המדינה תפסיק לבקש בצורה גורפת לעצור נאשמים עד תום ההליכים וחציע בעצמה שחרור בערבות או חלופת מעצר במקרים המתאימים. כך קובע (18.10.22) פרקליט המדינה, עמית איסמן, בהנחיה המעדכנת את מדיניות התביעה בנושא מעצריהם של נאשמים. החוק מחייב את בית המשפט להסתפק בשחרור בערבות או בחלופת מעצר (לרוב - מעצר בית, לעיתים כולל איזוק אלקטרוני) אם די בכך כדי להשיג את מטרות המעצר: הפחתת מסוכנותו של הנאשם, מניעת פגיעה בהליך נגדו ומניעת הימלטותו. בפועל, מודה איסמן בהנחייתו, המדינה מבקשת בצורה גורפת מעצר מלא (מאחורי סורג ובריח) ומותירה להגנה לבקש חלופה ולבית המשפט להכריע בנושא. כעת, לראשונה, יהיה על התביעה עצמה להציע אפשרויות אלו. יצוין, כי ההנחיה אינה חלה על עבירות בהן קיימת עילת מעצר סטטוטורית, כגון רצח, אונס או ביטחון המדינה. איסמן אומר: "עיצוב מדיניות התביעה תחייב איתור מראש של אותם התיקים, שבהם - בהינתן קיומם של התנאים שיאפשרו להשיג את תכלית המעצר בדרך אחרת - ניתן יהיה להסתפק בבקשה לנקוט באמצעי החלופי שאינו כולל את מעצר הנאשם מאחורי סורג ובריח. בנוסף, מעבר לאיתור התיקים הללו, נכון להבהיר מראש - הן לבית המשפט והן לסנגוריה - כי בתיקים אלה, ככל שהתנאים יאפשרו זאת, תסכים התביעה להסתפק באותו אמצעי חלופי". לצד זאת מודגש, כי גם במקרים אלו תעמוד התביעה על קבלת תסקיר של שירות המבחן ובחינה מעמיקה של חלופת המעצר. הנחייתו של איסמן כוללת שורה ארוכה של שיקולים שעל התובעים להביא בחשבון בבואם להחליט האם ניתן להסתפק בערבות או בחלופה. ביניהן: הסוג והעוצמה של עילות המעצר, טיבן של העבירות, עבר פלילי, חשש להימלטות הנאשם, היכולת לבצע את העבירות גם מהבית, טיב המפקחים המוצעים, עמדת נפגע העבירה וקיומם של הליכי שיקום. עוד נאמר בהנחיה, ניתן יהיה להסתפק בחלופה גם בעבירות אלימות, אם נסיבותיהן אינן מלמדות על מסוכנות כללית או סכנה לפגיעה נוספת בקורבן. לעומת זאת, בעבירות אלימות במשפחה שאינן ברף חומרה נמוך, ניתן יהיה לשקול חלופה רק "בזהירות רבה".