1. בנימין נתניהו עמד בתוקף על חפותו. סביר להניח שהחוקרים לא ציפו לקבל מנתניהו הודאה או אפילו ראשית הודאה, ובמובן זה מן הסתם לא התאכזבו. נתניהו שמר על קו אחיד לכל אורך השעות הארוכות, המצטרפות ל-900 עמודי תמלול: הוא לא עסק בענייני בזק, הוא לא ידע על ענייני בזק,
שאול אלוביץ לא דיבר איתו על ענייני בזק - וממילא לא נתן לאלוביץ דבר וחצי דבר. יתרה מזאת: הפצרותיו הלגיטימיות באלוביץ להפוך את וואלה לאתר ימני או אפילו למאוזן יותר, לא הניבו מאומה. האתר נותר עוין ושמאלני, וערב בחירות 2015 ואחריהן - התקופה שבליבת כתב האישום - הוא אפילו נעשה גרוע עוד יותר. אז איפה בדיוק המתת ואיפה בדיוק התמורה?
נתניהו טען, כי את עסקת בזק-yes אישר בצורה אוטומטית, כמו עשרות מסמכים אחרים עליהם חתם לאחר שהוכנו בידי הדרג המקצועי ואושרו בידי הייעוץ המשפטי. לדבריו, ברוב המקרים הוא אפילו אינו פותח את המסמכים הללו אלא רק שואל האם הכל בסדר והיכן עליו לחתום. במבט רוחבי, מותר לשאול מדוע אם כך בכלל יש צורך בחתימת השר, אבל זה נושא אחר. אפשר גם להעיר, ששלמה פילבר העיד שרצה להביא בעצמו לנתניהו את אישור המיזוג, כי נתניהו נוהג לשאול שאלות וצריך שיהיה מי שיידע לענות, אחרת הוא עשוי שלא יחתום.
עוד נקודה שנראית מוקשית במבט מן הצד היא, האם סביר להניח שאלוביץ אכן לא דיבר עם נתניהו על עסקי בזק, שהיו גדולים וחשובים לאין-ערוך מאשר וואלה. החוקרים הציגו לנתניהו את הפניות המרובות של אלוביץ ואנשיו לכל מי שרק יכול לעזור, הן בנוגע לרפורמת השוק הסיטונאי והן בנוגע למיזוג בזק-yes, ושאלו האם הגיוני שרק איתו - מכר ותיק, לכל הפחות, שמתקשר אליו מיוזמתו כדי להתלונן על הסיקור בוואלה - הוא לא דיבר. נתניהו שב ואמר שזה בדיוק המצב, משום שכך דרכו תמיד ומשום שהציב חומה סינית בין ענייני הסיקור לבין ענייני התשתיות.
2. נתניהו הפעיל לחצים והתערב בצורה נרחבת בתקשורת. נתניהו לא הכחיש ששוחח רבות עם אלוביץ על וואלה וניסה כאמור לשכנעו לשנות את הקו הפוליטי של האתר, כולל באמצעות פיטורי עובדים ושכירת אחרים במקומם. כדי להוכיח שאין המדובר במשהו חריג, אמר נתניהו שני דברים. האחד: כך עושה כל פוליטיקאי. השני: כך פעלתי מול בעלים של אמצעי תקשורת אחרים.
ראוי להתעכב על הנקודה השנייה, המשליכה על הראשונה. נתניהו העיד שהפנה טרוניות/בקשות דומות לבעלי מעריב,
אלי עזור, ולמפקד
גלי צה"ל דאז,
ירון דקל. הוא סיפר כיצד גרם למוזי ורטהיים למנות את
אבי וייס למנכ"ל חברת החדשות (אז של ערוץ 2). הוא אמר שניסה לעניין את
שלדון אדלסון, לארי אליסון,
ארנון מילצ'ן ו
ג'יימס פאקר ברכישת
ידיעות אחרונות, ynet, מעריב וערוץ 2. הוא אישר כאמור שלחץ על אלוביץ להחליף עובדים בוואלה. כל אלו, ודאי בהצטרפם יחדיו, גורמים לכל הפחות לתחושת אי-נוחות - משום שלא מדובר בעוד פוליטיקאי, אלא בבכיר ביותר שבחלק מן הזמן גם מחזיק בידיו את תיק התקשורת.
