ראיון לעיתון גלובס גילה לנו פנים לא מוכרות של עו"ד אביגדור פלדמן, ציוני אדוק הרוחש אמון ללא מצרים למערכת הביטחון, והמצהיר בפנינו כי "מאחר שאני אופטימי - ויש יאמרו נאיבי ומאמין במערכת - אני חושב שהמערכת המשפטית תתעשת. היה איזה שהוא רגע של כעס של שירות הביטחון, אבל אני מאמין כי הדברים יירגעו. אין שום סיבה להעביר את כל הכעס וכל הזעם לענת קם ושהיא תישא את הצלב הזה שצריכים לשאת אותו אחרים, אולי כאלה שנמצאים בדרגים בכירים בצבא".
כשקראתי את הדברים כמעט נפלתי מהכסא. עו"ד פלדמן יודע היטב מעיסוקו בפלילים שהזיכרון האנושי קצר ומתעתע ולאף אחד אין כוח להתחיל לנבור בכל מני ראיונות נושנים שלו. מבלי לנבור נזכרתי למשל באותו ראיון נושן בערוץ 2 בו הגדיר פלדמן את המשפט כ"משחק השקר" וזכה לקיתונות של רותחין. בקיצור האופטימיות של פלדמן מסתמכת על זכרונו הקצר של הציבור ויש לאופטימיות זו בסיס איתן.
איני בא לבקר את אביגדור פלדמן. תמיד חשתי כלפיו הערצה מקצועית "מכל הסיבות שבעולם" כפי שנכתב פעם על אחת החולצות שלבש. רק בבית המשפט מוטל על עורך דין שלא לטעון טענה עובדתית או משפטית שאינה אמת, או שהוא איננו מאמין באמיתותה. ראיון לעיתונאי אינו תצהיר בשבועה ולא עדות ואפילו לא הצהרה הנאמרת באולם המשפט שהוא לגרסת פלדמן זירת "משחק השקר".
המסע התקשורתי להמעיט באחריותה של ענת קם לדרגת עבירת משמעת פעוטה צובר תאוצה
מאידך, המסע התקשורתי להמעיט באחריותה של ענת קם לדרגת עבירת משמעת פעוטה (משהו כמו אי חבישת כומתה) מתחיל לצבור כצפוי תאוצה, ולדעתי חובה על הציבור להשמיע את קולו בבהירות בפרשה זו.
כששמעתי את החלטתה של השופטת פרוקצ'ה שהחמירה את תנאי מעצר הבית של ענת קם סברתי כי הנה מול אותו מסע תקשורתי שמטרתו לגמד את חומרת מעשיה של קם ולהציגם כמשהו הראוי לעונש, אך הקרוב למשובת נעורים, בא בית המשפט ומעמיד דברים על חומרתם. לאחר מכן עיינתי בנוסח ההחלטה כפי שפורסם באתר הארץ והבנתי שטעיתי.
"השופטת פסקה כי 'המעשים המיוחסים למשיבה מצביעים, לכאורה, על עיוות פנימי עמוק בתפיסת חובותיו של חייל כלפי המערכת הצבאית אותה הוא נדרש לשרת, וסטייה חמורה מאחריות בסיסית שאזרח חב כלפי המדינה אליה הוא משתייך'".
אין שום "עיוות פנימי עמוק" של קם בתפיסת חובותיה כלפי המערכת הצבאית- ה יא אינה מכירה בחובות כאלו בכלל. ברור כעת, ממה שהתפרסם, שקם ראתה מראש את שירותה כהזדמנות להניח יד על מסמכים סודיים, רבים ככל האפשר, בתקווה שיעלה בידה להוכיח
פשעי מלחמה. היא אינה חייל שנתקל במשהו שלא ייעשה ולמרות נאמנותו הבסיסית למערכת מחליט
בתום לב "לשבור שתיקה". היא בפשטות אינה נאמנה למערכת הצבאית ובוודאי שלא למערכת ממנה יונקת המערכת הצבאית את סמכותה. אי-אפשר לדבר על עיוות בתפיסה ביחס למי שבכלל לא חש חובת נאמנות כלשהי.
"עשיית דין עצמית של חייל, ממניע כזה או אחר", הוסיפה השופטת, "שסופה נטילה בהיחבא של אלפי מסמכים, שחלקם מסווגים בדרגות סודיות גבוהות ביותר, מסירתם לצורך פרסומם ברבים, תוך הפרת חובות סודיות בסיסיות, ותוך נטילה מודעת של סיכון ממשי לפגיעה באינטרסים ביטחוניים חיוניים, מהווה הפרה של נורמות פליליות ומשמעתיות מהחמורות ביותר"
שוב טעות - ענת קם לא פעלה במטרה של "עשיית דין עצמית". אגב - גם פרסום בעיתון אינו מהווה עשיית דין עצמית. עשיית דין עצמית היא משהו שאדם (הקורבן בדרך כלל) עושה כאשר הוא נוכח לדעת שלמרות עוול משווע שלטונות החוק לא עשו דבר. יסוד כזה כלל אינו מתקיים בפרשה זו. ענת קם צילמה 2,000 מסמכים, היא העבירה אותם לאורי בלאו שמתוכם הוא עשה שימוש במספר מסמכים, שלדעתו גילו מעשים פסולים (לטעמי גם לפרשנות הזאת לא היה יסוד). העניין נבדק על-ידי היועץ המשפטי לממשלה שקבע נחרצות שלא דובים ולא יער.
טעות נוספת - ענת קם לא נטלה שום "סיכון לפגיעה ממשית לפגיעה באינטרסים" - מי שמבריח מצה"ל מסמכים סודיים ביותר, מתוך מוטיבציה אידיאולוגית מוקדמת, לא רק שיודע בדרגת הסתברות גבוהה שמעשיו יפגעו בבטחון המדינה - ידיעה שכמוה ככוונה, אלא שבמקרה של קם ההנחה שניתנה לה בתחילה כאילו לפחות לא רצתה בתוצאה כזו ניתנה מוקדם מדי. לאור כל מה שפורסם מאז די ברור שענת קם פעלה מתווך מניע אידיאולוגי ומרצון מובהק לפגוע בבטחון המדינה.
מוטב שלא יהיו אי הבנות, אי הטלת עונש חמור תהווה "עיוות פנימי עמוק" של תפיסת חובותיו של בית המשפט כלפי מדינת ישראל. הציבור מצפה לאמירה נוקבת שתתבטא במעשה ושתבהיר שענת קם אינה חיילת שלא חבשה כומתה או אפילו איבדה נשק אישי, או מחשב נייד עם חומר סודי. ענת קם חטאה מבחינה מוסרית בבגידה ממש במערכת לה חבה אמונים ודווקא עקב מניעיה עליה לשלם על מעשיה בהתאם.
