"בהינתן הרשעתו החדשה, לא ניתן להתייחס אל דרעי כמי 'ששב למוטב' או כמי 'שריצה את עונשו ולא שב לבצע מעשי עבירה'. נהפוך הוא: הצטרפותה של ההרשעה החדשה מלמדת על דפוס של פגיעה בשלטון החוק". כך אומר (18.1.23) המשנה לנשיאת בית המשפט העליון, עוזי פוגלמן, בהחלטתו לפסול את מינויו של אריה דרעי לשר. פוגלמן קובע, כי דרעי הציג מצג שווא בפני בית משפט השלום בירושלים, כאשר התחייב לפרוש מהחיים הפוליטיים במקביל להסדר הטיעון עימו בעבירות המס. "התנהלות זו מלמדת גם על היעדרה של חרטה, לא כל שכן הכאה על חטא ולקיחת אחריות מצדו של דרעי בגין הרשעותיו הפליליות", הוא אומר. לדבריו, "העובדה שנגד דרעי תלוי ועומד מאסר על תנאי (תקופה זו תסתיים ביום 31.1.2025) מקרינה כשלעצמה על סבירות המינוי. המצב שבו שר בממשלה הוא מי שהורשע בעבירות פליליות שהענישה בגינן עודנה מרחפת מעליו, טומן בחובו פגיעה משמעותית באמון הציבור במוסדות השלטון ובטוהר המידות של נושאי המשרות הבכירות בשירות הציבורי".

שטיין: לעצור את הדלת המסתובבת

השופט אלכס שטיין אומר גם הוא, שהצהרתו של דרעי הייתה ברורה וחד-משמעית. ההסדר עורר חשש מפני "דלת מסתובבת": החשש שדרעי ישוב וייבחר לכנסת מבלי ששאלת הקלון עמדה לדיון ולהכרעה ביחס לעבירותיו. הצהרתו על הפרישה הבהירה שאין חשש כזה וכך הוא השיג תועלת בדמות הימנעות מהכרעה בשאלת הקלון - אך לאחר פחות משנה חשש זה "התממש בגאון ובקול תרועה רמה". שטיין קובע, כי דרעי אינו יכול להתמנות בשל השתק היוצר מניעוּת. הוא אינו יכול "לשחק בתפקידים הפוכים בשני מגרשים משפטיים שונים. אין אדם יכול לומר במסגרת משפטית אחת - במקרה דנן: הליך האישור של הסדר הטיעון במשפטו הפלילי - כי הוא פורש מהזירה הפוליטית כדי לפעול למען הציבור בזירה אחרת, וכעבור זמן קצר לבשר לציבור בוחריו ולעולם כולו על שובו לזירה הפוליטית ואחר-כך לחזור על אותה עמדה, אשר מנוגדת להצהרתו הראשונית, במסגרת הליכי הבחירות לכנסת וההתדיינות בעתירות שלפנינו". מינויו של דרעי לשר "מפר באופן בוטה את התחייבותו האמורה של דרעי - ואותו לא נוכל לאפשר. אינני בטוח אם ההתחייבות, שכאמור ניתנה על-ידי דרעי, תהא תקפה לכל שנות חייו הפעילים, אולם בטוחני כי יש בה כדי לחייבנו לעצור את תרחיש 'הדלת המסתובבת' אשר החל להתרחש לנגד עינינו, ומול עיני הציבור כולו, בחלוף זמן כה קצר מאז שניתנה... חובה עלינו לעצור את 'הדלת המסתובבת'". שטיין עומד על התנגדותו העקרונית לביקורת שיפוטית על חוקי יסוד במקום שבו ניתן למצוא מענה בדרכים אחרות, כמו במקרה זה. הוא גם שב על עמדתו, לפיה הוא "מתנגד להפעלתה של דוקטרינת הסבירות במתכונת שכיניתיה 'המשפט זה אני', במסגרתה בית המשפט מעמיד את איכות השיקולים אשר נשקלו על-ידי הרשות עובר לקבלת החלטתה לבחינה מוסרית-ערכית משל עצמו. התערבות זו בשיקול הדעת המינהלי אינה מקובלת עלי כלל ועיקר". ניתן להשתמש בעילת הסבירות אל מול "החלטה שלבטח לוקה באחד הפגמים היסודיים כדוגמת שרירות, שיקולים זרים והפליה, וזאת על-אף שקיומו של פגם כגון דא איננו גלוי לעין".

עמית: השלב הנוסף בסולם

השופט יצחק עמית מותח ביקורת קשה על השינויים התכופים בחוקי היסוד: "אוי לאותה חוקה, שנעשתה על-ידי הכנסת כחומר ביד היוצר - לא כאבן בידי המסתת ולא כיריעה ביד הרוקם, אלא כפלסטלינה בידי המכונן. יציבות חוקתית? תרבות תיקון חוקתית (amendment culture)? מן הסתם מונחים שאינם הולמים את תנאי הארץ ותושביה". עמית גם מתייחס במישרין לתיקון חוק יסוד הממשלה עבור דרעי: "ניתן להצר על הורדת רף הכשירות שהנורמה החדשה מבטאת. ברם, דומה כי זו הפעם הראשונה של חקיקה פרסונלית בתחום הרגיש של טוהר המידות, על-מנת לתפור את חוק היסוד למידותיו של דרעי עוד טרם הקמת הממשלה. אף דומה כי זו הפעם הראשונה שחקיקה פרסונלית בתחום הרגיש של טוהר מידות נעשית בבהילות כה רבה, כדי כך שנקבע באופן כמעט חסר תקדים, כי תחולתו של התיקון היא מיום קבלת התיקון בכנסת, חלף המועד של פרסום החוק ברשומות". גם עמית פוסל את מינויו של דרעי בשל עילת הסבירות: "עוד לפני ההרשעה החדשה, הייתה הווה אמינא של ממש אם ראוי דרעי לשמש כשר הפנים. כיום, לאחר ההרשעה החדשה בעבירות מס, דומה כי הוסרו הספקות לעניין אי-סבירות מינויו לשר הפנים ושר הבריאות, ובהמשך, לשר האוצר, הממונה על רשות המיסים והכנסות המדינה ממיסים. ההרשעה הנוספת של דרעי היא השלב הנוסף בסולם, אשר מעביר אותנו מ'גבול מתחם הסבירות' אל מחוץ למתחם. כבר אין מדובר אך ברבב שדבק בשר, אלא בהצטברות".