בקבלו את ערעור המדינה אומר מינץ, כי אומנם אין מקור חוקי המטיל חובת סודיות על דיוני הוועדות, אך בעובדות כתב האישום נטען שבאותו מקרה - חובה זו הייתה ברורה ואף חיונית. במישור האזרחי של דיני החברות, יש מקום לומר שהקמת ועדה מיוחדת מחייבת סודיות של דיוניה. כתב האישום כולל שורה של טענות עובדתיות שלדעת המדינה מוכיחים שדיוני הוועדות המיוחדות אמורים היו להיות סודיים מפני בעלי השליטה; שההדלפות כללו מסמכים שהוגדרו כ"חסויים"; ושמקבלי המידע פעלו להסתיר עובדה זו. "בניגוד לקביעת בית המשפט המחוזי כי לא הוצגה בכתב האישום כל עובדה ממנה ניתן יהיה להסיק חובת סודיות – הרי שכתב האישום מפרט עובדות רבות אשר אם יוכחו בבוא היום, יש בכוחן הפוטנציאלי להביא למסקנה כי במקרה זה היה מצג ברור של סודיות אשר הופר על-ידי המשיבים במרמה ותוך הפרת אמונים", אומר מינץ. אכן, עובדות אחרות עשויות ללמד שהחברות לא התייחסו אל המידע כחסוי, אך בשלב הנוכחי ודאי שלא ניתן לקבוע על פיהן שכתב האישום אינו מגלה עבירה; ההכרעה תלויה בעוצמת הראיות אותן יש לשמוע ולבחון. "פעילות כזו, ככל שתוכח, אכן עשויה לעלות לכדי הפרת נורמה פלילית של עבירת מרמה והפרת אמונים בתאגיד", קובע מינץ. הוא גם דוחה את דבריה של אגמון-גונן, לפיהם חובת הסודיות נוצרה לאחר התקופה הרלוונטית, באומרו שהיא נובעת מהחקיקה והפסיקה שכבר היו קיימות. עוד דוחה מינץ את קביעתה של אגמון-גונן, לפיה כתב האישום אינו מבסס עבירה של קבלת דבר במרמה, שכן לא נאמר בו מהו היתרון התחרותי שצמח לבעלי העניין מקבלת המידע ולא הוכח שמוסדות בזק היו פועלים אחרת בלא המידע. מינץ אומר כי "מעובדות כתב אישום עולה מסקנה אחרת" ושוב יש צורך בבחינת העובדות כדי להכריע האם העבירה אכן בוצעה. קביעתה של אגמון-גונן לפיה המידע על זליגת המידע לא היה חשוב למשקיעים, ממשיך מינץ, "מחמיצה את התמונה הכוללת ומקדימה את זמנה". מינץ מסכם באומרו, כי מחיקת סעיפים כפי שעשתה אגמון-גונן "צריכה להיעשות רק במקרה ברור ומובהק בו אין היתכנות להרשעת הנאשם בעבירה המיוחסת לו. בענייננו, אין מדובר במצב שבו ניתן לומר באופן מובהק, ללא בירור ראייתי, כי גם אם יודו המשיבים בעובדות כתב האישום, לא יהיה בסיס להרשעתם בעבירות המיוחסות להם". כתב האישום מציג עובדות שיש לברר לגופן, ושאם יוכחו - יבססו את העבירות המיוחסות לנאשמים.

השופט יצחק עמית מוסיף, כי השאלה המרכזית איננה האם הופרה חובת הסודיות, אלא האם הופרה חובת האמונים המוטלת על נושאי משרה בתאגיד. העבירה הפלילית של הפרת חובה זו שואבת מתוך הנורמות של הגדרתה האזרחית בחוק החברות, ולכן "הפרה של חובת האמון של נושא משרה בתאגיד, עשויה בהחלט להיתפס ברשתו של הדין הפלילי". בנוגע לתיק בזק אומר עמית, כי נסיבותיו דווקא מחזקות את העבירה לכאורה: "חברת בזק וחברת Yes הכריזו בפני הציבור כי אינן מסתפקות באישור המשולש הקבוע בחוק החברות, ועל-מנת לחזק את אמון הציבור בכשרותן של העסקות נוכח ניגוד העניינים של בעלי השליטה הוקמה ועדה בלתי תלויה. על דלתה של הוועדה תלוי מעין שלט מאיר עיניים 'ועדה זו הוקמה במטרה לנטרל את ניגוד העניינים המובנה'. בפתח דלת הוועדה ניצב שומר שתפקידו לאסור על המשיבים את הכניסה על-מנת לוודא כי 'המידור' נשמר. "לציבור בעלי המניות ברור, כי המידור נדרש לנוכח ניגוד העניינים האינהרנטי שבו נמצאים המשיבים, על-מנת לוודא שהליך המו"מ מתנהל באופן תקין המדמה עסקה בתנאי שוק. בין שתי החברות ניצבת אפוא 'חומה סינית' בדמות הוועדה הבלתי תלויה המפרידה ביניהן. העברת המידע אל המשיבים מתוך הוועדה הבלתי תלויה מקעקעת לכאורה את אותה 'חומה סינית', היא עשויה לרוקן מתוכן את עבודתה של הוועדה, ולפגוע באמון הציבור שהסתמך על הקמת הוועדה כאינדיקציה לכך שהעסקות נעשות בתנאי שוק של מוכר מרצון לקונה מרצון. "כאשר ראובן הוא בעל השליטה בחברה א' ובעל השליטה גם בחברה ב', והאסטרטגיה העסקית והנתונים שבבסיס המו"מ של שתי החברות מונחים לפניו – הדבר האחרון שניתן לומר הוא כי לפנינו הליך אשר מדמה עסקה בתנאי שוק. נהפוך הוא, לפנינו כשל שוק. ודוק: עצמאותה של הוועדה לא נפגעה, אך לפי הנטען בכתב האישום, דליפת המידע מתוך הוועדה פגעה במטרה שלשמה הוקמה מלכתחילה". השופטת יעל וילנר הסכימה עם מינץ ועמית. את המדינה ייצגו עוה"ד אמיר טבנקין ושרית משגב; את שאול אלוביץ ייצגו עוה"ד אלון רום, איילת לשם וקרינה קומרוב; את אור אלוביץ ייצגו עוה"ד דרור מתתיהו, עומר אבירם וגראנס סרוסי; את שורר ייצגו עוה"ד ירון קוסטליץ, אביעד שאולזון ודניאל רוזנבלום; ואת יוכלמן - עו"ד בועז בן-צור. עורכי דינו של שאול אלוביץ אומרים בתגובה, כי הם ערוכים לנהל את התיק ומשוכנעים שיסתיים בזיכויו של אלוביץ.