ואני שומע את מפקד האוגדה, אש בעיניו, קור רוח ורוח קרב יחדיו, ואני שומע אותו, והוא אומר לי: ראש ה
ממשלה, אנחנו נכונים, אנחנו מוכנים. לא אפרט. ואז אני שואל את הבחור בקצה, מהגולן: מה אתה אומר? ראש הממשלה, אנחנו חייבים להילחם ולהשמיד. מה אתה אומר? להילחם. מה אתה אומר? להילחם. יושבת שם סגן אלוף פאני, רח"ט מחקר ופיתוח, היא אומרת לי: אני פאני, אני אם לארבעה ילדים, ואני אומרת שכדי שהילדים שלי יחיו במדינה הזאת אנחנו חייבים להשיב מלחמה שערה. אני לא זוכר רוח קרב כזו, והייתי בקרבות. אפילו במלחמת יום הכיפורים – היה, היה – אבל אני לא זוכר אש כזאת סוחפת, גורפת, רותחת. מראשון המפקדים ועד אחרון החיילים, דרך אנשי המפקדה, דרך הנהגים – לא זוכר דבר כזה.
זאת הרוח הייחודית שלנו. הרוח הזאת מלכדת אותנו לאגרוף ברזל, וזהו האגרוף שינפץ את החמאס לרסיסים. אחדות העם היא מכפיל כוח. ממשלת החירום שאנחנו מקימים היום מתוך אחריות לאומית מעבירה מסר של כוח עצום, גם כלפי חוץ וגם כלפי פנים. כלפי פנים כי כולנו עומדים במערכה הזאת יחד. אנחנו עומדים בה באחווה פנימית – לא רק באחווה, בערבות הדדית. כשאנחנו אומרים: כל ישראל ערבים זה לזה, זה הביטוי החזק ביותר שאני זוכר לאמירה הזאת.
אנו מחבקים בעומק ליבנו את המשפחות שאיבדו את יקיריהם. משפחות החללים ומשפחות הנופלים והנרצחים, וכמובן גם את משפחות החטופים. הכאב כל כך צורב, שנראה לפעמים שהוא כבד מנשוא. והיגון מאוד מאוד כבד, הוא מורגש בכל בית. לכל המשפחות אנחנו שולחים חיבוק אוהב ותומך מעומק הלב. אני מקבל עידכונים שוטפים מהאחראי שמיניתי על נושא החטופים, תת-אלוף במילואים
גל הירש, שעומד בקשר רצוף עם בני המשפחות. צריך לאתר אותם. אנחנו עדיין עובדים על איתור. אנחנו צריכים להביא עוד קצינים מיוחדים, מז"פים. אנחנו מקבלים סיוע מחוץ לארץ לזהות גופות, לדעת מי חי, מי מת, מי חטוף. לא נרפה מן המאמץ הזה, לא נרפה מהניסיון להשיב אותם הביתה.
בד בבד אנחנו מלוכדים באותה נחישות כבירה אל מול האויב הנתעב והרצחני הזה. וכמו יובל, לוחמינו הנפלאים בסדיר ובמילואים מתייצבים בהמוניהם לדגל. ורבים מהם מגיעים באמת מחוץ לארץ במטוסים מלאים, כי הם מבינים שזהו רגע של אמת, זוהי באמת מלחמה על הבית, והיא חייבת להסתיים בדבר אחד: בניצחון מוחלט ובריסוק וחיסול החמאס, החמאס שהוא דאעש. זהו מסר שהוא לא תעמולתי הוא לא הסברתי, הוא פשוט אמת יצוקה – חמאס זה דאעש.
בעולם שהיה מזועזע מדאעש ומאל-קאעידה אחרי 11 בספטמבר, הוא יצר קואליציה בינלאומית כדי לחסל את הנגע הזה. איש לא אמר: בוא נלך להיפגש עם נציגי דאעש או אל-קאעידה. איש לא אמר: בואו ניתן להם נוכחות בארצנו. ולכן אמרתי היום: אין נציגות כזאת, לא נפגשים איתם. ואם יש מדינות שמקיימות נוכחות שלהם – יסלקו אותם. להקיא אותם ממדינות העולם. להקיא אותם. ומי שלא עושה את זה – להטיל עליו סנקציות. זהו המסר של הכוח כלפי חוץ, העמידה המשותפת שמוקרנת מכאן, כאן, מהאולם הזה, של הנהגת המדינה ושל העם. והיא מלמדת את דורשי רעתנו שאין בתוכנו פירוד, אין בתוכנו בקיעים, אין בתוכנו חולשה. בדיוק להפך, כולנו בלי יוצא מן הכלל מודרכים על-ידי מטרה אחת: למחוץ את הרשע, לדרוס את האכזריות, לחסל את הקנאות, לחסל את דאעש, לחסל את החמאס.
