החוק מת מצחוק

סוד לא גלוי הוא ששורה של אישי ציבור ממלכתיים ומוניציפאליים רמי-דרג התעשרו במרוצת השנים בדרכים עקלקלות, גלויות וסמויות, במהלך שירותם הציבורי והפכו למיליונרים בהיקפים לא ידועים. הבולטים בהם הינם ראשי הממשלה לשעבר אריאל שרון ואהוד אולמרט, השרים אביגדור ליברמן ופואד בן-אליעזר, ראש עיריית הרצליה לשעבר אלי לנדאו, ראש עיריית רמת גן צבי בר, ואחרים. כל אלה נחקרו במשטרה כחשודים בקבלת שוחד, במרמה ובהפרת אמונים, אבל רק אולמרט עומד לדין בימים אלה בכתב איום צמחוני וכחוש שאינו משקף כלל את דרכי התעשרותו העברייניות שנמשכות בימים אלה ביתר שאת. לפני כמה שבועות יזמו שלושת חברי הכנסת יולי תמיר, יואל חסון וניצן הורוביץ הצעת חוק חדשה שאמורה לחייב את ראש הממשלה, השרים וסגני השרים לדווח למבקר המדינה על הונם ועל מקורותיו, בהם הכנסות משכר, רווחי הון, תקבולים על נסכים ועוד. הדיווח אמור להיעשות מיד אחרי הבחירות לכנסת ועוד לפני ההצטרפות לממשלה החדשה, במהלך הכהונה בממשלה וחמש שנים אחרי סיום הכהונה. מי שיעבור על החוק צפוי לקנס בסך 250 אלף שקלים - סכום מגוחך לטעמי, בהשוואה לגובה כספי ההתעשרות הבלתי חוקית. כמקובל, הועברה הצעת החוק לעיונה של ועדת השרים לענייני חקיקה לשם אישורה לקראת הבאתה להצבעה לכנסת. אלא שבנסיבות מוזרות החליטה הוועדה להעבירה לידי ועדת האתיקה של הממשלה, שבראשה עומד שר המשפטים יעקב נאמן, הידוע באי-רגישותו להתעשרות של אישי ציבור. לנאמן יש, ללא ספק, מידע ממקור ראשון על דרכי התעשרותם של אולמרט וליברמן, שהיו בעבר לקוחותיו והוא אמון עד היום לסודות מקצועיים בין פרקליט ולקוח. חברת הכנסת יולי תמיר, מיוזמי הצעת החוק, תפשה את הפרינציפ וטענה כי דחיית הצעת החוק היא ניסיון ציני למנוע את העלאתה מבלי להיחשף לביקורת ציבורית. היא קבעה באורח נחרץ: "מי ששלח את החוק לגלות בוועדת השרים לאתיקה, יודע שהחוק לא ישוב משם". אני יודע מדוע הצעת החוק הזו לא מעלה ולא מורידה בעיניי, גם אם הייתה מתקבלת במועד זה או אחר. פשוט מאוד: היא לא נוגעת לכספי התעשרות מקבלת שוחד, למשל. הדעת נותנת שאלה לא יופקדו בבנקים ישראלים ולא נודע כי בא אל קרבם של האישים הפוליטיים המושחתים.

