שופטת בית המשפט המחוזי בירושלים, חנה לומפ, זיכתה (6.7.23) את שוטר מג"ב שירה למוות באיאד חלאק בירושלים במאי 2020. שמו של השוטר אסור בפרסום. חלאק, בעל צרכים מיוחדים, היה בדרכו למקום עבודתו בעיר העתיקה. בשל הקורונה הוא עטה מסכה כירורגית ולבש כפפות שחורות חד-פעמיות. שוטרים הבחינו בו בעת שעמד בסמוך לעמדת מג"ב בשער האריות, התנהלותו עוררה את חשדם והם חששו שמדובר במחבל שמטרתו לפגע. השוטרים החלו להתקדם לכיוונו, הכריזו בקשר שמדובר במחבל, החלו במרדף גלוי אחריו תוך שהם קוראים לו בעברית ובערבית לעצור, וחלאק ברח. הנאשם ומפקדו הצטרפו למרדף, המפקד קרא לו לעצור וירה לעבר רגליו כאשר הלה המשיך לברוח. חלאק נכנס למתחם אשפה סגור, בו נכחו מספר עובדים. עם כניסת הנאשם למתחם, הוא ירה בחלאק ופגע בפלג גופו התחתון. לאחר הירי נכנסו השוטרים והמפקד למתחם, הנאשם צעק לעבר חלאק שלא יזוז, ולאחר שזה התרומם והצביע לעבר עובדת שהכיר - הנאשם ירה כדור נוסף לעבר פלג גופו העליון וגרם למותו. המדינה טענה, כי הירי נעשה בקלות דעת, כאשר הנאשם נטל סיכון בלתי סביר לאפשרות גרימת התוצאה, מתוך תקווה שיצליח למנוע אותה. לשיטתה, היה על הנאשם לנקוט באמצעים פחותים למניעת הסכנה. לטענת ההגנה, הנאשם - כמו חבריו - זיהה את חלאק כמחבל חמוש ערב פיגוע. ההגנה הדגישה את האופי המיוחד של אירוע מבצעי, הדורש קבלת החלטות מהירות ביותר, בתוך שניות. הנאשם פעל בתום לב ולא הייתה לו מודעות סובייקטיבית לכך שהוא נוטל סיכון בלתי סביר. הוא פעל מתוך הגנה עצמית מחשש לחייו ולחיי הנוכחים במקום. לומפ אומרת כי על בית המשפט להתחשב בנסיבות ובתנאים שאפפו את האירוע. גישת המדינה, לפיה הנאשם יכול היה לבצע הערכה מחודשת בשניות בודדות אלה ולהגיע למסקנה שניתן להימנע מירי, אינה תואמת את אופי האירוע. החלטת הנאשם לירות לעבר פלג גופו התחתון של חלאק ולא לעבר פלג גופו העליון, מעידה על כך שעם כניסתו לפתח המתחם הגיע למסקנה, ניתן לנטרל את החשוד גם ללא ירי לעבר פלג גופו העליון. לנוכח העובדה שהנאשם סבר שהוא בעיצומו של אירוע מבצעי ומסוכן, ושעליו לקבל החלטה בתוך שנייה או שתיים, לא ניתן לקבוע שהחלטה לירות לעבר פלג גוף תחתון היא בלתי סבירה באופן שמהווה אינדיקציה לחוסר כנותה של טעותו.

עלול לפרש כתעוזה מצד מחבל

כנותו של הנאשם בירי הראשון משפיעה גם לגבי הערכת הירי השני והקטלני, ממשיכה לומפ. היא קובעת, כי ירי זה בוצע כאשר הנאשם חש באמת שנשקפת לו סכנה מוחשית. אין בכך ששלושת השוטרים האחרים לא חשו שנשקפת סכנה המצדיקה ירי נוסף, כדי להעיד על חוסר סבירות מעשהו של הנאשם. מעדויותיהם של שלושת השוטרים עלה, כי בסיטואציות מבצעיות תשומת ליבם של לוחמים שונים עשויה להיות ממוקדת בדברים שונים, וכי הם עשויים לפרש באופן שונה התנהגויות מסוימות. בעת האירוע הנאשם היה לוחם צעיר, וזו הייתה פעילותו המבצעית הראשונה. מבחינתו של הנאשם, הוא זה שהגיע ראשון למתחם, נטרל את חלאק בירי לעבר פלג גופו התחתון, והיה אחראי לוודא שלא נשקפת ממנו סכנה. הנאשם, שסבר כי מדובר במחבל, קרא לו שלא לזוז לאחר שנפל על הרצפה, ואף העיד, כי אלמלא ביצע חלאק את אותה תנועה - לא היה יורה בו. לומפ מדגישה: כאשר אדם שזה עתה נורה בפלג גופו התחתון ונפל ארצה, מבצע תנועה מהירה כלפי מעלה, חרף הוראה שקיבל לא לזוז וכאשר מכוון לעברו רובה - הרי שלוחם, הנמצא בעיצומו של מה שהוא חושב שהוא פיגוע טרור - עלולה לפרש זאת כגילוי תעוזה מצד מחבל שאינו מוותר ומנסה לפגוע פעם נוספת. בנסיבות אלה, התקבלו טענות הנאשם להגנה עצמית מדומה שנבעה מטעות במצב הדברים. לומפ מסיימת בציטוט מפסק דין קודם: "לצד הקפדה על טוהר הנשק והשמירה על קדושת חיי אדם, אין להתעלם מכך שהפעילות הלוחמתית מאופיינת בעצימות ייחודית - בתחושת חוסר ודאות, האופפת כל זירה מבצעית, בתכיפות האירועים הרודפים זה אחר זה, כאשר כל הכרעה של הכוחות הלוחמים, המתקבלת בשבריר של רגע, עלולה להיות הרת גורל וקטלנית. בנוסף, נטילת סיכונים, המגבירה מעצם טבעה את האפשרות לטעויות, מהווה חלק אינטגראלי מהפעילות הצבאית ומהשגת מטרותיה". היא הביעה את התקווה שיופקו לקחים מן האירוע, הן בלימוד תורת הלחימה והן בקרב גורמים המטפלים באנשים בעלי צרכים מיוחדים, או לכל הפחות שהאירוע יעלה את המודעות לכך שהתנהגות שונה יכולה לנבוע גם בשל צרכים מיוחדים.