בית המשפט העליון הורה (18.6.23) למדינה, לכנסת ולשר לביטחון לאומי איתמר בן-גביר לנמק בתוך שלושה חודשים מדוע לא יבוטלו התיקונים לפקודת המשטרה, המכונים "חוק בן-גביר". התיקונים אושרו על-פי דרישתו של בן-גביר והם מגבירים את יכולתו של השר להשפיע על מדיניות המשטרה ועל פעילותה המבצעית. יצויין, כי אין המדובר בביטול החוק וכי הוצאת הצו אינה מרמזת בהכרח שהוא יבוטל בפסק הדין הסופי. התיקונים העיקריים כוללים הוספת סעיף לפקודה, לפיו "השר יתווה את מדיניות המשטרה ואת העקרונות הכלליים לפעילותה, לרבות לעניין סדרי העדיפות, תוכניות העבודה, הנחיות כלליות, ההוראות הכלליות שבסעיף 9א(א) ומימוש כלל סמכויותיו בכל הנוגע לתקציב המשטרה, בהתאם לחוק יסודות התקציב וההוראות לפיו, וכן יקיים פיקוח ובקרה על פעילות המשטרה ועל רמת מוכנותה". עוד נקבע בתיקון, כי "השר רשאי להתוות מדיניות כללית בתחום החקירות, לרבות קביעה של סדרי עדיפות עקרוניים, לאחר ששמע את עמדת היועץ המשפטי לממשלה ולאחר התייעצות עם המפקח הכללי והמופקדים במשטרה על נושא החקירות". הוא הוסיף לגבי סמכויות המפכ"ל כמפקד המשטרה, ש"הכל בהתאם להתוויית המדיניות ולעקרונות הכלליים של השר". לבסוף נוספה הסתייגות המאפשרת למפכ"ל, באישור היועץ המשפטי לממשלה, שלא לפרסם פקודה כלשהי של המשטרה, כפי שמחייב החוק. העותרים טענו, כי מדובר בפוליטיזציה של המשטרה ובסכנה לפגיעה בערכי הדמוקרטיה ובזכויות יסוד. היועצת המשפטית לממשלה, גלי מיארה, הצטרפה לחששות אלו והציעה שבג"ץ יעניק לתיקונים פרשנות מקיימת ולפיה הם כפופים לעקרונות חוקי היסוד. הלשכה המשפטית של הכנסת סברה שאין מקום להתערבות בחקיקה. בן-גביר טען, כי ברור שהתיקונים אינם סותרים את העקרונות הקיימים ושמדובר בניסיון פוליטי להצר את צעדיו. השופטים עוזי פוגלמן, יצחק עמית ויחיאל כשר הוציאו צו על תנאי המחייב, כאמור, לנמק מדוע לא יבוטל החוק, אך נמנעו מהוצאת צו ביניים המעכב את מימושו. הנוהג הוא שהמדינה מביאה בחשבון את קיומו של הליך בפני בית המשפט העליון, ודאי כאשר הוא מוציא צו על תנאי, ואינה מבצעת פעולות בלתי הפיכות. פוגלמן, עמית וכשר לא החילו את הצו על הסעיף החדש בפקודת המשטרה, המאפשר למפכ"ל שלא לפרסם חלק מפקודותיה, וזאת לאחר שרשמו לפניהם את עמדת המדינה ולפיה על הפקודות חל ממילא חוק חופש המידע. הצו גם אינו חל על הטענות נגד הליכי החקיקה, כך שגם אם העתירות יתקבלו - לא יהיה זה בנימוק שההליכים היו חפוזים ובלתי ראויים.