המשנה ליועץ המשפטי לממשלה לשעבר, עו"ד יהודית קרפ, הניחה בימים האחרונים מטען נפץ משפטי שצריך להדיר שינה מעיניהם של שוחרי הדמוקרטיה בישראל והחרדים לתקינותו של שלטון החוק במדינה. בתזכיר ששיגרה קרפ ליועץ המשפטי לממשלה, עו"ד יהודה וינשטיין, ולמבקר המדינה, השופט בדימוס מיכה לינדנשטראוס, היא ציינה תשעה פסקי דין שקיבל בשנים האחרונות הבג"צ, שאינם מקוימים באורח מלא או חלקי על-ידי המדינה; ועוד שלוש עתירות מנהליות שהתקבלו בערכאות נמוכות יותר וגורלן דומה. בראיון עם קרפ, שפורסם ביום שישי האחרון בהארץ, הוסיפה ואמרה בהקשר לכך: "התופעה בהצטברותה מרעישה אותי. הדברים חמורים במיוחד כשמדובר בסעדים שעניינם הפרת זכויות אדם. היתכנותם של מצבים שבהם הממשלה נוטלת חירות לעצמה של לציית לפסקי דין ולהחלטות של בתי משפט מחייבת בדיקה התייחסות ובעיקר חשבון נפש ולקיחת אחריות". אזרחי המדינה היו מודעים בשנים האחרונות לפריקת העול המוסרית בצמרת הפוליטית ולמעשי עבריינות בלתי פוסקים של נשיאים, ראשי ממשלה, רבנים ראשיים, שרי משפטים וביטחון פנים, ראשי ערים, ראשי גופים ציבוריים ולמרבה הבושה, גם חלק מראשי מערכות אכיפת החוק. התוצאה הבלתי נמנעת הייתה עבריינות קולקטיבית שפשתה כמעט בכל חלקה טובה וגם בקרב אזרחים שומרי חוק. הדג החל להסריח מראשו והסירחון הגיע לזנבו. עכשיו מסתבר, שגם האקווריום הממשלתי שממנו שתה את מימיו - נגוע. וכך הולכת ומתפוגגת התקווה ששלטון החוק יתאושש ממחלתו הקשה. עושה רושם שהמחלה חמורה יותר מכפי ששיערנו ולמעשה, הינה חשוכת-מרפא.

א. מדוע שר המשפטים לשעבר, פרופ' דניאל פרידמן, שפרש מן הממשלה אחרי תקופת שפל שבה ניסה לקעקע את המערכת המשפטית, ממשיך להשתלח בה גם מבחוץ? ב. מדוע הבג"צ דחה את הדיון בשלוש עתירות ציבוריות חשובות, שאמורות לדון בשאלת קבלת החלטה שלא להעמיד לדין פלילי את ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, ודחו אותם למועדים רחוקים? ג. מדוע לא ננקטים צעדים משמעתיים נגד שופטת בית משפט השלום בתל אביב, רחל גרינברג, אחרי ששכחה במהלך קריאת גזר דינו המגוחך של הרופא האונקולוג ד"ר אריה פינגר, להחליט כנדרש אם להטיל עליו עונש קלון או לא? ד. מדוע לא הודיע נשיא המדינה שמעון פרס, לשר לשעבר שלמה בניזרי, כי הוא דוחה על הסף את בקשתו לקבלת חנינה בתום כמה חודשי מאסר בגין ביצוע עבירות פליליות חמורות, ומוכן יהיה לדון בה רק בעוד שלוש שנים? ה. מדוע נמנע היועץ המשפטי לממשלה, עו"ד יהודה וינשטיין, להורות על חקירה פלילית נגד ראשי מפלגות ובעלי תפקידים שהיו מעורבים, על-פי דוח חדש של מבקר המדינה, בהוצאות מנופחות ובלתי סבירות ואישיות ערב הבחירות האחרונות לכנסת? יש לי עוד שורה של שאלות נוקבות, הן יעלו לדיון ציבורי במועד אחר.

