בחלוף יובל למלחמת יום הכיפורים, החליט המוסד לפרסם לראשונה ספר ובו מחקר היסטורי וייחודי. שמו של הספר נלקח מתוך דבריה של גולדה מאיר לראש המוסד, צבי זמיר: "פעם כאשר מותר יהיה לספר אתה וחבריך תקבלו פרס", לאחר שנחשפה למודיעין הרב שהביא המוסד על אודות האסטרטגיה של סאדאת לקראת המלחמה, ועל התעצמות צבאות ערב לקראת המלחמה עם ישראל. בספר נחשף מידע רב שסיפקו שלל מקורות מודיעיניים מצוינים שהמוסד הפעיל בשנים שלפני המלחמה, ובראשם המקור המודיעיני האסטרטגי 'המלאך'. המוסד מפרסם תמונה שצילמו אנשיו בעת מפגש בין הסוכן אשרף מרוואן ומפעילו, דובי. מרואן הציע את שירותיו למוסד ב-1970, ובשנים שלפני מלחמת יום הכיפורים סיפק מידע באיכויות יוצאות מן הכלל על ההכנות המצריות למלחמה, תפישת המלחמה המצרית, תוכניות המלחמה, ולבסוף גם מועדה. ההתרעה שהעביר לראש המוסד בפגישה ביניהם בלונדון כ-14 שעות לפני פרוץ המלחמה, כי "מחר תפרוץ מלחמה", מנעה מישראל הפתעה מוחלטת ביום הכיפורים תשל"ד, ומנעה את נפילת רמת הגולן עם פתיחת המלחמה. מרואן המשיך לעבוד בשירות המוסד עד 1998. ב-2007 קבע המשנה לנשיא בית המשפט העליון בדימוס, תאודור אור, בבוררות בין ראש המוסד במלחמה, לראש אמ"ן במלחמה, כי זהותו של מרואן הודלפה לעיתונאים זרים וישראלים על-ידי ראש אמ"ן. כמה שבועות לאחר פרסום מסקנותיו של אור נפל מרואן ממרפסת דירתו בלונדון אל מותו. יש הטוענים כי חוסל על-ידי המודיעין המצרי בהוראתו של הנשיא מובארק, ואילו מעטים טוענים כי חוסל על-ידי אנשי המוסד.