כמי שעוקב אחר התפתחות העיתון "
ישראל היום", אני מתפעל מעיתונות אחרת המחויבת להגדרת ייעודה. "ישראל היום נוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת - לא צועקת. עיתונות אחרת. וללא תשלום".
עם פרסום
הידיעה לפיה
חיים רמון פועל לקידום הצעת חוק שתאסור הפצת עיתון חינם, אני רואה כחובה להזכיר לציבור מי אלה המבקשים לסלק את "ישראל היום" מתחום העיתונות באמתלה של עקרונות מקודשים.
מר רמון זכור לרבים כמי שביקש למנוע ממפלגתו התאבדות כמו לוויתן שאיבד את חוש הכיוון. רמון קורא עתה להמשך שיעבוד הציבור על-ידי השליטה בתקשורת בידי עיתון
ידיעות אחרונות. הטענה בשמה הוא בא לשמר את שליטת ידיעות אחרונות, היא התנגדותו לשידורי הטלוויזיה המסחרית בחינם. אין בידינו נתונים כספיים על הרכב ההכנסות וההוצאות של ידיעות אחרונות, אבל בידינו ראיה כי העיתון ישראל היום כבר הגיע לאיזון בין ההכנסות להוצאות בזכות ההכנסות מפרסום בלבד. מכאן - אין בסיס לטענה הצדקנית של מר רמון. איני מופתע, רמון מזהה את הצד בו מרוחה החמאה ואותו הוא משרת. רמון אינו יחידי, בדרכו הולכים מספר חברי כנסת נוספים, גם הם, משיקולי כדאיות, מזדהים עם העיתונים ידיעות אחרונות ו
מעריב. העיתונים יזכרו להם לטובה את תמיכתם ובבוא העת יבואו על שכרם.
עם זאת, האיום של העיתון "ישראל היום" תרם תרומה חשובה לביטול האיבה בין בעלי שני העיתונים, שידעו יריבות אכזרית והפכו לפתע לבני ברית.
לחברי הכנסת מקדימה, הטוענים כי הם מבקשים למנוע בעלות על עיתון ממי שאינו תושב ישראל, אזכיר כי ישראל מכרה את חברת "בזק" - חברת התקשורת המונופוליסטית של המדינה - למר סבן, יהודי אזרח ארה"ב. באמצעות "בזק" הייתה יכולת השליטה על התקשורת בישראל בעוצמה בעלת פוטנציאל סיכון גדול יותר מכל העיתונים. אבל זה לא הפריע לאף אחד. ראוי להזכיר את צוואת אלכסנדר ינאי לשלומציון:
"אל תחששי לא מהפר ושים ולא משאינם פר ושים כי אם מהצבועים שעושים מעשי זמרי ומבקשים שכר כפנחס".
נשמעה טענה של ח"כ
גדעון עזרא, כי "מצב העיתונות בישראל בכי רע. ישראל ביתנו נוגס באופן רציני ביכולת של העיתונים לשרוד...". מר גדעון עזרא הנכבד, הרשה לי להפנות אותך למצב העיתונות הכתובה בכל מדינות המערב, התמונה דומה גם בעיתונות בארה"ב והיא בלתי נמנעת בעידן האינטרנט. באמצעות האינטרנט אתה נכנס למדורי החדשות והמאמרים בקלילות רבה ולכן, גם לידיעות אחרונות וגם למעריב - יש להם מערכת מקבילה באינטרנט. מעניינת במיוחד ח"כ מירי רגב: "כדוברת צה"ל לשעבר וכצנזורית הראשית לשעבר, "איני רוצה שמחר יבוא גורם מערב הסעודית ויקנה עיתון בישראל, הדמוקרטיה חשובה לנו".
גב' רגב הנכבדה, אין קשר בין דמוקרטיה לבין הזהות האזרחית של בעל העיתון. כאשר ישנו בעל עיתון דומיננטי אחד, הוא זה המסכן את הדמוקרטיה. במצב כזה, בעלי העיתון הדומיננטי ממליך את חברי הכנסת ומונע פרסומי אמת הפוגעים בבעלי עניין של בעלי העיתון. אני מפנה אותך לתצהיר בית המשפט, של העיתונאי החוקר מוטי גילת, בו העיד כי נאלץ לעזוב את העיתון משום שהמו"ל ארנון (נוני) מוזס גנז כתבות על ראשי המדינה החשודים בפלילים. עורך בעיתון ידיעות אחרונות שנתן כותרת "שרון לא דיבר אמת", כאשר הכותרת מגובה במידע אמין, לפי כל מבחן עיתונאי, העיתונאי פוטר מיד. מירי רגב, אני מקווה שאת מבינה ששליטת בעל עיתון דומיננטי אינה מתיישבת עם ערכי הדמוקרטיה.
הרשי לי להפנות אותך לאתר האינטרנט של ידיעות אחרונות, אליו נקלעתי בעת שעיינתי במדורים של "ישראל היום". ראיתי את הכתבה על הנחיות ממשלת סין בעניין הצנזורה עבור עיתונות אינטרנט ובלוגים בעקבות המשבר בין חברת גוגל לממשלת סין. האם גם את רוצה צנזורה סינית בארצנו - כמו שהצהירו כתבי ידיעות אחרונות שהתפטרו - בשם ה"דמוקרטיה". גב' רגב, הרשי לי להפנות תשומת לבך לכך שהנזק מפרסום של שונאי ישראל, מבין אזרחי ישראל, גדול יותר מנזק אפשרי מבעלי עיתון מסעודיה. אם ה"דמוקרטיה" הינה הערך החשוב בעינייך, באמת ובתמים, את חייבת לבחון את דרך התנהלות בעלי ידיעות אחרונות ואז תביני כי התמיכה בבלעדיות השליטה של ידיעות אחרונות סותרת את ערך הדמוקרטיה. הרשי לי להפנות אותך לעיתונאים המוערכים בידיעות אחרונות: מוטי גילת, דורון גלזר,
מיקי רוזנטל, מירון רפפורט, גידי וייץ ורבים אחרים שאת יכולת להכיר, בהיותך דוברת צה"ל.
זכינו שיש לנו עיתון חדש - ישראל היום - שקיבל סיוע בתהליך גיבושו - מאז יולי 2009 ועד עתה. כיום העיתון התרחב לתחומים רבים. הגיע להיקף תפוצה כמו של ידיעות אחרונות. וחשוב מכל - הגיע למצב שאינו נדרש לתמיכה כיוון שמדורי הפרסומת מממנים את הפקת העיתון, בשעה שעיתון מעריב מצוי בגירעונות.
המרשם של עיתון "ישראל היום" ראוי להוקרה - ההצלחה בתפוצה רחבה ובכיסוי ההוצאות מדברת בעד עצמה. קצב הצמיחה של העיתון הולך וגדל ומכאן הפקתו אינה מצריכה יותר את "המסייע המסוכן" שאינו תושב קבע.
