|
|
|
|
הביתן הישראלי שיוצג ב"אקספו 2010"
|
|
|
בשיחה מקדימה סיפרת לי שהיית רוצה שכל הבתים יהיו בנויים מקירות של אור.
"אני מאמין שאפשר לבנות בתים מקירות של אור. למה צריך גשמיות? אני מתחבר לאותה להבה שמנסה לפרוץ מתוך הגוף, מתוך השעווה של הנר. עדיין לא הבינונו את העוצמה של האור בבריאה. את האנרגיה של האור.
"הרצון ליצור בוער בנו כל הזמן. זה כמו נר מהבהב ששולח לשונות, הלהבה ממשיכה ללא הרף. ומשהו הולך ופוחת. גוף השעווה, הגוף כלה לאיטו. הלהבה רוצה להתחבר, שואפת למעלה כשהגוף הולך ונחלש. ויש רגע שהלהבה נעלמת. הולכת לה למקום רוחני, כמו הנשמה".
אתה ירושלמי בדם, לפי הסיפורים שסיפרת לי על בית הספר תחכמוני, על שכונת מחנה יהודה. על ילדותך הנפלאה בירושלים. איך זה להיות כה רחוק, שם בסין?
"הגעתי לסין לבנות את הביתן שלנו והרגשתי הרגשה מיוחדת. אמי נולדה בשנגחאי בשנת 1919, וכיום, כשאני זוכה בפרויקט, אני חש כאילו סגרתי מעגל. זכרתי את הביקור הראשון בסין. זה היה בשנת 1984 וטיילתי אז שלושה חודשים בסין. הייתי בן 32. צלצלתי לאמי בהפתעה משנגחאי והיא התרגשה מאוד. ניסיתי לחפש את הבית שבו גרה אימא בילדותה בשנגחאי. היה חשוב לי להגיע לבית. הקשר לשורשים ולהיסטוריה הוא קשר של יין ויאנג. העולם בנוי על ניגודים: שחור ולבן, בוקר ולילה, חשיכה ואור.
"גם בביתן הישראלי שבנינו בתערוכת "אקספו" 2010, יש שילוב של הפכים: גשמי ורוחני, חלל גשמי וחלל רוחני. אבן וזכוכית. האבן מסמלת היסטוריה, חוכמה של העבר - ואילו הזכוכית מסמלת שקיפות, חידושי העתיד. הסינים אוהבים מאוד את הביתן שלנו. הם אוהבים את שיווי המשקל שלו ואת ההרמוניה של הצורות הארכיטקטוניות. המבנה הזה נותן תחושה של שיווי משקל, גופני ונפשי. יש דיאלוג בין האבן לזכוכית, בין הגשמי לרוחני. זה סוד הקסם של המבנה שבנינו בתערוכת "אקספו" 2010 העולמית".
יש לי הרגשה שבעיניך זה לא רק ביתן, זה לא רק מיזם של תערוכה. מבחינתך זו יצירת אמנות. השילוב של אבן וזכוכית הוא מרגש.
"הביתן שלנו באמת לוכד את העין בשל היותו מבנה ארכיטקטוני חדשני וטכנולוגי המסמל דיאלוג. חשים את התנופה, הפריצה. צורת הביתן מביעה תנועה ודינאמיות. הבט אל צורתו, אל המבנה, אל החיבור של שני גופים ארכיטקטוניים, והמגע ביניהם מרטיט. שילוב של אבן וזכוכית, מראה מיוחד שמשתנה מכל זווית ראייה בשעות היום והלילה. שני הגופים המעוגלים בצורתם מסמלים דיאלוג בין אדם וטבע, בין אדם לאדם, בין עם לעם. חללי התצוגה הפנימיים הינם חללים אמורפים המתנשאים אל-על ומסמלים את רוחניות העם היהודי העתיק והעם הישראלי המודרני".
|
|
|
|
|
מעטפת הבולים ל"אקספו 2010"
|
|
|
כשקוראים את שיריך ומתפעלים מהתצלומים קשה להבין איך אתה עומד בראש קונצרן שמפיק פעולה כל-כך מסובכת שמורכבת מבנייה וחשמל וברזלים... איך זה מתקשר לדמותך?
"אתה צודק, צריך כוח וראייה כוללת וסבלנות להוביל תשלובת כל-כך מורכבת. ואפשר להפיח בכל רוח מיוחדת. לא להתייחס לכל כאל פרויקט מעשי וטכני. אפשר להפוך הכול לאמנות. את הקונספציה של המבנה בנינו יחד אני ופרוספר אמיר. פרוספר אמן, איש רוח, דתי.
