העולם עומד בפני אתגרים אדירים ואני יודע שארצות הברית וישראל יעמדו בפניהם ביחד. אנו עומדים, זו לצד זו, כי אותם אידיאלים מניעים אותנו ואותם חלומות נותנים לנו השראה - חלומות של שגשוג, ביטחון ושלום לכולם. לפני מאה שנה, החלום הזה נראה לעם היהודי בלתי אפשרי.
החודש חגג אבי את יום הולדתו המאה. זה לא ההישג היחידי שלו, אבל כשהוא נולד, הצארים שלטו ברוסיה, האימפריה הבריטית חבקה עולם והעותומנים שלטו במזרח התיכון. במהלך חייו, שלוש האימפריות הללו נפלו. אימפריות נוספות עלו ונפלו, ועתיד העם היהודי, מטוטלת הגורל היהודי, התנדנדה מייאוש לתקווה חדשה והתחלה חדשה - תקומתה של המדינה היהודית.
לראשונה מזה אלפיים שנה, יוכל העם היהודי הריבוני להגן על עצמו בפני מתקפה. תבינו את השינוי שהתרחש: לפני זה בפזורה שלנו היינו לגמרי חסרי אונים להגן על עצמנו אל מול מתקפה בלתי פוסקת של אכזריות - מהקזת הדם בימי הביניים, לגירוש היהודים מאנגליה ולאחר מכן מספרד ומפורטוגל, לטבח של יהודי אוקראינה, לפוגרומים ברוסיה עד לזוועה הגדולה ביותר - השואה.
ההתקפות נגד היהודים לא פסקו עם הקמתה של ישראל - אבל היא כן נתנה ליהודים את הכוח להגן על עצמם נגד ההתקפות הללו.
תרשו לי לספר לכם על היום שבו הבנתי מה מהותו של השינוי הזה. זה היה היום שבו פגשתי את שלומית וילמוש, לפני למעלה מארבעים שנה. הייתי אז בן 19. שירתי עם בנה של שלומית, חיים, באותה יחידה מובחרת. לילה חשוך אחד במהלך קרב ב-1969, חיים נהרג מצרור יריות. בלוויה שלו בקיבוץ בגליל גליתי משהו. גליתי שחיים נולד זמן קצר לאחר שאמו ואביו השתחררו ממחנות המוות באירופה. אילו חיים היה נולד שנתיים קודם לכן, הקצין היהודי האמיץ הזה היה נזרק אל תוך התנורים, כפי שנזרקו מיליון וחצי ילדים יהודים אחרים. אמו של חיים, שלומית, סיפרה לי שעל-אף ייסוריה היא בכל זאת גאה. "לפחות", היא אמרה - ולא אשכח את זה לעולם - "לפחות בני נפל כשהוא לבוש מדים של חייל יהודי שמגן על המדינה היהודית".
שוב ושוב חיילים ישראלים נאלצו להדוף מתקפות של אויבים רבים יותר המחויבים להשמידנו. אבל כאשר מצרים וירדן הבינו שאי-אפשר לנצח אותנו בקרב, הן אימצו את דרך השלום ואנו מעריכים מאוד את הסכמי השלום שהשגנו עם שתי המדינות. למרות זאת ישנם כאלה שממשיכים את המתקפה נגד המדינה היהודית. ישנם כאלה שקוראים באופן גלוי להשמיד אותנו. הם שואפים להשיג מטרה זו דרך הטרור, מתקפות טילים ולאחרונה דרך פיתוח נשק גרעיני.
מאירת עיניים היא העובדה שקיבוץ היהודים בישראל לא מרתיע אותם. למעשה זה רק מעודד אותם. שליטי אירן אומרים: "ישראל מדינה לפצצה אחת". מנהיג החיזבאללה אומר: "אם כל היהודים יתכנסו בישראל, זה יחסוך מאיתנו את הטרחה מלצוד אותם ברחבי העולם".
חבריי, אלו עובדות לא נעימות - אבל אלו הן העובדות. האיום הגדול ביותר על כל יצור חי, על כל מדינה, הוא לא לזהות את הסכנה בזמן - לא לזהות את העובדות.
לפני 75 שנים, מנהיגים רבים ברחבי העולם טמנו את ראשיהם בחול. מיליונים רבים מתו במלחמה שבאה מאוחר יותר. בסופו של דבר, היו שני מנהיגים, בין הגדולים ביותר בהיסטוריה, שעזרו לשנות את פני הדברים. פרנקלין דלאנו רוזוולט ווינסטון צ'רצ'יל עזרו להציל את העולם. מגיעים להם כל השבחים. הם עזרו להציל את העולם אבל זה היה מאוחר מכדי להציל שישה מיליון מבני עמי, העם היהודי. עתידה של המדינה היהודית לעולם לא יכול להסתמך אפילו על טוב לבם של האנשים הגדולים ביותר. ישראל חייבת לשמור על הזכות להגן על עצמה.