העולם כולו היה עד לזוועות המחרידות שביצעו הרוצחים הנתעבים, אותם "לוחמי" הג'יהאד – "לוחמים" – הג'יהאד והחמאס. זוועות שהם ביצעו ביישובינו, בבתינו. והעולם מבין היום את הצורך למגר את מפלצת הדמים שמייצגת ברבריות איומה.
מאז פרוץ המלחמה אני עומד בקשר הדוק עם נשיא ארצות הברית
ג'ו ביידן, עם מנהיגי עולם נוספים – ראש ממשלת בריטניה, נשיא צרפת, קנצלר גרמניה, ראש ממשלת איטליה ורבים-רבים אחרים. נפגשתי הבוקר עם מזכיר המדינה האמריקני אנתוני בלינקן, שאגב נשא נאום מרגש מאוד. אני בטוח ששמעתם גם את הנאומים המרגשים של הנשיא ביידן, ואתם רואים את עומק ההזדהות שם עם המאבק שלנו, שהוא מאבק גם שלהם. מחר אני אפגש עם שר ההגנה המדינה לויד אוסטין.
גייסנו לטובת מדינת ישראל תמיכה וסיוע חסרי תקדים, במילים ובמעשים, ואלה ילוו אותנו במשך המלחמה. זה כולל נושאות מטוסים אמריקניות – צעד חשוב שמקרין למרחב – ורכבת אווירית של חימושים, עליה סיכמנו עם הנשיא ביידן. במקביל גם ביקשתי, אם צריך, להביא גם נשק פחות כבד מהרשימה המכובדת. אם צריך כדי לפתור את הבעיה של כיתות הכוננות, ששמעתי עכשיו בוועדת חוץ וביטחון, דנו בה אתמול בקבינט, כדי שתהיה הגנה בישובים, ביו"ש, בכל מדינת ישראל.
חברי הכנסת, אזרחי ישראל, העם שלנו הוא מן העמים העתיקים בעולם, ובמשך אלפי שנות קיומו עמדנו באין-ספור מבחנים. ידענו סבל, ידענו מכאוב יותר אולי מכל עם אחר. אבל מעולם לא נכנענו. כוח הרצון ויכולת העמידה הם שמות נרדפים לעם ישראל. גם במבחן הנוכחי נעמוד, הגם שהוא קשה מנשוא. השבת של ה-7 באוקטובר תיחרת כיום ארור ושחור בתולדות העמים, ועבורנו, עם ישראל, זהו היום המחריד ביותר לעם היהודי מאז השואה, קודם כל בגלל הזוועות, הזוועות שמזכירות את אותן זוועות. וכן, גם בגלל הכאב, הכאב שחוצה את כל הציבור. אני עוד לא פגשתי מישהו שלא מכיר מישהו, משפחה, קרובים שאיבדו את יקיריהם, מישהו שנרצח או נחטף או נעדר.
אני רוצה להגיד לכם, זה פוגש גם את סביבתי הקרובה: אחיין של יועצת שלי נחטף לעזה. יעקב, זכרונו לברכה, שהיה נהג אהוב שלנו במשרד ראש הממשלה וליווה את משפחתי. הילדים שלי ושלו גדלו יחד, שיחקו יחד. הילד שלו, יונתן, שהוא קרא על שמו של אחי יוני, הוא בין הנרצחים. ואין נחמה. או הבן של
יעקב נאמן, זכרונו לברכה, ד"ר איתן נאמן, רופא ילדים, אב לשבעה, נרצח גם הוא. אני זוכר איך יעקב היה מציג אותו בפניי, באיזו גאווה, באיזו אהבה. אז לפחות הסבל הנורא הזה נחסך מיעקב.
