קוו וואדיס, אולמרט?

תמונת מצב עדכנית: א. נשיא המדינה (לשעבר משה קצב) מחכה לפסק דין. ב. ראש ממשלה עומד לדין ומתנהלת חקירה בפרשיית שוחד רבת היקף ורבת משתתפים, מתקופת אותו ראש עיריית ירושלים. ג. שר האוצר לשעבר ממפלגתו וחברו האישי של אולמרט, ממפלגת קדימה, כבר נמצא בבית סוהר על עבירות, גניבת כספי ציבור, הפרת אמונים ועוד. ד. ראש עיריית ירושלים, לשעבר אורי לופוליאנסקי שהיה גם סגנו של אולמרט כראש עיריית ירושלים, עצור, נחקר בפרשיות השוחד של הולילנד - ביחד עם שורה ארוכה של יזמים, מאכערים, קבלנים, מהנדס עיריית ירושלים ובעלי קרקעות. ה. ח"כ צחי הנגבי, יו"ר ועדת חוץ וביטחון, חבר מפלגת קדימה - תיק החקירה והמשפט עדיין לא סגורים. ו. גב' שולה זקן, ראש לשכתו של אולמרט, גם כראש עיריית ירושלים וגם כראש ממשלה, עומדת לדין יחד איתו ועכשיו גם נחקרת בפרשיות הולילנד. ז. ראש אגף המכס עומד לדין שקשור לשולה זקן ולעסקים ומינויים מפוקפקים. אם עוברים על הרשימה הנ"ל, מצטיירת תמונה לא מחמיאה למדינת ישראל, לחברה כולה, לשלטונה, למעמדה ולתדמיתה כלפי פנים וכלפי חוץ. צריך לזכור, כאשר אדם חולה במחלה ממארת ומגלים זאת בהקדם - ניתן לטפל, לרפא אותו ואפילו להציל אותו. אותו עיקרון חל גם על מדינה וחולאיה. מאחר שעושה רושם כי אכן הגילויים בשנים האחרונות הם סממנים של מחלה ממארת, לאמור שחיתות ציבורית מוסדית שניתן לרפא את המדינה, עם ממשל תקיף, יועץ משפטי אמיץ ובלתי מתפשר, וציבור גדול ורחב התומך ברפורמות ובחקירות אובייקטיביות לרבות פעילותו הברוכה של מבקר המדינה. יחד עם זאת, אסור להיכנס לפאניקה ציבורית ובוודאי לא משפטית או הצהרות גורפות על הממשל וראשיו כולל אלה המואשמים והנחקרים - בטרם אמר בית המשפט את דברו בעניינם, בטרם שמענו את פסקי הדין וההרשעות. תהיה זו שגיאה חמורה להרשיע בטרם עת ולפגוע בעיקרון החשוב של "חזקת החפות" הפועל לטובת כולנו. יש הבדל מהותי בין חשדות או האשמות לכאורה פליליות, לבין התנהלות או תפקוד ציבורי. יש הבדל עקרוני בין הרשעה פלילית להרשעה ציבורית (ראה מאמרי בנושא באתר זה). על-פי הדין הקיים - שר, ראש ממשלה, הנחשד נחקר בפלילים - ואפילו שיש הוכחות לכאורה - אינו חייב להשעות את עצמו או להתפטר עד להגשת כתב אישום. אבל על-פי כללי המנהל התקין והחובה הציבורית, יש מקום לשיקולים נוספים, לא רק משפטיים. להזכיר, ראש ממשלה, שר איננו פקיד ממשלתי רם-דרג מסוג של מנכ"ל או ח"כ, ולכן החובה כלפי הציבור שבחר בו מחייבת אותו במקרים של האשמות פליליות, גם כשהן לכאוריות - להשעות את עצמו או להתפטר עד שיעבור זעם או עד סגירת התיק ו/או זיכוי מלא. איש ציבור, נבחר ציבור, חייב בדיווח לציבור על התנהגותו, התנהלותו, וחייב לתת הסבר למשטרה על חשדות המועלים נגדו, הן במישור הפוליטי-מפלגתי והן במישור האישי-פלילי. יש גם הבדל בין שוחד פוליטי לבין שוחד אישי. יש שוני במטרות בין כספים לצרכי מטרות פוליטיות, כמו בחירות לראשות עיר, כנסת או ראשות ממשלה. אבל בשני המקרים - אין שוני מבחינה משפטית. לאמור: שוחד למטרות אישיות או שוחד למטרות פוליטיות, המלוות בטובות הנאה ישירות, עקיפות, עתידניות, או מה שקרוי "שלח לחמך על פני המים", הוא עבירה פלילית. החקירה החדשה, שנעשתה בזהירות ובמהירות, מרמזת על אלה: א. חומר ראייתי חדש, חזק, ממקור מהימן. ב. המהירות נדרשת כדי למנוע הדלפות, למנוע תיאום גרסאות והשמצת ראיות. ג. קבלת גרסאות ותגובות ראשוניות, תוך הצגת חומר מרשיע חדש - יש בו פוטנציאל ראייתי ואפשרות לפריצת דרך חקירתית. ד. ייתכן שיש למשטרה לא רק עדויות בכתב אלא גם "עדי-מדינה" או עד איכותי שיכול להטיל אור על פרשה או פרשיות סבוכות הקשורות לאולמרט. ה. פרקליט המדינה משה לדור, שהוא איש זהיר, לא היה מסתכן באישור חקירתי מזורז של ראש ממשלה, לאור ה"פאשלות" בתיק הנשיא קצב - אם לא היה מחזיק בידיו "חומר-נפץ" ראייתי. צדק המפכ"ל כאשר הצהיר במסיבת עיתונאים ובכינוס הפיקוד הבכיר של המשטרה לרגל יום העצמאות, עוד בשנת 2009, כי זכות הציבור לדעת היא זכות חשובה, אבל יש והיא נסוגה בפני חשיבות החקירה. איכות החקירה גוברת על זכות הציבור לדעת - זאת גישה עקרונית נכונה, אך יש להשתמש בה בזהירות, בתבונה ובמשורה. כאשר המשטרה מתחילה להשתמש ב"חיסיון" בצורה גורפת, גם במקרים שהדבר לא מחייב זאת מבחינה ציבורית וחקירתית, רק כדי להתחמק מלתת תשובות לתקשורת ולציבור - זה חמור. כאשר המשטרה משתמשת בכלי ה"חיסיון" כי אין לה תשובות מקצועיות לפתרון פשעים חמורים, כמו מספר מקרי רצח שנותרו כתעלומה משך תקופה ארוכה - זה לא מקצועי ולא רציני. נכון שהחיסיון נותן למשטרה שקט יחסי ומנער ממנה את התקשורת על שאלותיה המציקות, אבל הדרך הזאת פסולה ופגומה ויש לשנותה, ובשלב זה יש לבתי המשפט תפקיד חשוב ועקרוני לסנן ולהגביל את הבקשות.