זמני או מינוי אד-הוק של הוא פתרון שאינו סביר ואינו הולם - אך היא לא הרימה נטל זה. רונן מדגישה, כי זהו הפתרון שהיה על הממשלה לבחור בו. חששם העיקרי של המדינה, בדבר פגיעה בעצמאות יו"ר הוועדה, נשמט אם המינוי היה נעשה לצורך מינוי הרמטכ"ל הנוכחי בלבד. אין גם בסיס לטענת המדינה, לפיה דווקא מינוי אד-הוק היה יוצר אצל הציבור את הרושם כאילו מדובר במינוי ל"מראית עין" רק לצורך אישור רמטכ"ל מסוים. עוד דוחה רונן את טענת המדינה ולפיה מינוי זמני פוגע בעצמאות יו"ר הוועדה. ממילא התפקיד אינו רצוף, המינויים הבאים צפויים בעוד למעלה משנה ועד אז תוכל הממשלה הנבחרת למנות יו"ר קבוע. דווקא משום שמדובר במינוי חוצה ממשלות, יש לנהוג משנה זהירות בביצועו בידי ממשלה יוצאת. רונן דוחה את החשש שמא מזוז (או כל יו"ר אחר) יבקש לרַצות את שולחיו: מדובר בכל מקרה בשופט בדימוס של בית המשפט העליון, התפקיד הוא של ייעוץ בלבד וכאמור מינוי אד-הוק היה פותר ממילא בעיה זו. המדינה חויבה בתשלום הוצאות בסך 10,000 שקל לעותר, ארגון לביא, אשר יוצג בידי עו"ד יצחק בם. את המדינה ייצגו עוה"ד ענר הלמן, אבי מיליקובסקי ויובל שפיצר.