בית המשפט העליון ביטל (20.8.23) את החלטת משרד החינוך לקצר את יום הלימודים לילדים שעל הרצף האוטיסטי. בג"ץ קובע, כי גם בשנת הלימודים תשפ"ד יימשך יום הלימודים עד השעה 16:45, ולא עד השעה 16:00 כפי שקבע המשרד בשל מצוקת כוח אדם. בשנת 1995 הוארך יום הלימודים של ילדים אלו ובשנת 1998 נקבע שהוא יימשך לפחות עד 16:45. בשנת הלימודים תשפ"ג, בשל מחסור קשה בעובדי הוראה בחינוך המיוחד, קוצר יום הלימודים במאות כיתות והוא הסתיים בשעה 15:10. לקראת תשפ"ד הוחלט כאמור על קיצור רוחבי לשעה 16:00, בניגוד לעמדת שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות. גם ועדת החינוך של הכנסת דרשה למצוא מענה ליום לימודים מלא, אך ההחלטה נותרה בעינה. השופט יצחק עמית מציין, כי "הקיצוץ של 45 דקות "'לבד' ביום הלימודים של הילד על הרצף האוטיסטי, הוא הרבה יותר מ'רק' 45 דקות ביום. הקיצוץ משפיע על סדר היום המשפחתי, על האחים והאחיות, על יכולת ההשתכרות של ההורים או מי מהם, וכמובן על הילד עצמו". הקיצור נעשה אומנם בלב כבד ולא כלאחר יד, אך "בשל הצטברות של מספר נימוקים כבדי משקל" הוא החליט לקבל את העתירות נגד המהלך.

פחות משלושה חודשים מראש

ראשית מציין עמית את העדר ההיוועצות בנציבות לבעלי מוגבלות, אשר עמדתה זהה לזו של ההורים ומנוגדת לזו של משרד החינוך. הימנעות זו היא "פגם כבד משקל בהליך המינהלי שהביא לקבלת ההחלטה". שנית וכנימוק מרכזי עומד עמית על כך ששינוי כה משמעותי לאחר 25 שנים, אינו יכול להיעשות בלא תקופת מעבר והתארגנות. ההחלטה פורסמה רק באמצע חודש יוני, פחות משלושה חודשים לפני פתיחת שנת הלימודים הבאה, למרות שהמחסור בכוח אדם ידוע מזה זמן רב; אין זה פרק זמן מספיק כאשר מדובר בהשלכות הרחבות על משפחותיהם של הילדים. עמית מדגיש, כי המחסור בכוח אדם בהוראה - ובמיוחד בחינוך המיוחד - הוא כמעט בבחינת ידיעה שיפוטית. בשנת תשפ"ד צפוי היה מחסור של 1,300 עובדים, ובמקביל זינק מספר הילדים האוטיסטים ב-21% ובשנה הקרובה יתווספו 5,600 ילדים ב-700 כיתות. אולם, נתונים אלו אינם חד-משמעיים: המדינה מסרה שהמחסור הצטצמם במחצית והוא אינו זהה בכל רחבי הארץ. ההחלטה הרוחבית על הקיצוץ מהווה, אפוא, "השוואה כלפי מטה" - גישה אותה שלל בית המשפט העליון. לבסוף אומר עמית, כי חוק חינוך מיוחד קובע ש"השר [שר החינוך והתרבות], בהסכמת שר האוצר, רשאי לקבוע יום לימודים ארוך במוסדות לחינוך מיוחד, כולם או מקצתם, ואת מספר שעות הלימוד ביום לימודים כאמור". אך למרות שמדובר בסמכותו של השר, ההחלטה בנושא זה התקבלה בידי מנכ"ל המשרד דאז, אסף צלאל - בלא שהשר יואב קיש האציל לו את הסמכות ובלא הסכמת שר האוצר, בצלאל סמוטריץ'. העובדה שב-25 השנים האחרונות לא השתמשו שרי החינוך בסמכותם בנושא, מדגיש עמית, אינה יכולה להתגבר על העדר סמכות כחוק.

קיצצו רק לאוכלוסייה המוחלשת

השופטת דפנה ברק-ארז מדגישה, כי פסק הדין אינו מבקר את המדיניות אלא את אופן קבלת ההחלטה - ובמקרה זה מדובר גם בהגנה על זכויותיהם של הילדים ומשפחותיהם. במסגרות חינוך אחרות נמצאו פתרונות למצוקת כוח האדם, ורק מול האוכלוסייה המוחלשת של האוטיסטים ננקט הכלי המקפח של קיצוץ בשעות הלימוד. "הפתרון של 'גם לי גם לך לא יהיה' - לא היה רצוי עוד במשפט שלמה, והוא אינו רצוי אף במקרה שבפנינו", מעירה ברק-ארז. לדברי ברק-ארז, "ההחלטה שהתקבלה הוצגה כהסדר ניסיוני או זמני. אולם ניסיון החיים מלמד שקביעת רף מקל יתר על המידה ביחס לאימוץ הסדרים זמניים, סופו להוביל לכך שההחלטה 'מתגלגלת מעצמה' לכיוון מסוים. אני מצטרפת אפוא גם לחשש שהביע חברי, כי קיצור יום הלימודים באופן ארעי לכאורה עלול להיות בעל השלכות ארוכות טווח על המערכת כולה". השופט עופר גרוסקופף הסכים עם עמית וברק-ארז. את אלו"ט ייצגו עוה"ד מוטי ארד ולין אוחיון; קבוצה של הורים יוצגו בידי עוה"ד עידן שחם ונדב בנסייאג; את המדינה ייצגו עוה"ד נטע אורן ויונתן סיטון; ואת מרכז השלטון המקומי - עו"ד נעמה בן-אריה.