התעופה האזרחית הייתה מאז ומתמיד יעד לטרור. התחזיות הקודרות שהועצמו לאחר אירועי ה-11 בספטמבר נענו בהשקעה של מאות מיליוני דולרים בביטחון למניעת טרור בשדות התעופה. השבוע התברר שהיה מי שהקדים את אל-קאעידה בהנחיתו מכה ללא תקדים בהיקפה על התעופה ודרכה - על הכלכלה הגלובאלית: הטבע שלח מסר: אני עדיין כאן!
עתידה של האנושות לא נראה מעולם טוב יותר. היצור התבוני הנקרא אדם פיתח כלים מדעיים וטכנולוגיים מתקדמים להוציא לחם מן הארץ. הטבע כולו לא היה אלא כחומר ביד היוצר האנושי המשתמש במשאביו לרווחת בני-מינו, והנה עוד מעט לא יהיה אביון בקרב הארץ.
מצויד במוסר הומאני צרוף ובתפיסות חברתיות מתקדמות, יצא האדם לכבוש את האדמה. לכאורה המילה "כיבוש" בהקשר זה מוגזמת, שהרי באמת לא היה כאן מאבק ולא הייתה כאן מלחמה בין הצדדים. לכל היותר מאבק שכלי של האדם עם עצמו, מאמץ אינטלקטואלי ויצירתי לבנות לעצמו כלים מתוחכמים שיסייעו בידו לעקור הרים, לייבש ימים ואוקיינוסים, להקים אגמים מלאכותיים, לעצור שיטפונות, להוריד גשמים, להפוך את העקוב למישור ואת הרכסים לבקעה. הטבע מבחינתו נתפס כפסיבי בתהליך זה, כמי שאין בתכונתו להגיב על מעשי האדם.
אומנם לא ככובש אכזר בא האדם אל האדמה, אלא כמי שבדין ובזכות תכונתו התבונית עומד במרכז הבריאה. הוא פועל בטבע למען מטרות נעלות ועל-פי אמות מידה של מוסר אנושי לרווחתה ולקידומה של האנושות. למען עולם טוב יותר, צודק, מתקדם, שוויוני, מכבד יותר ולמענו של כל אדם באשר הוא אדם ללא הבדל.
אלא שדברים אחדים במסעו של המין האנושי אל הקידמה השתבשו. לא נעסוק כאן בשיבושים שחלו או שמעולם לא פסקו ביחסים הבין-אנושיים, בשחיתות, באפליה, בהיעדר שוויוניות, בניצול. אך גם הטבע - זה הפסיבי שלא היה אמור להגיב, שאיננו אלא "אובייקט" בתפיסה האנתרופוצנטרית - שיבש באופן חמור את התקדמות המהלך. התברר שהכלים הרבים והמתוחכמים הנשענים על ידע מדעי וטכנולוגיה מתקדמת עלולים להיות עושר השמור לבעליו לרעתו.
גן העדן עלי אדמות החל הופך את טבעו ונהיה לגהינם. האדם השליך את עצמו ליורה רותחת של זיהומים ורעלים: האדמה סירבה להיענות לאדם והפסיקה להצמיח לחם ולחילופין הצמיחה מיני גידולים נגועים בהורמונים ובכימיקלים; בארצות המים הרבים המשופעים בנהרות ואגמים שרר הצמא כי המים הפכו לא ראויים לשתייה; הדגה נעלמה מן הימים; הציד מן היערות; ייצור הבשר לווה בקרינה מצואת הפרות; כמויות האוויר הראוי לנשימה הלכו והצטמצמו; חור גדל והולך נפער כנראה במעטפת כדור הארץ ובאי-עולם החלו לחוש מעין חומה של אש-גהינם בעולם הזה.
אמונתו של האדם בעצמו, במרכזיותו, התערערה מעט. גאוותו כמי שגירש את האלים ובא במקומם, כמי שתפס את מקומו של בורא עולם וכמי שקובע את חוקי הטבע, נסדקה. גבהות לבו כמי שזכה בחירות מעוּלה של עבודת אלוהים כל-יכול פינתה את מקומה לחשבון נפש ולהרהורים של צניעות. הוא הבין שהתפיסה האנתרופוצנטרית הרחיקה לכת, לא עמדה במבחן המוסרי וחמור מכך - אפילו לא במבחן הקיומי.
בהיותו יצור המחפש תשובות ומשמעות הציע האדם המודרני אמונה חלופית לזו האנתרופוצנטרית. הוא הסכים לוותר על מעמדו המרכזי ביקום ולראות בעצמו אובייקט אחד בין רבים שהקיום המוסרי, הרוחני והפיסי תלוי בהרמוניה ביניהם. מכלול האובייקטים יחד הוא הטבע, והקיום הראוי של הטבע הוא בהרמוניה בין מרכיביו. העמדתו של הטבע במרכז ההוויה מאחדת בתוכה את הקיום החומרי והרוחני מתוך שאיפה מקסימלית להרמוניה ביניהם. מתוך עיקרון זה נובעת תורת המוסר, מצוות העשה והלא-תעשה שהם פועל יוצא של ההשקפה הנטורהצנטרית (הטבע במרכז) השולטת היום בחוגים רחבים של התנועות הירוקות. המכות הגלובאליות שמנחית הטבע, כמו ענן האפר, צונאמי וכדומה הן גם שעתם הגדולה של חוגים אלה.
רוב הפרשנים ידונו בימים הבאים בנזק שגרם ענן האפר לכלכלה הגלובאלית. אובדן מאות מיליוני דולרים ליום יוכפל במספר הימים ויחולק לתחומים וכלכלות מקומיות. כל אלה יעמדו במוקד הדיון. במקביל קיים סיכוי גם לרענון המחשבה על אודות היחס בין האנושות לטבע ויהיו דיבורים על האפשרות לחיים בקצב אחר. האם יכולה להיות אלטרנטיבה לניידות העצומה של סחורות ואנשים? האם נהיה עדים לחשבון נפש מעמיק ביחסי אדם-טבע? ימים יגידו.