בן פֶרֶנְץ, אחרון התובעים במשפטי נירנברג, הלך לעולמו (7.4.23) בגיל 103. פרנץ, יהודי יליד טרנסילבניה, הגיע לארה"ב כתינוק ובגיל 27, ללא ניסיון קודם בליטיגציה, היה התובע הראשי במשפט האיינזצגרופן – יחידות הרצח הממונעות שנכנסו, בעיקר לבריה"מ, בצמוד לכוחות הצבא הגרמניים ורצחו מאות אלפי יהודים במחצית השנייה של 1941 ובתחילת 1942. משפט האיינזצגרופן התנהל בנירנברג בין יולי 1947 לאפריל 1948, התשיעי מבין תריסר המשפטים בעיר בהם הועמדו לדין בכירים בגרמניה הנאצית; הראשון והידוע ביותר היה של פושעי המלחמה הראשיים – הבכירים ביותר במשטר שנתפסו מיד לאחר המלחמה. כל 22 הנאשמים הורשעו, ארבעה הוצאו להורג והאחרים נדונו למאסרים ממושכים (עשר שנים עד מאסרי עולם) – אך כולם שוחררו בשנים 1958-1951, כחלק ממדיניות אמריקנית כוללת שנועדה לקרב את מערב גרמניה בשל המלחמה הקרה. פרנץ היה אחד מבין מאות החוקרים ששירתו בצבא האמריקני לאחר המלחמה. הוא עצמו אסף את הראיות נגד אנשי האיינזצגרופן והביא אותן לממונים עליו; במידה רבה ניתן לומר, כי בלעדיו – משפט זה לא היה מתנהל. את רוב חייו לאחר מכן הקדיש פרנץ למשפט בינלאומי, והוא גם סיפר פעמים רבות – כולל בשנותיו האחרונות, בבהירות רבה – על משפט האיינזצגרופן. שפת-האם של פרנץ הייתה אידיש, הוא למד אנגלית רק בבית הספר והיה הראשון במשפחתו שקיבל השכלה אקדמית: תואר במשפטים באוניברסיטת הרווארד, שם התמחה בפשעי מלחמה. פרנץ התגייס לצבא וצורף ליחידות שחקרו את פשעי הנאצים. בין היתר הוא ביקש במחנות בוכנוולד ודכאו בגרמניה ומאוטהאוזן באוסטריה, ולאחר שנים אמר: "בכל יום כאשר אני עוצם את עיני, אני רואה את מחזות המוות שלעולם לא אשכח – הקרמטוריום ובו שרידי הבשר הבוער, ערימות הגופות המצחינות הממתינות להישרף". כאשר סיים את שירותו הצבאי ועזב את אירופה, שאף פרנץ שלא לחזור לעולם לגרמניה. אולם, עד מהרה הוא גויס מחדש כאזרח תחת פיקודו של הגנרל טלפורד טיילור, התובע הראשי של ארה"ב בנירנברג אחרי המשפט הראשי. העיר הייתה באזור הכיבוש האמריקני, ולכן היה זה צבא ארה"ב שהוביל את 12 המשפטים הבאים – כולל של רופאים, פקידים בכירים, משפטנים, אנשי ס"ס ובכירים במשק.