כיום יש איום חסר תקדים שמרחף מעל האנושות כולה. שלטון אירני קיצוני, חמוש בנשק גרעיני, עלול להביא לקץ עידן השלום הגרעיני שממנו נהנה העולם מזה 65 שנה. שלטון כזה עלול לספק נשק גרעיני לטרוריסטים. ייתכן והוא אפילו ישתמש בו ועולמנו ישתנה מקצה לקצה. הניסיון הבוטה של אירן לפתח נשק גרעיני הוא בראש ובראשונה איום על המדינה שלי, על ישראל, אבל הוא גם מהווה איום על האזור כולו. הוא איום על העולם כולו. לכן, ישראל מצפה מהקהילה הבינלאומית לפעול במהירות ובהחלטיות כדי לסכל את האיום הזה - אבל תמיד נשמור על הזכות להגן על עצמנו.
חבריי, עלינו גם להגן על עצמנו בפני שקרים והשמצות. לאורך ההיסטוריה שלנו, ההשמצות נגד העם היהודי תמיד קדמו למתקפות פיזיות נגדנו. למעשה הן שימשו הצדקה למתקפות הללו. קראו ליהודים "מרעילי בארות", "מסיתים למען חוסר יציבות", "מקור כל הרוע מתחת לשמש". לצערנו, כמו במקרים של מתקפות פיזיות, המתקפות המילוליות השקריות נגד היהודים לא פסקו עם הקמתה של ישראל. נכון שבמשך תקופה מסוימת אנטישמיות בוטה נעצרה על-ידי הבושה וההלם שבאו אחרי השואה - אבל היה זה רק לזמן מה.
במהלך העשורים האחרונים, שנאת היהודים הופיעה מחדש עם עוצמה הולכת וגוברת אבל יש בה גם עיוות חתרני. יותר ויותר מפנים אותה לעבר המדינה היהודית, בצורתה הממאירה ביותר. הטענה היא שלולא ישראל התקיימה - רוב בעיות העולם ייפתרו.
ברצוני להבהיר: איני מתכוון לכך שישראל מעל לכל ביקורת. כמובן שלא. כמו בכל דמוקרטיה, לישראל יש פגמים, אבל אנו שואפים לפתור אותם באמצעות דו-שיח פתוח ובדיקה קפדנית. יש בישראל בתי דין עצמאיים, שלטון חוק, תקשורת חופשית וויכוחים פרלמנטרים תוססים. תאמינו לי, הם תוססים מאוד. אתם מבינים - הרי זה עתה עברתם שבוע של הצבעות על חוק הבריאות. בישראל כל שבוע הוא כזה. אין לזה סוף.
אני יודע שבעיר הזאת, חברי קונגרס מתייחסים זה לזה: "חברי המכובד מוויסקונסין", "הסנטור המלומד מקליפורניה". בישראל חברי כנסת לא מתייחסים לחבריהם המכובדים מבאר שבע או מקריית שמונה - אבל בישראל ביקורת עצמית היא דרך חיים, ומקובל עלינו שביקורת היא חלק בלתי נפרד מהדרך שבה מתנהלים עניינים בינלאומיים.
אבל על ישראל להישפט על-פי אותו מוסר שלפיו שופטים את כל המדינות והדמוקרטיות האחרות. לעתים נדמה שבמקום מוסר כפול, יש מוסר משולש: מוסר אחד לרודנויות, מוסר שני לדמוקרטיות והמוסר השלישי הוא המוסר כלפי ישראל. עלינו להישפט על-פי מוסר יחיד - וההאשמות נגד ישראל חייבות להיות מבוססות על עובדות. אשמה אחת שלא מבוססת על עובדות היא הניסיון לתאר את היהודים כקולוניאליסטים זרים במולדתם. זהו אחד השקרים הגדולים של העידן המודרני.