"האחריות כבדה. להקים מבנה כה מורכב, זה מצריך לחבר בין הרבה חוטים, לקשור קצוות, לבנות נדבך אחרי נדבך. אדריכל הוא זה שנותן לחזון לקרום עור וגידים. האמת היא שאפשר לייצר שפה אדריכלית אחרת, שונה, שפה שנותנת לדמיון לעבוד. אפשר באמצעות מחשב לפרוץ את הצורות הרגילות, לצאת מן הקופסה. כשבונים בצורה מיוחדת ומבקשים את הרוח, הכל נושם".
נראה לי שאתה מתייחס למבנים בצורה ממה אנושית, כאילו היו בני אדם, חלקי טבע שמדברים אליך.
"אם נקשיב, הכל מדבר אלינו. כשאני רואה את המבנה שבנינו, אני חש שהוא מדבֵּר, שהוא יוצר דיאלוג, שהוא מלטף, מרקד. האבן והזכוכית מחוברות זו לזו, כמו שני רקדנים, יש תנועה, יש חיבור. יש קצב ויש אהבה באוויר".
כיצד כל זה מתקשר לתערוכה בנושא מדע. המצאות מדעיות?
"אנו מציגים ב"אקספו" חידושים ישראלים: טפטפות, חידושים בחקלאות, ברפואה, הצלת חיים. השירות הבולאי הנפיק שלושה בולים מיוחדים שעיצב האמן מאיר אשל. זו הרוח הישראלית, האמנות של החזון שלנו. ה"אקספו" יימשך 6 חודשים, 70 מיליון מבקרים יבקרו בתערוכה הענקית הזו, מתוכם ייכנסו לביתן הישראלי שלנו 2 מיליון מבקרים.
"תערוכת ה"אקספו" נחשבת "האולימפיאדה הכלכלית והתרבותית" העולמית. 242 המדינות והחברות המציגות בתערוכה היוקרתית שתתקיים בשנגחאי ב-2010 יעסקו בנושאי איכות החיים בחברה העירונית במסגרת הנושא "Better City - Better Life".
"אנו מציגים את ישראל של שיאים ופסגות. המבקרים יזכו להיחשף לפסגת החידושים והפיתוחים הטכנולוגיים של ישראל. כל זה יוצג במופע מולטימדיה חדשני ומרהיב של 360 מעלות, והגאווה הישראלית תהיה מוצדקת. יוצגו חידושים ברפואה, באנרגיה סולארית, בתקשורת לוויינית, בטכנולוגיות היי-טק, במים ובחקלאות. המבקר בביתן הישראלי יספוג כאן מטען תרבותי, היסטורי ורגשי של העם היהודי ושל מדינת ישראל".
|
|
|
| "עבדתי ארבע שנים כפועל בניין ועד היום אני זוכר את המגע בחול, באבנים. הרגשתי שמצאתי לי ייעוד: ללמוד אדריכלות כדי לבנות בתים, לבנות מקום לאנשים לחיות בו" | |
|
|
|
ספר לנו קצת על ילדותך...
"אבא שלי חנינא דטינא הגיע ב-1937 מאוקראינה, אמי יוצאת בוכרה. כובשים רוסים עמדו לפלוש לבוכרה, והמשפחה ברחה לשנגחאי, סין, ואחר-כך לארץ ישראל. בשנת 1954 נולדתי בירושלים. גרנו בשכונת מקור ברוך ליד מאה שערים וכשהייתי בכיתה א' למדתי בבית הספר תחכמוני. אחר-כך המשפחה עברה לקריית משה, ולמדתי בבית הספר השכונתי. את כיתות בית הספר היסודי הראשונות עשינו בצריפי עץ ליד ישיבת מרכז הרב, ואני זוכר את נקישות הגשם על הגג של הצריף. אני זוכר את השלוליות, את הצפרדעים בשלוליות, את המגפיים השחורים.
"למדתי בתיכון ליד האוניברסיטה במגמת מזרחנות. אבי היה ממייסדי מעלה החמישה וכמעט שהצטרף למסע של כ"ג יורדי הסירה ז"ל. אימא עבדה במוסדות הלאומיים, וכאשר נישאה לאבא עברו שניהם יחדיו לירושלים.
"אבא עבד בתנובה ובחברה להובלה חומר מחצבות ומחצבת הקסטל. אחרי השירות הצבאי נסעתי לארצות הברית וניסיתי לבנות לעצמי קריירה של רקדן ג'ז במנהטן, ניו-יורק. קרוב לשישה חודשים הייתי בלהקה והגעתי למסקנה שלא אגיע רחוק כרקדן. קשה היה להתחרות ברקדנים השחורים הנפלאים.
