העשירים יכולים לשלם יותר. הרבה יותר

הכותרות חולפות במהירות והנושאים מתחלפים כמו גלגל רולטה. שכרם של מנהלי החברות הציבוריות, ובראשם מנהלי הבנקים, עורר אדווה ציבורית קלה ונעלם במעמקי ים האירועים הפוליטיים (אובמה), הצבאיים (עזה מתעוררת) והפלשתינים (אינתיפאדה זוטא). חזרתי אל טבלאות השכר של ראשי הבנקים והאחרים וקראתי בעיון את המספרים. להלן כמה דוגמיות מתוך דה מרקר, דירוג שכר המנהלים בחברות ציבוריות 2009 (הסכומים חושבו עם מענקים, בונוסים, מניות ושאר הטבות): אלי יונס, מנכ"ל מזרחי טפחות, שכר חודשי 1,550,000 שקלים (ב-2008 היה רק 847,000 שקלים לחודש). עידן עופר, יו"ר החברה לישראל, 1,035,000 שקלים לחודש. למי שאינו זוכר - הסרט שיטת השקשוקה הראה כיצד מדינת ישראל נתנה לחברה לישראל את זיכיונותיה. ציון קינן, המנכ"ל מזה שמונה חודשים של בנק הפועלים - 977,000 שקלים לחודש. לעומתו, מנכ"ל דיסקונט, גיורא עופר, קיבל 763,000 שקלים לחודש. ב-2008 קיבל 23,000 ששקלים יותר... לידיעת כל ממלאי העגלות בשופרסל, המנכ"ל, אפי רוזנהויז, הסתפק ב-783,000 שקלים לחודש. ואסיים את הדוגמאות בבנק הגדול במדינה - בנק לאומי, שתוצאותיו הכספיות עולות על בנק הפועלים (שהיה במקום ראשון וירד ממנו). שכרם של היו"ר והמנכ"ל: איתן רף, יו"ר הבנק קיבל 691,000 שקלים לחודש, ואילו המנכ"ל, גליה מאור, קיבלה רק 677,000 ששקלים לחודש. כדי להבין את התשלומים, ההוצאות, ההטבות, הגמולים, המענקים והאופציות, צריך להיות כלכלן מנוסה ואולי רצוי להצטייד גם ברואה חשבון. אבל מי שצלח את רשימת המספרים והגיע עד כאן, יראה כי מדובר בסכומים שאדם מן היישוב אינו יכול לחלום עליהם. אינני מן המקנאים ולא איכפת לי כמה לוקחים הביתה אלה שמנהלים את הקונצרנים הגדולים. אבל תהיתי, כמה מס הכנסה הם משלמים. תהיתי ומצאתי: מס ההכנסה השולי בישראל - 45%. מעל 39,340 שקלים לחודש משלמים עתירי השכר 45% מס הכנסה. על כך נוסף ביטוח לאומי, אבל הוא לא מטפס לגבהים שאליהם נוסקים סכומי השכר שלהם. חיפשתי, לשם השוואה, מה המס השולי במדינות העולם. ידידתנו ובת בריתנו (עדיין?), ארצות הברית, משמשת לנו דוגמה תרבותית וחברתית. כלכלית, לא הייתי לומד מהם, כי ארה"ב נמצאת במשבר עמוק. שם המס השולי הוא 35% (אחרי העלאה מ-33% בשנה שעברה). מי שמרוויח או משתכר 28,138 דולר לחודש (מבחינת כוח קניה, כ-80 אלף שקלים) משלם את המס השולי. הבריטים, שנמצאים במשבר כלכלי עמוק, משלמים מס שולי של 40% ויעלו אותו השנה עד 50% - מחצית מהרווחים. הבריטים, כך נראה, לומדים ממדינות אירופיות אחרות, שבהן המס השולי גבוה: אוסטריה ובלגיה - מחצית ההכנסות, הולנד - 52% ודנמרק - 59%! אינני מציע ללמוד מאנגולה, שבה המס השולי הוא 60% (וספק אם גובים את המס). לפני שאגיע להצעה קונקרטית, ברצוני להזכיר נשכחות בנושא מעורר מחלוקת זה: ח"כ שלי יחימוביץ הציעה לפני כשנה להגביל את שכר המנכ"לים עד פי חמישים משכר עובדי הניקיון בחברה. להצעה זו אין סיכוי להתקבל בכנסת ה"חברתית" שלנו. אבל שר האוצר, ד"ר יובל שטייניץ, מיהר להגיב בוועדת הכספים של הכנסת והודיע לפני ימים אחדים: "אנו שוקלים להחיל מגבלות רגולטוריות, במיוחד על תופעת מצנחי הזהב, תוך שמובאות בחשבון נסיבות שונות, ובהן מספר שנות העסקת המנהל". בעברית פשוטה: משרד האוצר יגביל את השכר. מצאתי, ששטייניץ לא היה הראשון. ב-8.2.09 כתב עורך דה-מרקר, סמי פרץ: "אנחנו קרובים כיום יותר מאי-פעם לנקודה שבה יוטלו מגבלות על שכר מנהלים"... כמו שהתקיימו דבריו של הפרשן, כך יממש שר האוצר את הבטחתו. לאחר הסקירה הארוכה, ואולי קצת מייגעת זו, אני מציע להעלות את מס ההכנסה השולי ואפשר גם מעל 50%. פשוט, חד וחלק. מי שלוקח הביתה חצי מיליון שקלים לחודש ויותר (נטו!), יכול לשלם מס גבוה. ישראל מציגה היום כלכלה יציבה יותר מאשר הכלכלה הבריטית והאמריקנית (שלא לדבר על אירלנד, יוון וספרד). ישראל יכולה להציג גם שיעורי מס תרבותיים יותר. כן, מס זה לא רק עניין כלכלי. זה עניין של תרבות וערכים. מס הכנסה נועד לצמצם במעט את הפער בין העשירים והעניים, שבו אנחנו קרובים לאליפות העולם. כדאי שנראה לעולם גם את הדרך הזאת. ואם ההצעה תעלה - אני צופה מטח זיקוקין מצד אנשי יחסי ציבור. יותר זול לעתירי הממון לשלם בעד יחסי ציבור מאשר מס הכנסה. כמה הוא יכול לאכול... האברכים בעיירה התפלפלו על הונו האגדי של רוטשילד ותהו עד כמה המספרים נכונים. התערב קבצן העיירה: מה יעשה רוטשילד עם כל הונו - כמה הוא כבר יכול לאכול? שני סנדוויצ'ים לצהריים?