בית המשפט העליון הציע לפסוק בהסכמה, כי תחולת "חוק בועז יוסף" תידחה לבחירות המקומיות הבאות (בשנת 2028), ובהתאמה מבקש מיו"ר הוועדה הקרואה בטבריה להודיע שלא יתמודד בבחירות הקרובות. אולם, יוסף דחה את ההצעה - כך שבג"ץ יצטרך לפרסם את פסק דינו עד מחרתיים (1.8.23), המועד האחרון להגשת מועמדות לראשות רשות מקומית. בג"ץ יקבע שתחולת החוק תידחה ואולי גם יחייב את יוסף בהוצאות; ספק אם הנימוקים המלאים יתפרסמו כבר כעת. השופט נעם סולברג שיקף את עמדת הרוב של ההרכב המורחב בתום חמש שעות דיון בשלוש העתירות נגד החוק, בהן עלה בבירור שבכוונת בג"ץ לקבוע שמדובר בחוק פרסונלי. היועצת המשפטית לממשלה, גלי מיארה, ביקשה לדחות את כניסת החוק לתוקפו והייעוץ המשפטי לכנסת הותיר אפשרות זו לשיקול דעתו של בית המשפט. יוסף מתכנן ככל הנראה להשתמש בפסיקה כדי לתקוף את בית המשפט ואת העותרים, לאחר שערב הדיון טען שמדובר ברדיפה עדתית. יוסף הוא יו"ר הוועדה הקרואה לטבריה, לשעבר פקיד בכיר במשרד הפנים ונחשב למקורב לאריה דרעי (בא-כוחו הכחיש זאת בדיון), המבקש להתמודד על ראשות העירייה. עד שנת 2008 לא הייתה מגבלה על התמודדות שכזאת, אך אז תוקן החוק ונקבע שהיו"ר והחברים בוועדה ממונה לא יוכלו להתמודד בבחירות המוניציפליות הראשונות שלאחר תום כהונתם. הכנסת אישרה, ברוב דעות הקואליציה, את הצעת החוק של ח"כ עמית הלוי (הליכוד) לביטול איסור זה. סולברג אמר כי דעת הרוב היא שהתיקון לא יחול על הבחירות ב-31.10.23 ויש לדחות את תחולתו, ולאור זאת "אולי יהיה נכון מצד יוסף להודיע שלא יגיש את מועמדותו. לפי עברו עוד נתכנו לו עלילות, אבל מוטב בשלב הזה לא לצחצח חרבות. זו כמובן רק המלצה, אך אם כך יחליט יוסף - העותרים יבואו על סיפוקם, תוך שמירת זכויות לעתיד אם הדבר יהיה רלוונטי". ככל הנראה, השופט היחיד שבמיעוט הוא דוד מינץ. העותרים טענו, כי מדובר בחקיקה פרסונלית, בשינוי כללי המשחק תוך כדי המשחק, בפגיעה בשוויון בין המועמדים ובחשש לפוליטיזציה של מינויים לוועדות הממונות; חלקם טענו שמדובר בפגיעה חוקתית. הייעוץ המשפטי לכנסת אומנם הסכים שמדובר ב"קושי משמעותי מאוד", אך טען שאין המדובר בחוק פרסונלי (שכן אחרים יוכלו ליהנות ממנו) אלא במניע פרסונלי. עוד טענה הכנסת, באמצעות עו"ד יצחק ברט, כי כשם שלא הייתה בעיה חוקתית לפני 2008 - היא אינה קיימת כעת; באופן מובנה יש למועמדים אחדים יתרונות על אחרים; וסכנת המינויים הפוליטיים קיימת ממילא. כאמור, מיארה סבורה שיש לדחות את תחולת החוק בחצי שנה - דהיינו עד אחרי הבחירות המוניציפליות - כדי לאפשר עבודת מטה שתבחן את החוק ומשמעויותיו. לדבריה, החוק מהווה נסיגה לאחור, תוך פגיעה בעקרונות יסוד, בלא עבודת מטה, בתכלית פרסונלית מוצהרת, תוך שינוי כללי המשחק בזמן אמת והגברת סכנה המינויים הפוליטיים בוועדות הממונות. מיארה טוענת, כי ניתן לבצע דחייה כזאת מכוח כללי הפרשנות. נשיאת בית המשפט, אסתר חיות, אמרה: "החוק פרסונלי כי הוא תפור למידותיהן של הבחירות בטבריה, ומי לנו כחברי הכנסת האומרים זאת בפה מלא. הרי הייעוץ המשפטי של הכנסת המליץ שבגלל הקשיים המאוד משמעותיים בשינוי כללי המשחק והפרסונלי, זה יחול רק מהבחירות הבאות. יש לו יתרון מבחינת משאבים וכלים והעדר אופוזיציה, מה שאין לראש רשות שעומד שוב לבחירה". חיות ציינה בציניות, כי יוסף העתיק את כתובתו לטבריה ב-23 במאי - שמונה ימים לאחר הגשת הצעת החוק של הלוי. חיות אמרה לעורך דינו, אילן בומבך: "אדוני אומר לנו ברצינות שהוא תוך שמונה ימים קיבל החלטה לעבור לטבריה ומימש את זה? שמונה ימים?!" אחת השופטות (הקול לא זוהה בבירור) נשמעה אומרת לעמיתיה: "לא יאמן, שמונה ימים". קודם לכן אמרה חיות: "חברי הכנסת החליטו לעשות את זה עכשיו בשביל הבחירות בטבריה. כדי לשנות את כללי המשחק תוך כדי המשחק צריכה להיות הוראה רטרואקטיבית, וזה איננו".