מוזיאון "ביאטה אוזה" שבברלין לא נכלל ברשימת המוזיאונים הארוטיים למיניהם המאפיינים את רובעי המין הידועים. המדובר במוזיאון אמנותי לכל דבר, עם כל המטענים התרבותיים וההיסטוריים הכרוכים בו.
בכניסה למוזיאון, הממוקם בתחנת הגן הזאולוגי של עיר הבירה הגרמנית, שובות את העין הגלויות המצולמות הראשונות בענף הפורנו. סצנת ההתעלסות מצולמת אל מול מראה מעוטרת במסגרת ניאוקלאסית-מאסיבית. המלבוש, שהושל לרגליה הפסוקות של המדגמנת, הוא שמלת-מלמלה רבת-קפלים, שמכסה על גופה החטוב, לטעמם של אותם הימים ובמידות המתרחקות מ-90-60-90 לכיוון גוף כמעט מלא. המראה חושפת בפני הצופים את האקט המשותף מצד אגן הירכיים השופע, שממנו ניבט הפרטנר, רזה בהרבה מבת-זוגו, ועוטה פפיון בלבד. כל היתר זהה לחלוטין לביצועי המאה הנוכחית, כפי שנאמר: מה שהיה - הוא שיהיה.
פה ושם ניתן להיתקל בהפתעות קטנות. מי, למשל, עשוי היה לחשוב על הוויבראטור עוד לפני המצאת החשמל? למרבה ההפתעה - הגרמנים בכבודם ובעצמם, ועוד במאה ה-18! באותן השנים שכנו, אחר כבוד, פסלי פאלוס מוזהבים ומקושטים, כשאיבריהם מעוצבים, בגודל פחות או יותר טבעי - ובדרך כלל אפילו יותר! ההיסטוריונים עדיין מתלבטים, מן הסתם, אם זה נעשה על-מנת להשתמש בהם, או לסגוד להם בלבד.
ומכאן למרחב אחר: מפות עירוניות מפורטות, שבהן סומנו הרחובות ומספרי הבתים של יצאניות קבועות, שהשתמרו בשלמות מדהימה עד ליום שבו גאל אותן המוזיאון הארוטי מארכיונן. בהגדלה מתאימה הן נראות עתה ממש כתצלומי-אוויר. בכל פעם השתכללו המפות וכללו פרטים מדויקים יותר עם שמות הנפשות הפועלות, טיב פעילותן, והמקומות שבהם ניתן לרכוש שיכר וכל מה שהדמיון רק יכול להעלות על הדעת.