שופט בית המשפט המחוזי מרכז, רמי חיימוביץ, הטיל הוצאות בסך 160,000 שקל על חמישה מבקשים בתביעה ייצוגית, אשר יוצגו בידי עו"ד ישראל שמיר. מפסק הדין עולה, כי התביעה נוצרה בצורה יזומה ומלאכותית, וכי המבקשים הציגו גרסאות כבושות ובלתי אמינות לאחר שהתברר שגרסאותיהם המקוריות היו בעייתיות. המבקשים העיקריים היו נסים סמאמה ונופר לוזון, אחיו ובתו של שמיר. הם ביקשו לתבוע את יבואניות מוצרי הניקוי יעקובי ושטסטוביץ, בטענה ל"אובדן נוחות" בקריאת התוויות שעל נוזלים לניקוי שמשות. במקור נכתב שהסכום המבוקש הוא 350 מיליון שקל, אך בדיון נאמר שנפלה טעות ומדובר ב-35 מיליון שקל. המבקשים טענו, כי התוויות אינן ברורות ובכך הן מפרות את חוק הגנת הצרכן. חיימוביץ מציין (21.3.23), כי חמשת המבקשים רכשו את הנוזלים בימים סמוכים בפברואר 2020 ומיד לאחר מכן חתמו במשרדו של שמיר על תצהירים זהים, בהם טענו כאמור שהתקשו לקרוא את התוויות; סמאמה ולוזון לא חשפו שהם בני משפחתו של שמיר. חיימוביץ תוהה כבר בראשית פסק הדין, לאור סמיכות התאריכים, מתי בדיוק הספיקו המבקשים לחוות את אותו "אובדן נוחות". "התביעה הנוכחית נופלת לגדר אותן תביעות שהמחוקק ובתי המשפט התריעו מפניהן", קובע חיימוביץ. "ברי כי לא מדובר בלקוחות אותנטיים שנפגעו, אלא בתביעה יזומה, שתועלתה הציבורית מוגבלת, ואף שבתי המשפט הכירו בחשיבותן הפוטנציאלית של תובענות ייצוגיות בתחום סימון המוצרים, הם הוספו והתריעו מפני ניצולן לרעה, בעיקר כשהנזק לציבור הוא טכני ותיאורטי ואילו הסעד המבוקש הוא פיצוי כספי גבוה". חיימוביץ אומר כי חמשת המבקשים (שלושה מהם הסתלקו מן ההליך) לא הוכיחו עילת תביעה אישית. "איש מהם לא רכש את המוצר באקראי, ניסה לעשות בו שימוש וזיהה בעיה שגרמה לו קושי ולכן ביקש להגיש תביעה. ברי כי המוצר נרכש לצורך התביעה, וכי המבקשים לא הספיקו לחוות 'אובדן נוחות' בין רכישת המוצר ובין החתימה על התצהיר... לא ניתן להאמין לטענתם בבקשת האישור כי חשו 'אובדן נוחות או כי נגרם להם נזק, ובהעדר נזק וקשר סיבתי לא קיימת להם עילת תביעה אישית". רק בחקירתם הנגדית טענו סמאמה ולוזון, כי רכשו את המוצרים בעבר - אך חיימוביץ אינו מאמין להם: זוהי גרסה כבושה, שעלתה רק לאחר שהוא העיר על הקושי בדבר קיומה של עילת תביעה אישית, לא ניתן לתת בה אמון והתגלו סתירות בהן וביניהן. חיימוביץ מגיע למסקנה, כי אחת המבקשות פנתה לשמיר, והוא גייס את אחיו ובתו כדי שיקנו את המוצרים ויהפכו לתובעים מייצגים. יתרה מזאת: בדיון הצליחו סמאמה ולוזון לקרוא את הכיתובים נגדם יצאו.

שמיר אינו יכול לייצג

מעבר לנחוץ ממשיך חיימוביץ וקובע, כי גם אם הייתה עילת תביעה אישית - לא מתקיימים התנאים לאישור תביעה ייצוגית. בהקשר זה הוא אומר כי שמיר אינו יכול לייצג את חברי הקבוצה בדרך הולמת ובתום לב, וזאת משתי סיבות. האחת: התביעה נוצרה בדרך שאינה תואמת את חובת תום הלב, אלא קרובה יותר לחוסר תום לב. השנייה: הסתרת הקרבה המשפחתית בינו לבין המבקשים שנותרו, מה שמעורר חשש לגבי תום הלב ואף לקונפליקט בין השלושה לבין טובת חברי הקבוצה. עוד אומר חיימוביץ, כי סכום התביעה (פיצוי של 50 שקל לכל חבר קבוצה על שימוש במוצר מתכלה) הוא מופרז, אינו תואם את הדין והוא מסוג המקרים בהם עולה "חשש כי מניעי התביעה אינם תיקון עוול צרכני אלא להלך אימים על משיבות לצורכי פשרה, גמול ושכר טירחה". לבסוף הוא מציין, כי הבקשה הצריכה שישה דיונים והיו בה 70 בקשות ו-125 החלטות. סמאמה ולוזון חויבו בהוצאות בסך 72,500 שקל כל אחד. שלושת המבקשים האחרים - אילנית בר-דוד מואס, שרה כהן ומשה אלעד - חויבו בהוצאות בסך 5,000 שקל כל אחד. את יעקובי ייצג עו"ד טל גנדלמן, ואת שסטוביץ - עו"ד רועי קובובסקי.