בראיון טלוויזיוני השבוע, בקשר לפרשת המסמכים שנגנבו מצה"ל, השיג מו"ל הארץ,
עמוס שוקן, שיאים חדשים של צביעות והתחסדות.
שוקן אמר כי הוא מכיר בכך שתפקידם של צה"ל ושב"כ הוא לשמור על המסמכים, הכוללים מידע סודי, שמורים ובטוחים במקומות הראויים לכך, "ואין לנו בעיה עם זה".
רוב תודות לעמוס שוקן, על שאין לו ולחבריו-לדעה-ולמימושה "בעיה עם זה". עם ישראל כולו עצר את נשימתו עד שנשמעה הודעתו זו, שכן אילו חלילה היה אומר כי "יש לו בעיה" עם שמירת הסודות על-ידי צה"ל והשב"כ, מי יודע לאן היינו מגיעים, וכיצד הייתה מדינת ישראל מוסיפה להתקיים, כאשר לאוראקל של "האנשים החושבים" בישראל "יש בעיה" עם שמירת סודותיה.
אני הקטן סבור כי לשוקן יש ויש "בעיה עם זה", כלומר עם שמירת הסודות של צה"ל במקומות המיועדים לכך, שאילמלא כן היה מורה למועסקו, עיתונאי הארץ אורי בלאו, להחזיר מיד את כל המסמכים לידי הצבא. אך מי אני שאתמודד עם הצהרתו של שוקן, כי למרות הגניבה ההמונית וניצולה על-ידי עיתונו, אין לו "בעיה עם זה".
זה כשלוש שנים אנו הולכים ומידרדרים, ומעמדנו בעולם יורד פלאים, לאחר שנודע כי האדון שוקן סבור כי המרפא לבעיותיו של עם ישראל במדינת ישראל יהיה בהתבוללות היהודים בערבים, אך הרוב הגדול של היהודים מוסיף לסרב להישמע להמלצותיו. ובאמת, לנוכח הניסיון שרכשנו עם תוכניות שלום קודמות, כגון
הסכם אוסלו, ברור כשמש כי שקט ושלווה, אהבה ואחווה, שלום ורעות - בינינו ובין אחינו הערבים - היו יורדים על ראשינו, אילו רק קיימנו את המלצותיו של הגאון לבית שוקן ופעלנו למען התבוללות אמיתית שכזו.
