אני מבקש לומר לכם שאני הרבה יותר שמח להגיע הנה בפעם הזאת מפעמים קודמות שהייתי כאן, כשטיפסתי על דיונות החול, פה במכון ווינגייט, וזה היה קשה. מאז אנחנו מטפסים על דיונה של חול, קשה, של הבטחת היעילות והשקיפות וטוהר המידות של מנגנוני ממשלת ישראל על מרכיביה.
בעניין הזה משרד מבקר המדינה הגיע לפסגות ולשיאים, עוד קודם הגעתו של
מיכה לינדנשטראוס לתפקיד, אבל מאז זה התרומם מעלה מעלה, משום שאני חושב, מיכה, שהבאת נחישות וחוסר התפשרות עם הסטנדרטים הגבוהים ביותר.
ישראל הופכת, לדעתי, להיות כתובת של סטנדרטים של מה זה ממשל ראוי ואיך ממשל מתקן את עצמו - ואני שומע התייחסויות לכך ברחבי העולם. לא שאנחנו נקיים מבעיות, אבל אצלנו יש מנגנונים שעובדים, שני מנגנונים גדולים, אחד מהם מיוצג פה בהנהגתך והמנגנון הזה עובד והוא מתקן.
אני רוצה לומר לכם, לעובדי משרד מבקר המדינה, שכשאתם פועלים, כשאתם מביאים את הדוחות, הדוחות האלה אינם נגנזים. זה לא נכון. אנחנו פועלים לפיהם. משרדי ה
ממשלה מקבלים את הדוחות האלה, מתייחסים אליהם, משנים את פעולתם בהתאם. לדברים יש השפעה, אתם רואים את זה וההשפעה ניכרת. אני מצפה גם ממשרדי הממשלה, מנגד, שבצד התיקונים שלא יפסיקו ליזום. יקבלו את הביקורת, יתקנו את מה שדרוש לתקן, אבל ימשיכו ליזום ולשנות. שלא יקפאו על השמרים. יש פה איזון, כפי שקוראים לזה בצה"ל: "השילוב הראוי". השילוב הראוי בין שקיפות ואור השמש, שהוא חיוני לתקינות של פעולת ממשלה או פעולה ציבורית ומניעת שחיתות בצד יוזמה בלתי פוסקת לשפר, לייעל, את מה שצריך לייעל.
ופה אני רוצה לומר שהבעיה המרכזית, אולי אחת הבעיות המרכזיות שיש לנו במדינת ישראל, שיוצרת גם בעיות אחר כך של טוהר מידות היא סרבול ביורוקרטי, עדיין אחד מהגדולים בעולם. עדיין.
אני מתייחס, למשל, לרישום נכסים, אנחנו מדורגים בדוח הבינלאומי האחרון במקום 141. למעשה כמעט אין מדינות אחרינו, כבר לא נשארו מדינות. בזמן שדרוש לקבל היתר בנייה. ולאחר שנגמר שלב התכנון, מצבנו רע גם בלקבל היתר בנייה. אנחנו במקום 120.
עכשיו, אנחנו עומדים כנראה, אני מקווה בסוף חודש מאי, להצטרף לארגון OECD. ארגון OECD מייצג כ-30 מהמדינות המפותחות בעולם. 30 מדינות מתקדמות, אנחנו נמצאים שם בעשירייה השלישית, ולא בתחתיתה, ברוב המדדים. לא מספיק טוב לדעתי, אנחנו צריכים להיות בוודאי בעשירייה הראשונה בהכנסה לנפש ובדברים אחרים. אבל אנחנו בטח לא צריכים להיות במקומות 120 או 140. זאת אומרת, כשאנחנו מסתכלים על הסרבול הביורוקרטי שקיים כאן, נתתי שתי דוגמאות, יש הרבה אחרות, הסרבול הזה, הביורוקרטיה העודפת, היא שיוצרת, ולא במקרה זה בתחום הבנייה והתכנון, היא שיוצרת את הפתח לשחיתות - כי אתה רוצה לקצר דרכים. אתה רוצה לקצר תהליכים ואתה הולך לתוך המנגנונים האלה ומחפש דרכים גם לקצר, וגם לשפר וגם לקבל יתרון.
אם המסלול הוא הרבה יותר פתוח, הרבה יותר פשוט ושוויוני, כי הוא נעשה דרך מכרז או דרך קריטריונים שהם אינם נתונים למניפולציה, השחיתות מאליה יורדת, היעילות עולה, הפריון עולה, הכלכלה עולה - וזה נכון כמעט בכל התחומים.
את זה צריך לבקר. יש כאן שני חלקים למשוואה הזאת: האחד, יש תהליך שהממשלה מחויבת בו, לפשט את התהליכים, לפשט ולהוריד כמיטב יכולתנו את הביורוקרטיה, אבל התהליך שישנו חייב להיות ראוי ושקוף ושווה לכל. כלומר, פה באה אותה ביקורת, להשקפתי, שצריכה להגיד: 'אתם רוצים פחות חוקים, זה בסדר, או פחות רגולציה, זה בסדר, אבל זה צריך להיות שווה לכל". זה כמו מס הכנסה, אתה מוריד אותו, שכולם ישלמו. אין מצב שיתחמקו.
כלומר, מישהו אמר פעם שהביורוקרטיה תמיד מתרחבת, דינה להתרחב ולהתרחב ולהתרחב. זו הייתה אמירה של וובר שנתפסה כאיזו אמת שאין לשנותה. זה לא נכון. יש מספיק דוגמאות של מדינות שהצליחו לכווץ את הביורוקרטיה או לגרום לה להתפתח, לצמוח פחות משיעור גידול האוכלוסיה, והמדינות שעשו את זה הרוויחו בענק!
אבל יש גם צד שני. אולי אתה מצמצם את הביורוקרטיה, אבל אתה חייב להבטיח את עוצמת האכיפה ושוויון האכיפה ואת השקיפות, מעל הכל את השקיפות, שהיא בעצם היסוד של האכיפה.
אני חושב שבעניין הזה התרומה שלך, מיכה, היא עצומה. עצומה. ואני חושב שאתה מעלה את מעמדה של ישראל בין האומות, כי כולן, כל המדינות המפותחות, מתמודדות עם המתח הזה בין שני הקטבים שתיארתי. אני חושב שבהנהגה שלך אנשים עושים כאן עבודה חשובה מאוד בלגלות ולהאיר את המכשולים ואת הפגמים שיש בממשל שלנו, ואני חושב שבמובן הזה ישראל נמצאת במקום אחר. היא נמצאת במקום אחר בזה שהיא חושפת פגמים, מתקנת פגמים, בזה שאתם באים גם בהצעות לתיקון. אנחנו מתייחסים ברצינות להצעות הללו, בצד אותו ניסיון שאנחנו חייבים לעשות כדי לפשט תהליכים ולקצץ בביורוקרטיה. זו משימה דואלית, שיש בין שני הקטבים מתח מסוים, אבל אנחנו צריכים לעשות את שניהם, אני חושב שאנחנו גם נעשה אותם.
אני מזמין את עצמי לכנס הבא שלכם. אני יכול להגיד, אני לא יודע, זה אחת לשנתיים? אחת לשנתיים... תראה, אני מציע שיפור: לשנה הבאה בירושלים.
תודה רבה.
