שופטת בית הדין האיזורי לעבודה, מירב קליימן, דחתה על הסף את תביעתה של העיתונאית הדס שטייף נגד גלי צה"ל והפרקליטות בשולי פרשת אפי נוה. היא קבעה, כי התביעה התיישנה, אינה מגלה עילה ואינה בסמכות בית הדין לעבודה. שטייף תבעה 500,000 שקל בטענה שהמדינה הפקירה אותה למרות היותה חושפת שחיתות בפרשת מינוי השופטים. בפברואר 2019 הגיש נוה תביעה בסך 7 מיליון שקל נגד המדינה, שטייף ועובדים אחרים בגל"צ שטיפלו בפרשה. שטייף טענה בתביעתה, כי כעובדת מדינה היא אמורה הייתה לקבל חסינות מפני התביעה, כך שהמדינה תיכנס בנעליה. אולם, בדצמבר 2019 הודיעה לה הפרקליטות שלא תייצג אותה ולא תשלם פיצוי אם שטייף תחויב בו. היא ביקשה גם להורות למדינה לייצג אותה בתביעתו של נוה. קליימן אומרת תחילה, כי תביעתה של שטייף התיישנה. עילת התביעה התגבשה עם הודעת המדינה בדצמבר 2019 והתביעה הוגשה בדצמבר 2022. החוק אשר חל ב-2019 קבע התיישנות של שנה לתביעות על-פי חוק ההגנה על עובדים, ורק ביולי 2022 הוארכה ההתיישנות לשלוש שנים. ההארכה חלה רק על תביעות שהוגשו מאותו מועד ואילך, ולכן תביעתה של שטייף התיישנה בהתאם לחוק הקודם. בהמשך אומרת קליימן, כי חוק ההגנה על עובדים אינו חל על הפרקליטות, שכן שטייף הועסקה בידי משרד הביטחון. "אמנם, נכון הוא כי הפרקליטות אף היא אחת מזרועות המדינה, אולם אין בכך כדי להביא למסקנה כי היא 'המעסיק' של המשיבה לצורך תחולת החוק או 'ממונה מטעם המעסיק', המוגדר בחוק ההגנה כ'מי שממונה מטעם המעסיק על ענייני עבודה של עובד מסוים או של כלל העובדים'", מסבירה קליימן. המעסיק הישיר שלה - גלי צה"ל - גיבה אותה ואין לשטייף כל טענה הנכנסת בגדר "ענייני עבודה" בנוגע לחוק ההגנה על עובדים. לבסוף קובעת קליימן, כי החלטתה של המדינה התקבלה בכובעה של הפרקליטות כמי שמייצגת אותה ולא בכובעה כמי שהעסיקה את שטייף. לכן, הנושא אינו מצוי בסמכותו של בית הדין לעבודה, אלא מדובר בהחלטה מינהלית אותה ניתן לתקוף בבית המשפט המחוזי, או לפנות לבית הדין הדן בתביעתו של נוה [אם גוברים על מכשולי ההתיישנות ומהות החוק]. פנייתה של קליימן לבית הדין לעבודה היא "ניסיון לעקוף את הוראות הדין ולחתור תחת סמכותו של בית המשפט הדן בתביעת עו"ד נוה". נציגי הציבור קריסטינה פוליצר-מימון ואליעזר עינת הסכימו עם קליימן. את שטייף ייצג עו"ד אריאל שמר, ואת המדינה - עוה"ד יפעת לביא ותמי דקל.