חופש המדינה להגן על עצמה

בריחתו של בלאו לחו"ל, ותמיכת עיתון הארץ באי-השבת החומרים למערכת הביטחון, הן שערוריה. על-פי ההסכם שפורסם, השב"כ התחייב שלא להעמיד את בלאו לדין בגין החומרים אם יחזיר אותם, ואילו בלאו, בשם חופש המקורות, מסרב להחזיר את יתרת החומר המצוי ברשותו. אין כאן חופש עיתונות ואין כאן חשיפת מקורות היות שהמקור (קרי - הגנבת ענת קם) פורסם. גם המידע שרצה אורי בלאו לפרסם פורסם באישור הצנזורה. מדובר כאן בהשבת גניבה לבעליה, ובמיוחד בגניבה שיכולה לסכן חיי אדם - את חיילינו. להערכתי, התנהגות עיתון הארץ היא שתפגע בחופש העיתונות, זאת מכיוון שגורמי הביטחון ילמדו את הלקח, ובעתיד ינהגו בדרך פחות רכה בקשר שלהם עם עיתונאים. תארו לעצמכם שציוד של עיתון הארץ היה נגנב; הגנב היה נעצר, אבל היה מסרב להחזיר את הציוד בשם עיקרון נעלה כזה או אחר - לדוגמה, שהוא עושה שימוש בציוד למען הקהילה. האם יש בכך הצדקה כלשהי? המסמכים המצויים בידי בלאו חייבים להיות מושבים למערכת הביטחון. הוא עצמו צריך לעמוד לדין בגין שמירתם לאחר ההסכם. לגבי הגנבת קם, גם "ילדה טובה ירושלים" (כפי שהיא מוצגת על-ידי חבריה), אינה חסינה מפני דין ועונש.