השתלחותו חסרת הרסן של שר החוץ אביגדור ליברמן במשטרת ישראל והניסיון להלך אימים על מפכ"ל המשטרה, רב-ניצב דודי כהן, בעקבות החשדות למעשים פליליים נוספים שביצע בשיתוף עם שגריר ישראל לשעבר בבלארוס, זאב בן-אריה, אסור היה לה שתעבור בשתיקה. זה היה העיתוי המתאים לאישי ציבור בעלי יושרה להשמיע את קולם ברמה ולהגן על הגוף המרכזי במדינה שעוסק באכיפת החוק, אבל הם שתקו. זו הייתה גם השעה הנכונה לנקוט בצעדים כדי להפקיע מידיו של ליברמן את תיק החוץ ולהראות לו בהמשך את הדרך אל מחוץ לממשלה. אבל כל האישים שנוגעים בדבר, במישרין או בעקיפין, מילאו את פיהם במים דלוחים והדברים אמורים בין השאר על שר הביטחון אהוד ברק, שר המשפטים יעקב נאמן וכמה שרים שהיושרה הינה הסמל המסחרי הפוליטי שלהם: שר החינוך גדעון סער, השר ללא תיק בני בגין והשר לענייני מודיעין דן מרידור. הם מקיימים את האימרה הבדוקה: "המשכיל בעת ההיא ידום". אבל בראש הרשימה עומד ראש הממשלה בנימין נתניהו, שמדבר בשני קולות בהתייחסות השוטפת שלו אל שלטון החוק. מצד אחד, נתניהו גינה את האלימות כלפי השופטים ואף הטריח עצמו אל לשכתה של נשיאת בית המשפט העליון דורית ביניש כדי להזדהות עימה. מצד שני, הוא מעולם לא טרח לגנות מעשה של שחיתות ציבורית, משל כאילו יש לו מה להסתיר באורח אישי. בעקבות ההתפתחויות האחרונות כתבתי השבוע לנתניהו מכתב מטעם אומ"ץ שבו נאמר בין השאר:

• "החקירה החדשה של משטרת ישראל נגד שר החוץ אביגדור ליברמן כחשוד בשיבוש הליכי משפט, מרמה והפרת אמונים בשעה שקיבל לידיו חומר חקירה סודי מידיו של שגריר ישראל לשעבר בבלארוס זאב בן אריה המשמש עתה כיועצו, לא יכולה להותיר אותך אדיש ופאסיבי כמי שהדבר אינו נוגע לו ולממשלה שהוא עומד בראשה.
  החוק היבש קובע, אמנם, שרק אם מוגש כתב אישום נגד שר שחשוד בפלילים ניתן להרחיקו מן הממשלה, וכך אתה נוהג גם כלפי שר החוץ הנתון, החשוד מזה זמן בביצוע מעשים פליליים חמורים.
  אבל ההתפתחות החמורה בפרשה זו מחייבת, לדעת אומ"ץ, גם בחינה ציבורית מיידית מהאספקט המוסרי אם ברצונך שאזרחי המדינה יאמינו שממשלתך אינה נגועה בשחיתות שלטונית מסוג זו שהייתה קיימת בממשלתו של קודמך בתפקיד, אהוד אולמרט, העומד בימים אלה לדין פלילי.
  בהתאם, אנו דורשים ממך ליטול לאלתר את תיק החוץ מהשר אביגדור ליברמן עד לקבלת הכרעתו של היועץ המשפטי לממשלה בעניין החקירות שמתנהלות נגדו ולהותירו בממשלה כשר ללא תיק. יש לכך כבר תקדים: ראש הממשלה המנוח מנחם בגין, שאתה מרבה לצטטו, העביר בשעתו מתפקידו את שר הביטחון דאז אריאל שרון בעקבות פרשת סברה ושתילה, והוא נותר בממשלה כשר ללא תיק.
  ערב הקמת הממשלה החדשה פנתה אליך תנועת אומ"ץ בדרישה שההסכם הקואליציוני יכלול סעיף מיוחד ובו התחייבות להיאבק בשחיתות השלטונית. לצערנו, לא טרחת להגיב אז על פנייתנו אליך. במקום זאת העדפת, מתוך שיקולים קואליציוניים ציניים, לאפשר לשר ליברמן לקבוע את מינוים של שרי המשפטים וביטחון פנים ואת יו"ר ועדת חוקה, חוק ומשפט הפרלמנטארית. צר לנו שהמציאות העגומה טופחת על פניהם של אזרחי המדינה."

נתניהו לא מגיב כדרכו על פניות בנושא טוהר המידות, אולי בגלל מידותיו האישיות שכבר אינן שנויות במחלוקת.