ועד לפני ימים אחדים אמרתי מידיעה אישית, שהסבל הנורא ביותר הוא של הורים שקוברים את ילדיהם, ואני כבר לא אומר את זה. אני כבר לא אומר את זה. יש דרגות סבל אחרות בגיהינום הזה. ילדים שלמול עיניהם רוצחים את הוריהם, והורים שלמול עיניהם רוצחים את הילדים שלהם, וצעירים שמכניסים, דוחסים לחדר עם חומרי תבערה ושורפים אותם חיים, וכריתת הראשים והאונס והרצח. הזוועות.
אחיי ואחיותיי, הברירה שלפנינו חדה וברורה: טוב או רוע. חיים או מוות. אור או חושך. ב-75 שנות עצמאותנו הפכנו את המדינה הנפלאה שלנו למגדלור של קדמה ותקווה. ביד אחת בנינו את ארצנו, ביד השנייה הכנענו את אויבינו. כך נעשה גם הפעם. אור החיים יגבר על אפלת המוות, והאנושיות תגבר על הקנאות. זה חשוב לעתיד האנושות.
חברות וחברי הכנסת, אני אמרתי לפני רגע שיש זוועות שמזכירות את ימי השואה. אבל איננו נמצאים בגטו ורשה. אנחנו נטועים עמוק באדמת המולדת, אדמת ישראל. אבל לקחי גטו ורשה לפני 80 שנה חקוקים בזיכרון הלאומי שלנו, לנוכח הצורר שביקש להשמיד, להרוג ולאבד שני ארגוני מחתרת יהודיים, אחד של השמאל ואחד של הימין – לא השכילו להתאחד ברגע האמת. כל אחד מהם התעקש לפעול בנפרד. הסוף ידוע. ייתכן שהסוף היה קבוע מראש, אבל לא ככה היינו צריכים להגיע אליו.
היום אנחנו עומדים בפני אותו צורר, ואני תמיד אמרתי וחזרתי ואמרתי, כל פעם שהיה פיגוע טרור, כל פעם שיצא מעשה רצח מהחמאס או מהארגונים האחרים, אמרתי שאותו רצח של משפחה במכונית או אוטובוס שמפוצץ, אמרתי: המקרה הפרטי הזה מלמד על המקרה הכללי. לו רק יוכלו, ישמידו וירצחו כל אחד ואחת מאתנו. אז בכוונות – אותן כוונות, כמו הצורר. אבל היום מול הצורר, כשהציווי הקדום "זכור את אשר עשה לך עמלק" מהדהד באוזנינו, היום אנחנו מאחדים כוחות. מאחדים כוחות כדי להבטיח את נצח ישראל. יש לנו מדינה חזקה, יש לנו ממשלה חזקה, יש לנו עם חזק, יש לנו צבא חזק עם תודעת שליחות ועם דבקות במשימה, הן בחזית, הן בעורף. יש לנו אמונה בדרך.
נילחם במלוא העוצמה במרצחים הארורים, באותן חיות טרף, נכריע אותם, נמחק אותם מעל פני האדמה, ובבוא הזמן נבנה מחדש את הישובים שחרבו, נשקם את עוטף עזה ונשיב אותו להיות חבל ארץ מפואר ומשגשג.
אני מבקש בשמכם, כל אחד ואחד מכם, לחזק מכאן את חיילינו ולוחמינו, את השוטרים והשוטרות, את המשרתים והמשרתות בכוחות הביטחון ובכוחות ההצלה והרפואה, את המתנדבים האינסופיים בעם. ואני מברך אתכם, אזרחי ישראל המופלאים, אתם מרגשים אותי, אתם מרגשים את כולנו באהבת האמת שלכם לחיילים שלנו וללוחמים שלנו ובמעשי הגבורה והחסד שלכם.
ידידיי, עוד צפויים לנו ימים קשים אבל לא נירתע ולא נוותר, חרב ודוד הוצאה מהנדן וקשת יהונתן לא תיסוג לאחור. אני בטוח שבמלחמת "חרבות ברזל" נצא חזקים יותר מאי פעם, נאמר בספר משלי "ברזל בברזל יחד, ואיש יחד פני רעהו". יחד, בעזרת השם, נבטיח את הניצחון המוחלט. תודה רבה", דברי ראש הממשלה.
