הבהרה: טענתי יותר מפעם אחת במאמרים שפרסמתי שפרשת קם-בלאו אינה מעידה על היוצא מן הכלל אלא על הכלל עצמו. ציינתי בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים, שעל ענת קם לשלם את מחיר מעשיה כפי שבית המשפט ימצא לנכון. מעולם לא הצדקתי אותה, אלא להפך. זאת ועוד; לעניות דעתי, פרשת קם - בלאו אינה מגלה דבר חדש שלא ידענו עליו כחלק בלתי נפרד מתרבות הזלזול, מחוסר אכפתיות וקלות הדעת של שמירת סודות המדינה היכולים לפגוע בביטחון האזרחים. זהו פשע חמור, לכאורה, ומי סבור שעל כתפיה של קם בלבד מונחת האשמה, טועה. אם רוצים לעקור את התופעה הנפסדת הזו , יש להגיע כמה שיותר למעלה, לאלה שהם אחראיים ישירים על שמירת סודות המדינה.
במאמר אחר, במקום אחר, טענתי שאין הבדל בין מה שקם עשתה לבין מעשים הנראים "כשרים" לחלוטין, דוגמת כתיבת ספרים או מאמרים על-ידי אישים שיצאו מן המערכת הביטחונית או המדינית ובידיהם סודות כמוסים. כיסוי התחת של אישור הצנזורה ו/או ועדת שרים לענייני אישור חומר ביטחוני, אינו יכול לחפות על העובדה שסודות מתגוללים ואין מי שיעצור את השטף. זו נבלה וזו טריפה!
כדי להמחיש את מה שטענתי לעיל, יובאו בהמשך קטעים שונים למען ישפוט ציבור הקוראים. יצוין שסודות מדינה העצורים בארכיונים שונים במשך 50 שנים , הרבה פחות חשובים מאלה שיובאו בהמשך, דינם שלא יחשפו בקלות כה רבה. והנה כמה דוגמיות, עם המחיקות הראויות, למען לא יפגעו האנשים המוזכרים ולא יזוהו בקלות האירועים עליהם מתייחסות השורות הבאות.
"אלה היו ימים קשים ומורטי עצבים, והפרסומים בתקשורת היו עלולים לגרום לקרעים בתוך המוסד...הכותרת הזו גרמה לתסיסה במוסד ולתחושה קשה... מייד עם תחילת עבודת הוועדה (ועדת חקירה, צ.ר.) היה ברור כי האינפורמציה דולפת ממנה כמו מרשת מחוררת. באחת הפעמים נחרדתי לשמוע במהדורת החדשות את...שנהנה מהדלפות יום יומיות מהוועדה, מספר דברים שלא היו ולא נבראו ושיכלו לגרום לפגיעה קשה במוסד... ההתנהלות הזו הכעיסה אותי ואחרים, במיוחד בהתחשב בעובדה שהיה לי חשד מבוסס ביותר על זהות המדליף ... במקבי לא פסקו ההדלפות והדבר הוציא אותי מדעתי. בעקבות כך פניתי ל...וביקשתי ממנו שכל מי שמעורבים בפרשה והעידו בפני הוועדה ...ייבדק בפוליגרף. ביקשתי שתישאל שאלה אחת: האם הדלפת פרטים מהוועדה? ...כעבור יום, חזר אלי...עם תשובה מדהימה ומעליבה: אנחנו, חברי הוועדה, בטוחים שלא הדלפנו. אני בטוח שאילו הייתה נערכת בדיקה מסוג זה, היה נמצא המדליף והייתה נחסכת פגיעה מיותרת במוסד ובבטחון המדינה. הדברים שפורסמו, בין אם הם היו נכונים ובין אם לא, פורסמו בכל העולם ופגעו בבטחון המדינה ובמוראל של אנשי המוסד".
אין להטיל ספק במהימנות הדברים המצוטטים לעיל מפי איש בכיר ביותר במוסד באותם ימים של התרחשות המעשים, כל עוד לא הוכח ההפך ולא הוכחשו הדברים מעולם. והשאלה היא האם עובדת מעורבותם של בכירים מאוד במערכות הביטחון השונות בהדלפת חומרים מהרגישים שיש, לא הייתה צריכה לזעזע את אמות הסיפים? ודאי שכן, אך לדאבון הלב, הארץ לא זעקה.
לו המקום והזמן היו מאפשרים, ניתן היה להביא אין ספור דוגמאות נוספות לחוסר האחריות של הממונים על שמירת סודות המדינה במקום הראוי להם. ויחד עם זאת , איך היינו יודעים מה גדולה הייתה, לכאורה, הרמייה באותה ועדת חקירה, אם לא היו מתעדים את הדברים שלעיל? התשובה ברורה.
"מלחמות הגנרלים", הויכוחים הפוליטיים האין - סופיים, הקנאה והשנאה, כל אלה גורמים לנזקים קשים ביותר לבטחון המדינה. מאידך, יש לזכור שללא פיקוח ובקרה אמיתיים על מערכות הביטחון השונות, מצבנו עלול להיות קשה ביותר.
