לפי תקנון עבודת ה
ממשלה, חובה להניח בפני הכנסת כל הסכם בינ"ל שבועיים לפני ההצבעה בממשלה. למרות שהכנסת לא מצביעה על ההסכם (בשלב זה), עצם ההנחה של ההסכם, מאפשרת לכנסת לעיין, להתייחס ולהשפיע. כך למשל קרה לאחרונה עם הסכם התרבות עם
האיחוד האירופי. לאחר שההסכם הונח, שלחנו: ראשי שדולת א"י + עשרות ח"כים מהשדולה, מכתב לשרי הממשלה חברי "גוש ימינה", ודרשנו מהם להטיל וטו על ההסכם. וראו זה פלא: הצעד הזה הצליח. הווטו הוטל. ולאחרונה עודכנתי ע"י מזכיר הכנסת, שמזכירות הממשלה עדכנה אותו שהסכם התרבות הושעה ולא יעלה להצבעה.
במקרים חריגים מותר להימנע מהנחת הסכם על שלחן הכנסת קודם להצבעה עליו בממשלה, אבל רק אישור שר החוץ, ושר המשפטים. לכן, אחרי שלפיד סיפר לעיתונאים שטסו אתו לאו"ם, שהוא מתכוון להימנע מהנחה, באישור היועמ"שית, פנינו
יריב לוין ואני ל
גדעון סער ודרשנו ממנו להשתמש בזכות הווטו שלו.
אחרי פניה כפולה לסער + תקשורת בנושא - הוא החליט להטיל וטו, בניגוד גמור למה שלפיד רצה וגם סיפר לעיתונאים.
המשמעות כפולה: א. חברי הכנסת (והציבור) יוכלו לעיין בהסכם על כל פרטיו ולהתייחס אליו; ב. ההסכם לא יוצבע בממשלה אלא לאחר שיעברו שבועיים מהיום בו הוא יונח בפני הכנסת. עכשיו נשאר "רק" לוודא, שכמו תקנון עבודת הממשלה, כך גם חוק יסוד משאל עם לא יירמס.
החוק קובע, שהסכם שכולל ויתור על שטח ריבוני, חייב, אחרי אישור הממשלה, גם באישור הכנסת ברוב של 80 ח"כים, או ברוב קטן יותר + אישור במשאל עם. איילת שקד, שחוקקה אתנו את החוק הזה, צריכה לעמוד על קיומו.