יש במשרדי טבעת חותם שרשות העתיקות הישראלית השאילה לי. טבעת זו נמצאה ליד הכותל המערבי, אבל היא יוצרה לפני 2,800 שנה, מאתיים שנה אחרי שדוד המלך הכריז על ירושלים כבירת עמנו. על הטבעת יש חותמת של פקיד יהודי ושמו חרוט בעברית. השם: נתניהו. נתניהו בן-יועש. זהו שם משפחתי. מקור שמי הפרטי, בנימין, הוא אף עתיק יותר, מתקופת בנימין, בנו של יעקב. לאחד מאחיו של בנימין קראו שמעון, שזה שמו הפרטי של אחד מחבריי הטובים,
שמעון פרס, נשיא ישראל. לפני כמעט 4,000 שנה, בנימין, שמעון ועשרת אחיהם שוטטו בהרי יהודה.
אי-אפשר להתכחש לקשר בין העם היהודי לבין ארץ ישראל. אי-אפשר להתכחש לקשר בין העם היהודי לבין ירושלים. העם היהודי בנה בירושלים לפני 3,000 שנה - והעם היהודי בונה בירושלים היום. ירושלים אינה התנחלות - היא בירתנו.
בנושא ירושלים, ממשלתי ממשיכה את מדיניותן של כל ממשלות ישראל מאז 1967, כולל הממשלות בראשותם של
גולדה מאיר, מנחם בגין ו
יצחק רבין. כיום כמעט רבע מיליון יהודים - שהם כמחצית האוכלוסיה היהודית בעיר - גרים בשכונות שמעבר לקווי שביתת הנשק של 1949. כל השכונות הללו נמצאות במרחק נסיעה של חמש דקות מהכנסת. הן חלק מרכזי ובלתי נפרד מירושלים המודרנית. כולם יודעים, כולם - האמריקנים, האירופיים, הישראלים כמובן והפלשתינים - כולם יודעים שהשכונות הללו יהווה חלק מישראל בכל הסכם שלום, ולכן הבנייה בהן בשום פנים ואופן לא מונעת את האפשרות של פתרון של שתי מדינות.
ברצוני לומר דבר נוסף לגבי מדיניותנו בנוגע לירושלים. אין דבר נדיר יותר במזרח התיכון מאשר הסובלנות שלנו כלפי האמונות של אחרים. אבל רק תחת ריבונות ישראלית מובטחת חופש הדת בירושלים לכל הדתות - ונמשיך להבטיח חופש דת לכולם.
על-אף שאנו אוהבים את המולדת שלנו, אנו מכירים בכך שהפלשתינים גם חיים שם. אין אנו רוצים לשלוט בהם. אנו רוצים בהם כשכנים החיים בחופשיות ובביטחון, בכבוד ובשלום. אבל מאשימים את ישראל - ולא בצדק - בזה שהיא לא חפצה בשלום עם הפלשתינים. אין דבר רחוק יותר מהאמת. ממשלתי מראה שוב ושוב את מחויבותה לשלום, הלכה למעשה.
מהיום הראשון קראתי לרשות הפלסטינאית להתחיל מיידית במשא-ומתן לשלום, ואני קורא להם שוב היום. הנשיא עבאס, בוא וננהל משא-ומתן על שלום. זה דבר בסיסי כל כך ומובן מאליו. הייתם חושבים שלא צריך לומר את הדברים, כי מן הסתם מנהיגים שבאמת רוצים שלום יכולים לשבת ביחד ולהשיג שלום. אי-אפשר לסיים משא-ומתן על שלום מבלי שמתחילים בו. לכן אני קורא לפלשתינים להתחיל לנהל משא-ומתן.
כמובן שארצות הברית יכולה לסייע לצדדים לפתור את הבעיות שלהם, אבל היא לא יכולה לפתור את הבעיות עבור הצדדים. אי-אפשר לכפות שלום מבחוץ. שלום יגיע רק באמצעות משא-ומתן ישיר שבמהלכו נבנה אמון הדדי. האמון ההדדי הזה הכרחי על-מנת לעצב עתיד משותף.
בשנה שעברה דיברתי על חזון שלום, שבו מדינה פלסטינאית מפורזת מכירה במדינה היהודית. בדיוק כפי שהפלשתינים מצפים מהישראלים להכיר במדינה פלסטינאית - אנו מצפים מהפלשתינים להכיר במדינה היהודית. ממשלתי הסירה מאות מחסומים, חסמים, חסימות עפר ונקודות ביקורת - צעדים שהקלו מאוד על תנועת הפלשתינים. כתוצאה מכך, סייענו להניע את הכלכלה הפלסטינאית, במיוחד לאור מצבה של הכלכלה העולמית - וישנה צמיחה אדירה שם. ישנם בתי קפה, מסעדות, בתי עסק, קניונים ואפילו בתי קולנוע ענקיים. לכו לרמאללה או לג'נין, ותראו שכל זה לא קרה במקרה. אנחנו אפשרנו את זה. הדבר הוא בלתי אפשרי אם אי-אפשר לנוע - משאיות, סחורה, אנשים וקונים. זוהי מדיניותנו. בנוסף לכל זה, גם הכרזנו על צעד חסר תקדים: השעיית בנייה חדשה בשטחי יהודה ושומרון. את כל זה עשתה ממשלתי למען השלום.
