מאיר עמור שלום רב,
מאמרך "טוב למות בעד ארצנו המושחתת" עשה לי טריגר לכתוב מאמר.
המציאות שלנו, המשופעת בפשיעה וברעות חולות שכל יום לא יורדים מהכותרות, גדלה וצוברת תאוצה, כאשר מחולליהם מקבלים עידוד מכך. לדעתי, הסיבות העיקריות לכך נובעות משתי תופעות עיקריות אצלנו. האחת - היעדר נציגי ציבור אמיתיים, כאשר הקיימים הגיעו לאן שהגיעו מכמה סיבות. והשנייה - היעדר במה ראויה לציבור, לומר את דבריו ומכאוביו.
מי שהקים את הממשלה, חיפש כל מפלגה, רסיס שלה, או אחרים, ובלבד שיהיה רוב לקיומה. ואכן, הוא מצא כאלה ולא רק שאין ביניהם איזה קשר, רקע משותף, כי אם שלטון ומנעמיו בלבד. הללו מנותקים מן הציבור ואפילו לא עונים למכתבים אליהם, שגם כך כאמור חסרה לציבור במה ראויה לומר לציבור את דבריו ומכאוביו ועל כך בהמשך. מחוללי הרעות אצלנו מעודדים מכך ובחושם הבריא לעניין זה, הם מנצלים זאת.
הבמה הקיימת לציבור - העיתונים - היא אחד מהשקרים המוסכמים. אמנם, הללו זכו בתדמיתם שגם טיפחו אותה - "הפה לציבור" וכיו"ב אמירות בומבסטיות - אבל כאמור, זה אחד מהשקרים המוסכמים. ראשית, מדובר בקומץ אנשים שהקימו עיתון, נהנים מהטבות, מצ'ופרים ומפטורים למיניהם (משבטו של מבקר המדינה למשל). ובכלל, מאפיינים של מעצמה - כמו בקרה ושפיטה משלהם. בהקשר "הפה של הציבור", יכולים להעיד רבים מהציבור הרחב, גם "עמך", אם הם יכולים להשיג במה במה שנקרא "הפה של הציבור". בן-גוריון שאל בזמנו שאלה רטורית "מה זה עיתון?", וענה בערך כך (ציטוט לפי רוח הדברים): "כמה אנשים שוכרים עיתון ואומרים 'אנו דעת הציבור'".
כדי לשנות את המציאות שלנו, יש לפעול בין השאר, בדרכים הבאות: כאשר יהיו בחירות, אנשים ראויים יציגו עצמם כדי להיבחר, כאשר בראש מסע הבחירות שלהם יציבו שני עיקרים: האחד - בחירות אישיות וישירות או שיטה אחרת ראויה. כאשר הללו ייבחרו, יביאו זאת לחקיקה כחוקה. השני - חובת רישיון להוצאת עיתון. זה יוצא ע"פ היצע וביקוש. העיתון יקיים ויאחז עצמו ללא שום הטבות, צ'ופרים ופטורים למיניהם. כאשר יהיו שני העיקרים הללו, עם תוספות לשמירת הדמוקרטיה, או אז יש סיכוי לשינוי פני המציאות שלנו שכיום היא על הפנים.
