פרשת ויקהל: שאלות ותהיות

הנושא המרכזי בפרשה דן באיסוף תרומות למימוש המטרה - הקמת משכן. ליישום המטרה מתבקש "כל נדיב לבו יביאה את תרומת ה' - זהב וכסף ונחושת ותכלת וארגמן ותולעת שני..." [שמ', ל"ה, 5]. ובהמשך הפסוק מתבקש העם להביא דברים מאוד יקרי-ערך כמו "אבני שוהם ואבני מילואים לאפוד ולחושן". הכתוב מציין את הנכונות הרבה של העם לתרום, והתוצאה הייתה שנאספו תרומות מעל ומעבר לנדרש, עד שיצאה הוראה להפסיק את מבצע ההתרמה. אין ספק שערך התרומה, ערך הנתינה של הפרט לצורכי הכלל הוא ערך מאוד חיובי, שיש לברך עליו ואף חשוב להטמיעו. אחד המבחנים של חברה בנכונות הפרט לתרום מעל ומעבר לצרכי הכלל. אודה, שכל שנה, כאשר אני מגיע לפרשה זו, אני מוצא עצמי אחוז תהיות ושאלות, שאינני מוצא להן מענה משכנע. מצד אחד, אני נלהב מהנכונות של העם להתגייס למען מטרה אידיאית ואף נותן מעל ומעבר לנדרש. מצד שני, אינני יכול שלא לשאול את השאלה מאיפה הרכוש היקר של כסף, זהב, אבנים יקרות ובדים יקרים. כיצד עם עבדים שעבד בפרך, מיררו את חייו בעבודה קשה בחומר ובלבנים עד "שתעל שועתם אל האלוהים מן העבודה. וישמע אלוהים את נאקתם..." [שמ', ב', 23] - מאיפה הבעלות על רכוש כה יקר לעם עבדים עני ומרוד, שעבר את גיהנם העבדות? אך יותר מכל, מטרידה אותי השאלה לשם מה עלי לעבוד את אלוהי במשכן שיש בו הררי כסף, זהב ונחושת.