אני שואל אתכם: מה הרשות הפלסטינאית עשתה למען השלום? תשפטו בעצמכם. הם הציבו תנאים מוקדמים לשיחות השלום. הם מנהלים מבצע בינלאומי בלתי פוסק לערער על הלגיטימציה של ישראל. והם מקדמים את דוח גולדסטון הידוע לשמצה - דוח שמאשים בצורה כוזבת את ישראל בפשעי מלחמה. למעשה, הם עושים זאת ברגע זה באו"ם, ליתר דיוק בוועדה עם השם המעוות: ועדת האו"ם לזכויות אדם. לכן אני מבקש לנצל הזדמנות זו להודות לנשיא אובמה ולקונגרס האמריקני על מאמציהם לסכל את הוצאת הדיבה הזו, ואני מבקש מהם להמשיך ולהיאבק בשקר הזה.
לצערנו, הרשות הפלסטינאית גם המשיכה את ההסתה הבלתי פוסקת נגד ישראל בתקשורת הרשמית שלה, בבתי הספר ובמוסדות אחרים בשליטתה. לפני מספר ימים חנכו הפלשתינים כיכר ציבורית ליד רמאללה, על שם מחבלת שרצחה 38 אזרחים תמימים, כולל 13 ילדים ואזרחית אמריקנית, הצלמת גייל רובין. קראו לכיכר על שמה של הרוצחת הזאת והרשות הפלסטינאית לא עשתה דבר.
השלום מחייב הדדיות. זה לא רחוב חד-סטרי שבו ישראל היא היחידה שעושה ויתורים והרשות הפלסטינאית אינה מסכימה לוויתורים. המצב הזה חייב להשתנות. ישראל מוכנה להסכים לוויתורים הנחוצים להשיג שלום, אבל אנו מצפים גם מהפלשתינים להתפשר - ולמלא את חלקם.
יש דבר אחד שעליו לא אתפשר לעולם - ביטחונה של ישראל. קשה להסביר לאזרחי אמריקה את המצב הביטחוני הקשה של ישראל. הרי ארצות הברית גדולה יותר מישראל פי 500. חשבתי איך להסביר כדי שתוכלו להבין. תארו לעצמכם שדוחסים את כל ארצות הברית לתוך ניו ג'רזי - ואז שמים בגבולה הצפוני שלוחת טרור אירנית בשם 'חיזבאללה' והיא יורה לעבר המדינה הקטנה הזאת 6,000 טילים. עכשיו תדמינו לעצמכם ששלוחת הטרור הזאת צוברת לה עוד 50,000 טילים לירות לעברכם. תשימו על גבולה הדרומי של ניו ג'רזי עוד שלוחת טרור אירנית ותקראו לה חמאס. גם שלוחה זו יורה לעברכם 6,000 טילים ובו בזמן מבריחה נשק קטלני יותר לשטחה.
נראה לכם שאולי תרגישו קצת פגיעים? נראה לכם שתצפו לטיפת הבנה מצד הקהילה הבינלאומית כאשר מגיע הרגע שעליכם להגן על עצמכם? נדמה לי שכל אדם הוגן יכיר בכך שאנו עומדים בפני בעיות ביטחוניות ואתגרים שאף מדינה אחרת לא עומדת בפניהם. לכן כל הסכם שלום עם הפלשתינים חייב לכלול הסדרי ביטחון יעילים בשטח - ולא רק על פיסת נייר.
אנו חייבים להבטיח שמה שהתרחש בלבנון ובעזה לא יקרה שוב בגדה המערבית. תרשו לי להסביר מהי הבעיה הגדולה ביותר שלנו עם לבנון. הבעיה היא לא הגבול הישראלי-לבנוני - אלא הגבול המאולץ בינה לבין סוריה, שדרכו אירן וסוריה מבריחות רבבות טילים ורקטות לחיזבאללה. והבעיה הגדולה שלנו עם עזה אינה הגבול שבין ישראל לעזה - אלא הגבול בין עזה לבין מצרים שמתחתיו ישנם כ-1,000 מנהרות שדרכן החמאס מבריח אמצעי לחימה כדי לתקוף אותנו.