"עבדתי ארבע שנים כפועל בניין ועד היום אני זוכר את המגע בחול, באבנים. הרגשתי שמצאתי לי ייעוד: ללמוד אדריכלות כדי לבנות בתים, לבנות מקום לאנשים לחיות בו. הרגשתי שזה כמו פסיכולוגיה, לעזור לאנשים. במקביל להיותי בנאי, למדתי תואר ראשון ותואר שני אדריכלות באוניברסיטת דרום קליפורניה".
האם לאורך לימודיך ידעת שתגיע כל-כך רחוק?
"עם יד על הלב, הייתי תלמיד גרוע והתקשיתי להתיישר עם כל השיירה. הרגשתי נבדל מכולם. הצלחתי רק בזכות מורה אחד שהאמין בי וידע לדבר אליי. דיוויד ריינהארט. היום הוא בן 85. מדובר באדריכל בעל-שם, שהעמיד דורות של תלמידים. לפני שנים נפגשתי איתו ושאלתי אותו מה חשבו עליי המורים אז, כשהייתי סטודנט לארכיטקטורה כה גרוע. הוא אמר לי: הם ידעו שאתה תהיה זה שיצליח יותר מכולם. ראו שיש לך אש בפנים. קשה להצליח אם אין לך אש בפנים ויושר".
האם שם רכשת את האהבה לשירה ולציור ולצילום?
"יפן היא מקום קסום. בתקופה זו פיתחתי בעצמי את המיומנויות לצייר, לצלם. הציור זה כלי יצירתי יוצא מן הכלל. במכחול אי-אפשר למחוק. האמנות היפנית והסינית החזירה את ההסתכלות לעומק, ליופי הפנימי של הדברים. כך למשל, ז'אנר הכתיבה של שירי ה"הייקו". שלוש שורות שמתארות בתמצית את החוויה כולה, לכתוב בכמה מילים מאגר שלם של חוויות חיים".
|
|
שירת חיים דותן: הקסם של המסתורין
|
|
|
מי שקורא בשירי ה"היי קו" הקצרים והיפים של דותן נסחף לעולם של מיסטיקה, סודות הנפש. בשירים רבים שלו מבקש חיים דותן לגעת ברקמה התת-קרקעית של הדברים, של התופעות:
- אחרי הגשם
אור חושף
נשמה פנימית של עץ קדום
לדותן דיאלוג עם הטבע, עם העץ העתיק, והוא נוגע בנשמתו הפנימית. מגע הגשם אינו רק תמורה פיזית, מדובר במצב של השתנות רוחנית. "אחרי הגשם" מעניק לנו תחושה של זמן שהתחלף, תהליכים פנימיים שקרו בטבע ובנו.
- לאחר ליל הגשם
קורי עכביש
יהלומים שזורים של טיפות מים
טיפות הגשם אינן רק מים וטבע, וקורי העכביש אינם סופגים את המים ונרטבים. יש דיאלוג בין חלקי הבריאה, והמים משנים צורה ומהות והופכים ליהלומים, מעניקים לחיים זוהר מיוחד.
- עוצם את עיני
היער מנצח על סימפוניה
של הולדת יום חדש
רגעי ההסתר קוסמים לדותן, הרגעים שבהם יש תחושה של הינתקות מן המציאות הגועשת, הרעש הטורד. עצימת העיניים היא דרך לתת ליער לגלות את עצמו, להיספג ברוחו של האמן עצום העיניים ברשת של צלילים מיוחדת, יום חדש של בריאה.
- חרקי מים זעירים
רקדני באלט מעופפים
לנעימות גלים של בוקר
גם בעלי החיים בבריאה הם שחקנים של נשמות קסומות. לחרקים הזעירים יכולות ריקוד וירטואוזיות, וגלי הבוקר הם רק נגנים בתזמורת סודית, שרק יפי הנפש האמיתיים מבינים וקולטים.
לכאורה מדובר באדריכל האמון על מיזמים עתירי אחריות, איש מעשי שחייב לדעת חוזק של חומרים, למדוד כל זווית ולדעת איך לחבר בין זכוכית לאבן. כשקוראים את שירתו של חיים דותן, מבינים את שפת האדריכל החדשה - שפת סימנים שיודעת לצלול למסתרי הטבע, ליצור דיאלוג בין חלקי הבריאה. כשצופים בדיאלוג בין הזכוכית לאבן, בביתן הישראלי, מבינים מאיזו נפש של אמן צמח החיבור המרתק הזה.
|
|