3. נתניהו משוכנע שמדובר בקנוניה. כל החקירות הללו, במיוחד בתיק 4000, הן פרי קנוניה של גורמים בתקשורת שמטרתם הייתה למנוע את פתיחת השוק לתחרות - אמר נתניהו, וניתן להתרשם שמדובר בשכנוע פנימי עמוק. הייתה לו מטרת-על מוצהרת שאך ורק לשמה נטל לידיו את תיק התקשורת: לשבור את "מונופול הדעות" ולתת יותר ביטוי למחנה הימין. כדי לעשות זאת, היה צורך או להכניס בעלים חדשים לכלי תקשורת קיימים או להקים חדשים, בראש ובראשונה - בטלוויזיה. נגד מגמה זו נזעקו אילי התקשורת הקיימים, הם עמדו מאחורי החקירות נגדו וכך הצליחו להזיזו ממשרד התקשורת ולמנוע את הרפורמה.
מובן שאי-אפשר ואין זה ראוי להתווכח עם תחושות. אפשר להעיר שני דברים. האחד: צריך לספק ראיות לכזו האשמה חמורה. השני: יש לפחות שתי עובדות שלכאורה נוגדות אותה. התחקיר שהחל לגלגל את תיק 4000 היה של גידי ויץ בעיתון הארץ - ולעמוס שוקן אין שום אחזקות בטלוויזיה, ולא סביר שאיזשהו כלי תקשורת ימני יפגע בבסיס הקוראים השמאלי של עיתונו. ואת הראיות המרכזיות, לשיטת החוקרים והפרקליטות, סיפק
אילן ישועה - לשעבר מנכ"ל וואלה, שכבר אינו קשור לעולם התקשורת הישראלי.
4. נתניהו שיתף פעולה בצורה מלאה. בהמשך ישיר לנקודה הקודמת יש לציין, כי נתניהו הדגיש פעמיים שאיננו סבור שחוקריו הם חלק מהקנוניה נגדו ולא טען אפילו פעם אחת שהם תופרים לו תיק. ובכלל, וזה אינו מובן מאליו במחוזותינו, נתניהו שיתף פעולה בצורה מלאה עם החוקרים. הוא ענה על כל השאלות ללא יוצא מן הכלל, גם כאשר חזרו ונשנו, גם כאשר הוטחו בפניו האשמות קשות, גם כאשר החוקרים נברו בשיחותיו עם רעייתו
שרה נתניהו ובנו
יאיר נתניהו. הוא דאג שיוצע להם כיבוד, כאשר עוזריו שאלו אותו האם הוא רוצה לשתות או לאכול.
ככל שניתן להתרשם מן התמלילים, שכמובן אינם מעבירים טון דיבור ומצב רגשי, נתניהו שמר על קור רוחו; רק פעם-פעמיים ציינו החוקרים שהוא נראה נסער או שהוא מרים את קולו. גם כאשר היה מצונן קשות, הוא לא ביקש לדחות את החקירה או לקצר אותה (עד שנכנס לחדר גורם אלמוני ודרש ממנו להפסיק בשל מצב בריאותו). החוקרים מצידם נהגו בו בכבוד - לא כפי שהתייחסו לחשודים אחרים בפרשה. אפשר לשאול האם זוהי אפליה לטובה של ראש הממשלה, או שמא אפליה לרעה של נחקרים אחרים; זוהי שאלת רוחב הנוגעת לחקירות בכלל והתשובה עליה היא מן הסתם מורכבת ורבת-פנים.
5. הסדרי ניגוד העניינים. נקודה חשובה שעלתה ממש בסוף החקירה האחרונה: מדוע נתניהו לא דיווח על קשריו עם אלוביץ, ובמיוחד על שיחותיהם בענייני וואלה, בהסדרי ניגודי העניינים עימו. בנובמבר 2015 הוא לא הזכיר כלל את אלוביץ, ואחרי תחקירו של ויץ - לא אמר ליועצת המשפטית של משרד ראש הממשלה, שלומית ברנע-פרגו, שהוא פונה אליו בנוגע לסיקור בוואלה. נתניהו טען שההיכרות ביניהם לא הצדיקה גילוי במקרה הראשון, ואילו במקרה השני היה לו מובן מאליו שהוא מדבר עם אלוביץ כמו עם כל מו"ל אחר.
למה זה חשוב? משום שיכולה להיות לכך השפעה מהותית בשאלת המרמה והפרת האמונים. כפי שכתבתי בעבר, לעניות דעתי בתיק 4000 לא ניתן להוכיח עבירת שוחד וכן ניתן להוכיח מרמה והפרת אמונים - בשל עצם עיסוקו של נתניהו בענייני מיליארדים של מכר/חבר/ידיד. אם נתניהו הסתיר בכוונה את הקשרים, הדבר מהווה ראיה לכך שידע שמדובר במצב בעייתי ולמרות זאת הכניס את עצמו לתוכו. אם מדובר בהשמטה תמימה, הראיות נחלשות. מן הסתם נושא שעוד יעלה בהרחבה במשפט.