חבריי, הניסיון מלמד אותנו שרק נוכחות ישראלית בשטח יכולה למנוע או להגביל הברחת אמל"ח. ולכן כל הסכם שלום עם הפלשתינים חייב לכלול נוכחות ישראלית בגבול המזרחי של המדינה הפלסטינאית העתידית. אם לאורך הזמן השלום עם הפלשתינים יוכיח את עצמו, נוכל לבחון מחדש את הסדרי הביטחון.
אנו מוכנים לקחת סיכונים למען השלום, אבל לא נהיה פזיזים עם חייהם של אזרחינו ועם חיי המדינה היהודית האחת והיחידה.
העם הישראלי רוצה עתיד שבו ילדינו לא יחוו עוד את זוועות המלחמה. אנו רוצים עתיד שבו ישראל מממשת את מלוא הפוטנציאל הטמון בה כמרכז עולמי בטכנולוגיה, מדינה המעוגנת בערכיה, שחיה בשלום עם כל שכנותיה. אני רואה ישראל שיכולה לרתום את האנרגיות המדעיות והיצירתיות לטובת פתירת הבעיות הגדולות של זמננו, בראש ובראשונה למצוא חלופה נקייה וזולה לתזקיקי נפט. כאשר נמצא את החלופה, נפסיק להעביר מאות מיליארדי דולרים לשלטונות התומכים בטרור ברחבי העולם.
אני בטוח שבניסיון הבלתי פוסק שלנו להשיג את המטרות הללו, נוכל לסמוך על החברות המתמשכת של ארצות הברית, העם הגדול ביותר בתבל. העם האמריקני תמיד מפגין את אומץ ליבו, נדיבותו והגינותו. מנשיא לנשיא, מקונגרס לקונגרס, התחייבותה של אמריקה לביטחונה של ישראל בלתי מעורערת. בשנה האחרונה, הנשיא אובמה והקונגרס העניקו משמעות להתחייבות זו בכך שסיפקו לישראל סיוע צבאי, אפשרו תרגילים צבאיים משותפים ועבדו על מערכות להגנה מפני טילים.
ישראל הייתה בעלת ברית איתנה ונאמנה לארצות הברית. כפי שאמר סגן הנשיא ביידן, לאמריקה אין חברה טובה יותר מישראל בקהילת המדינות. גם אני אומר זאת. במשך שנים רבות, ישראל שימשה מעוז נגד ההתפשטות הסובייטית. כיום היא עוזרת לארצות הברית לעצור את התחזקותו של האיסלאם הקיצוני. ישראל משתפת את ארצות הברית בכל הניסיון שלה בלחימה באיוב מסוג חדש - ואני מתכוון לכל. אנו חולקים את המודיעין שלנו, אנו משתפים פעולה בכל מיני דרכים, אין ספור דרכים שלא אוכל לחלוק אתכם. שיתוף הפעולה הזה חשוב לנו, לישראל, אבל הוא גם מסייע בהצלת חיים אמריקנים.
חיילינו וחייליכם נלחמים נגד אויבים קנאים ששונאים את ערכינו המשותפים. בעיני הקנאים הללו, אנחנו זה אתם ואתם זה אנחנו. בעיניהם, ההבדל היחיד בינינו הוא שאתם גדולים ואנחנו קטנים. אתם השטן הגדול ואנחנו השטן הקטן. יש כאן נקודה חשובה. השנאה הקנאית הזאת לתרבות המערבית החלה 1,000 שנה לפני קום מדינת ישראל המודרנית. האיסלאם המיליטנטי אינו שונא את המערב בגלל ישראל. הוא שונא ישראל בגלל המערב, כי הוא רואה בישראל עמדה של חופש ודמוקרטיה שמונעת ממנו להתפשט על המזרח התיכון כולו. אז כאשר ישראל ניצבת מול אויביה - היא ניצבת מול אויביה של ארצות הברית.
הנשיא הארי טרומן, המנהיג הראשון שהכיר בישראל, אמר כך: "יש לי אמונה בישראל ואני מאמין שיש לה עתיד מזהיר - לא רק כעוד מדינה ריבונית אלא גם כהתגלמותם של האידיאלים הגדולים של התרבות שלנו".
התכנסנו כאן היום כי אנחנו מאמינים באידיאלים המשותפים הללו של התרבות האדירה שלנו. ובזכות האידיאלים הללו, אני בטוח שישראל וארצות הברית יעמדו תמיד זו לצד זו.
תודה רבה.
