במוסקבה יעקבו בעניין רב מאוד אחרי הבחירות הכלליות בטורקיה ביום ראשון. בקרמלין אומנם לא יבטאו זאת באופן פומבי, אך הנשיא פוטין ישמח לראות את הנשיא ארודאן מנצח ונשאר בארמון הנשיאות. למעשה, בשבועות האחרונים לפני הבחירות שיבח הנשיא פוטין את מנהיגותו של ארודאן, ממש מתערב, בברכת אנקרה כמובן, במערכת הבחירות. כך למשל השתתף פוטין באופן מקוון בטקס חנוכת תחנת הכוח הגרעינית הראשונה של טורקיה, אקויו, שנבנתה ע״י רוסיה, ושיבח את ארדואן על תרומתו לכלכלת טורקיה ולאזרחיה: "זו דוגמה משכנעת לכמה אתה, אדוני הנשיא, עושה למען ארצך, צמיחת כלכלתה, וכל האזרחים הטורקים.אני רוצה לומר את זה באופן הברור ביותר - אתה יודע להגדיר מטרות שאפתניות ולהתקדם בביטחון לקראת יישומן״. חשוב להבין שהאירוע הזה היה רק אחד משורת אירועים, לעיתים אפילו מדי יום, שבהם חונך הנשיא ארודאן מיזם גרנדיוזי כזה או אחר בטקסים שמועברים בשידור חי - הכל כמובן לקראת הבחירות. מהבחינה הזו פוטין מילא את תפקידו. הוא שיבח במפורש את הנשיא ארדואן בהערות פומביות, בשידור חי בטלוויזיה הטורקית, באופן שלבטח מתפרש כסימן מובהק לתמיכתו בארדואן רגע לפני הבחירות. עבור אזרחים טורקים שתומכים בארדואן ושצפו בטקס, העובדה ששמעו אמירות המשבחות את ארדואן ממנהיג מדינה משפיעה כמו רוסיה חיזקה את אמונתם שארדואן הוא מנהיג המסוגל לזכות בכבוד של מנהיגי העולם. ואילו פוטין מצידו מעדיף את ארודאן משום שהוא מוצא עמו שפה משותפת. טורקיה בהנהגת ארדואן מתריסה מול הממשל בוושינגטון, למרות היותה חברת נאט״ו חשובה. ארדואן הנהיג קו עצמאי ואף החליט לרכוש מרוסיה מערכות נ״מ מתקדמות מדגם S-400 למרות איומי וושינגטון. הרוסים שמחו על הגלישה הטורקית לעמדה מאוזנת יותר, והשקיעו רבות ביחסים וטיפחו אותם, כולל בתחומי הסחר והאנרגיה. טורקיה נהנית מייבוא אנרגיה רוסית במחירים נמוכים, ושתי המדינות דנות במיזמי אנרגיה משותפים. פוטין כנראה סבור שניצחון של ארדואן יסייע לו להמשיך ולנסות להחליש את נאט״ו מבפנים, תוך ניצול חילוקי הדעות הפנימיים בתוך הברית. פוטין וארדואן נועדו עשרות פעמים בשנים האחרונות, ומשוחחים בטלפון לעיתים תכופות. גם בסוגיית אוקראינה, שכנה משותפת לרוסיה וטורקיה בים השחור, טורקיה הצליחה למצב עצמה כמתווכת, ואף הקיימו בה שיחות מו״מ עקרות בין הצדדים באיסטנבול בשנה שעברה. למרות שהיא מספקת מל״טים לאוקראינה, פוטין ממשיך לראות בה מתווכת אמינה, למשל בהסכם בין הצדדים לייצוא חיטה. ניצחון של מועמד האופוזיציה כמאל קיליצ'דראולו בבחירות לנשיאות יהווה אתגר עבור רוסיה ויחסיה עם אנקרה, בעיקר בגלל השינויים הצפויים במדיניות החוץ הטורקית - השינוי הזה עשוי להתבטא כנראה בין השאר במהלך מיידי של אנקרה לנרמל את יחסיה עם נאט"ו, וושינגטון והאיחוד האירופי. השינוי המשמעותי ביותר יתמקד ככל הנראה בסוגיות ביטחוניות - טורקיה תעשה מאמצים למנוע ממוסקבה להתחמק מהסנקציות המערביות בכמה תחומים. סביר גם להניח שבהנהגת קיליצ'דראולו טורקיה תסיר מיידית את התנגדותה להצטרפות שוודיה לנאט"ו, מה שיגרום לרוסים כאב ראש נוסף כמובן, ושינוי אסטרטגי לרעה. בנוסף עשויה אנקרה בהנהגה חדשה להחליט על הגברת המעורבות הצבאית באבטחת הגבול המזרחי של ברית נאט״ו, מאסטוניה ועד רומניה. היא אולי תבטל גם את הפעלתן של סוללות הנ״מ המתקדמות של רוסיה ובמקומן להשתלב בתוכניות של נאט״ו בתחום ההגנה מפני טילים. זה גם יגרור מודרניזציה של צי המטוסים של טורקיה. חשוב להבהיר - למרות כל שנכתב פה, אין בהכרח ציפייה להדרדרות ביחסי מוסקבה-אנקרה אם ארדואן יירד מבמה. מוסקבה תיאלץ להסתגל למציאות שונה ומאתגרת יותר, אך במקביל סביר מאוד שבכל הקשור ליחסי מסחר-כלכלה-אנרגיה, תשמור אנקרה על גחלת היחסים עם רוסיה, ולא תיכנס עמה לעימותים מיותרים. סביר גם שטורקיה תשאר בסך-הכל ניטרלית בסוגיית המלחמה, כדי לשמר על קשרים טובים עם מוסקבה וקייב. ועוד מילה אחרונה על שני המנהיגים - בעשור האחרון ארדואן התקנא בשלטון הריכוזי של פוטין, ובמידה רבה ניסה לחקות את השיטה. הוא יזם שינויים חוקתיים משמעותיים, ששינו את שיטת המשטר בטורקיה מפרלמנטרית לנשיאותית, ריכוזית מאוד, והפך עצמו מר״מ עם פרלמנט שמאזן אותו לנשיא רב עוצמה, כשהפרלמנט הופך בפועל לחותמת גומי למדיניותו וגחמותיו, ומנוהל ע״י עושי דברו. מהבחינה הזו זה מזכיר מאוד את האופן שבו עובדים הדברים מבחינה פוליטית ברוסיה, ואת עוצמתו של הקרמלין. כעת, בנסיבות שונות, שני המנהיגים עומדים באתגר הגדול ביותר למנהיגותם מאז עלו לשלטון לפני שני עשורים.