אֲשֶׁר נָשִׂיא יֶחֱטָא וְעָשָׂה אַחַת מִכָּל מִצְוֹת יְהוה אֱלֹהָיו אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה בִּשְׁגָגָה וְאָשֵׁם: אוֹ הוֹדַע אֵלָיו חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא בָּהּ וְהֵבִיא אֶת קָרְבָּנוֹ שְׂעִיר עִזִּים זָכָר תָּמִים" ונשאלת השאלה, וכי נשיא, שליט העם, טועה? ולא רק טועה - אלא חוטא? הרי בתקופת קדם, נשיא / מלך / שליט היה רם ונישא מכל אדם, בכיר ביותר, ולעיתים אף אלוהה, כפרעה, על פיו יישק דבר, אין עוררין, אין אופיזציה, אין בג"צ ועיתונות חוקרת.
האם נשיא יכול לחטוא? כל תפקיד ציבורי מחייב בחינה של האדם עם עצמו. עד כמה הוא "נקי כפיים ובר לבב", ועד כמה מסוגל הוא באישיותו לשמש דוגמה אישית.
אנו, אנשים פשוטים בהתנהלותנו היומיומית, מתקשים להודות שטעינו. אם בעבודה, אם בוויכוח עם בת הזוג, או בחינוך ילדינו. קשה לנו להודות בטעויות. קל וחומר מנהיגים, במיוחד מנהיגים נישאים בעלי כוח רב וסמכויות רבות היקף. עם זאת, תורתנו הקדושה מודעת היטב לעובדה שגם נשיא, מורם מעם, שנבחר בוודאי על-פי תכונות מצוינות, יכול לטעות ואף חלילה, לחטוא.
אמר רבן יוחנן בן זכאי: אשרי הדור שהנשיא שלו מביא קרבן על שגגתו. אך לא כל המנהיגים ממהרים להודות בטעותם. לדוגמה - שאול. כאשר שמואל בא להוכיח את שאול על חטאו, תגובתו הראשונה של שאול למראה שמואל, היא "ברוך אתה לה', הקימותי את דבר ה'". כלומר, אין הוא מודה שיש בעיה כלשהי בהתנהגותו וטוען שקיים את הציווי. גם לאחר ששמואל מוכיח אותו מפורשות - "ולמה לא שמעת בקול ה', ותעט אל השלל" - עדיין, שאול אינו מודה בחטאו ותגובתו "אשר שמעתי בקול ה', ואלך בדרך אשר שלחני ה'... ויקח העם מהשלל...". כלומר, שאול עדיין טוען שנהג כראוי, ומעביר את האחריות לעם. רק לבסוף, כאשר מתבטא שמואל במלוא החריפות - "יען מאסת את דבר ה' וימאסך ממלך", מכיר שאול בטעותו ומודה בחטאו - "חטאתי, כי עברתי את פי ה' ואת דבריך", ועונשו היה שלילת המלכות ממנו ומזרעו.
אולם עדיין, עצם העובדה שישנם אנשים שמעזים להוכיח את השליט, והוא בתורו מקבל את מרותם ומודה במיוחס לו - היא בהחלט חריג בתקופת קדם. עם זאת, יחסי הנשיא, השליט עם העם, הם דו-סטריים. שלא כמו במקומות אחרים, כאן, הנשיא נזקק לתמיכת העם.
רב הונא מלמד אותנו פרק בהלכות שלטון, נשיאות ומלכות. גם מי שנבחר על-ידי הקב"ה ונמשח על-ידי נביא כדוד המלך, עלול לאבד את מעמדו כ"נשיא"-"מלך" מבחינה הלכתית. ברגע שהעם אינו מקבל את מלכותו ואינו מכיר בשלטונו, הוא מאבד את שלטונו. רב הונא לומד זאת מכך שהכתוב מונה למלכות דוד רק ארבעים שנה למרות שאורכה המדויק של מלכותו היה ארבעים וחצי שנים (שבע וחצי שנים בחברון ועוד שלושים ושלוש שנים בירושלים). להיכן נעלמה חצי השנה? לדעתו, זו התקופה של מרד אבשלום, הזמן בו לא הכיר העם בדוד כמלכו. רבי יהודה הנשיא אומר: "דור לפי פרנס". אם ראית דור שמנהיגיו גדולים וצדיקים - זכות הדור היא; אם ראית דור שראשיו דלים וריקים - אשמת הדור היא. לכן, "אם הכהן המשיח יחטא", סימן הוא ש"לאשמת העם" - העם אינו ראוי למנהיג טוב יותר. כלומר, "פני הדור כפני הכלב". ובימינו...
יהי רצון שנזכה למנהיגים ראויים, אשר יידעו להכיר בטעותם ולתקן את דרכם, ויובילונו לחיים שקטים, שלווים ובטוחים בארצנו.