נשיאות המגזר העסקי היא הארגון היציג של מגזר זה לצורך מו"מ והסכמים עם ההסתדרות - קובעת (9.7.23) שופטת בית הדין הארצי לעבודה, סיגל דוידוב-מוטולה. זאת, למרות שלפני שלוש שנים פרשו ממנה ארגונים המייצגים חלק ניכר מן העובדים במגזר העסקי. אולם, על ההסתדרות להמשיך לנהל מו"מ עם נשיאות המעסיקים והעסקים לגבי הענפים שהיא מייצג ובראשם התעשיה והמסחר. הנשיאות נקראה בעבר "לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים" והיא כוללת נציגים של רוב ארגוני המעסיקים (אם כי לא בהכרח של רוב המועסקים). בין החברים בה: התאחדות הקבלנים, איגוד הבנקים, איגוד בתי המלון, איגוד מפעלי הניקיון והאחזקה ואיגוד היהלומים. כיום עומד בראשה דובי אמיתי, שהוא גם יו"ר התאחדות האיכרים. וירט-ליבנה דחתה את תביעת נשיאות המעסיקים והעסקים, אשר הוקמה בשנת 2020 בידי התאחדות התעשיינים ואיגוד לשכות המסחר בשל מחלוקות עם אמיתי; כיום עומד בראשה נשיא התעשיינים, רון תומר. נשיאות המעסיקים ביקשה מבית הדין לחייב את ההסתדרות לנהל עימה מו"מ על חתימת הסכמים קיבוציים כלליים. הבקשה הוגשה לאחר שההסתדרות חתמה על הסכמים קיבוציים עם נשיאות המגזר העסקי בנוגע לדמי הבראה ובקשר למבצע "שומר החומות", וביקשה את הרחבתם על כל העובדים והמעסיקים. נשיאות המעסיקים ביקשה לקבוע, כי החלטת ההסתדרות לנהל מו"מ רק עם נשיאות המגזר מהווה העדפה בלתי חוקית הפוגעת בזכות ההתארגנות של הארגונים החברים בנשיאות המעסיקים. דוידוב-מוטולה אומרת כי הבקשה נשענת על שתי עילות. האחת היא חופש ההתאגדות, וטוענת שעל-מנת שהמעסיקים החברים בארגוני נשיאות המעסיקים יוכלו לממש את הזכות להתארגנות, יש לחייב את ההסתדרות לנהל עימה מו"מ להסכם קיבוצי כללי, באופן סימטרי לחובה שהוטלה על מעסיק לנהל מו"מ מול ארגון עובדים יציג. העילה השנייה מבוססת על חובות תום הלב וההגינות בהן מחויבת ההסתדרות, נוכח מעמדה הציבורי וכחלק ממשפט העבודה הקיבוצי, ונטען זה שהיא אינה יכולה להעדיף את נשיאות המגזר העסקי על פני נשיאות המעסיקים באופן הפוגע במעמדה של האחרונה.

ארגון מעסיקים אינו כמו ארגון עובדים

דוידוב-מוטולה קובעת, כי זכות ההתארגנות מוקנית הן לעובדים והן למעסיקים באופן הדדי. כשם שלכל עובד יש זכות להצטרף או לא להצטרף לארגון עובדים לפי בחירתו, להיות פעיל בארגון עובדים ולהקימו ולהיות מוגן מפני התנכלות בשל התארגנות או מעורבות בה - כך גם לכל מעסיק עומדת הזכות להתארגן בארגון מעסיקים לפי בחירתו, להיות מעורב בהקמה או פעילות של ארגון מעסיקים, או לחלופין להעדיף שלא להצטרף לארגון מעסיקים כלל. התארגנות של מעסיקים זכאית אף היא להגנה הנדרשת על-מנת לאפשר לה את הגשמת מטרותיה הקיבוציות. אולם, מדגישה דוידוב-מוטולה, לא מדובר בתמונת ראי סימטרית. מערכת היחסים בין עובד למעסיק אינה סימטרית וקיים הבדל בסיסי במודל הייצוג שקבע המחוקק בין ארגוני עובדים לארגוני מעסיקים. בעוד שביחס לארגוני עובדים קבע המחוקק מודל ייצוג בלעדי, כך שקיים רק ארגון עובדים יציג אחד בכל יחידת מיקוח והוא מייצג את כל העובדים המועסקים בה, הרי שארגוני מעסיקים מייצגים רק את חבריהם ואין למעשה מעמד של "ארגון מעסיקים יציג". בקשתה של נשיאות המעסיקים, ממשיכה דוידוב-מוטולה, היא למעשה להפסיק את הפרקטיקה הרווחת לפיה נחתמים הסכמים רוחביים כלל-משקיים ואחידים הקובעים סטנדרט מינימלי בנושאים דוגמת דמי הבראה, הוצאות נסיעה, תשלום לעובדים בגין היעדרויות כתוצאה ממצב ביטחוני וכדומה - אך לא הוכח שיש לה זכות לדרוש זאת. כל עוד ההסתדרות מפעילה שיקול דעת ענייני, מתוך שיקולים שאינם עומדים בסתירה לעקרונות משפט העבודה הקיבוצי, קשה לקבוע שיש זכות להתערב בהחלטותיה. הנשיאה ורדה וירט-ליבנה, סגן הנשיאה אילן איטח ונציגי הציבור חיה שחר, שרה זילברשטיין-היפש, אברהם הוכמן ודובי רם הסכימו עם דוידוב-מוטולה. את נשיאות המעסיקים ייצגו עוה"ד אשר חלד, אלישע שור ורוית קוטק; את נשיאות המגזר ייצגו עוה"ד סיגל פעיל, זוהר גיפס ולירון בנדק; את ההסתדרות ייצגו עוה"ד ארנה לין, לי אילן, חנה שניצר ומאיה צחור-אבירם; ואת המדינה - עו"ד דנה מנחה.