ב-17 באפריל חשף הניו-יורק טיימס שבינואר כתב מזכיר ההגנה רוברט גייטס מזכר ליועץ לביטחון לאומי, ג'יימס ג'ונס, בדבר הצורך לפתח אופציות למדיניות ביחס לשאיפה של אירן לפתח נשק גרעיני. פקיד בכיר בבית הלבן צוטט כמתאר את המזכר - שהופיע לאחר שהמועד הסופי שקבע אובמה לבחינת היוזמה הדיפלומטית שלו חלף-הלך לו - כ"קריאת השכמה" שמעיד על כך שארצות הברית נעדרת מדיניות מעשית ארוכת טווח שתאפשר לה להתמודד עם האתגר הגרעיני האירני. ביום שלמחרת הפרסום בטיימס, אישר גייטס שהוא אכן כתב את המזכר, אבל ערער על תיאור התוכן והכוונה באומרו שמטרתו הייתה "לתרום לתהליך קבלת החלטות מסודר ובעיתוי הנכון".
היעדר אסטרטגיה אמריקנית ברורה לטיפול באירן המתגרענת באגרסיביות ניכר כבר מזה זמן מה, ומשום כך גילוי זה לא באמת מפתיע. בנוסף, התיאור של גייטס עצמו של המזכר מדבר באופן ברור על כך ש"תהליך קבלת החלטות מסודר ובעיתוי הנכון" בולט בהיעדרו. ההפתעה האמיתית היחידה, כך נראה, היא שההערכה הבוטה באה מתוך הממשל.
יתכן שהמזכר הודלף על-מנת לתעד את דאגתו של גייטס ביחס להסתברות הגדלה והולכת שאירן תשיג יכולת גרעינית צבאית תוך זמן קצר, ובמשמרת שלו. יכול להיות גם כי כמי שקיבל את המינוי שלו מידי
ג'ורג' בוש הבן, גייטס אולי מכין את הבמה להתפטרותו הוא. לחלופין, המזכר עשוי לשקף פשוט אי-הסכמה, או אולי מאבק הרבה יותר סוער בין המנהיגות האזרחית והצבאית בפנטגון. תהיה הסיבה האמיתית אשר תהיה, הדלפת המזכר, וריבוי הפרשנויות וההסברים הסבירים, מצביעים על הבעיה האמיתית עם המדיניות של ארצות הברית ביחס לאירן: מסרים מעורבים ומבולבלים.
כדוגמה למסרים המבלבלים, הכתבה בטיימס מרמזת על אפשרות שהחלו מאמצים אינטנסיביים יותר בכיוון של הכנת אופציות למדיניות ביחס לאירן, כולל השימוש בכוח צבאי. ג'ונס מצוטט במאמר כמצביע על כך שהעובדה שארצות הברית לא מצהירה בפומבי על כל מרכיבי האסטרטגיה שלה, אין פירושה שהיא אינה צופה טווח רחב של אפשרויות. נטען ש"פקיד ממשל בכיר" אחר תיאר לכתבים "במונחים קצת יותר ברורים שישנו קו גבול שאותו לא ירשו לאירן לחצות". אולם, כדי שתשרור הרתעה קונבנציונלית או גרעינית מול מדינה עם מוטיבציה כה גבוהה כמו אירן, מסרי ההרתעה האמריקנים חייבים להיות ברורים ומובנים כך שלא ניתן יהיה לטעות בהם. כפי שהמסרים סביב המזכר של גייטס מדגישים, אין ספק שזה אינו המצב.
מאז פרסום המזכר, המבוכה ביחס לאופציה הצבאית ממשיכה. ב-21 באפריל אמרה תת-מזכיר ההגנה לענייני מדיניות, מישל פלורנוי, לעיתונות שביחס לאירן "[כוח צבאי] אינו מונח על השולחן לעתיד הקרוב". באותו ערב, מזכיר העיתונות של משרד ההגנה, ג'ף מורל, נסוג מכך, והצהיר ש"אנחנו לא מסירים שום אופציה מהשולחן בעודנו מתמידים במסלול הלחץ וההדברות". האם האופציה הצבאית מונחת על השולחן, או שהיא הוסרה ממנו?
באופן דומה, הניסיון האמריקני ליישם הרתעה גמישה במפרץ שיקף אף הוא מסר לא ברור. בסוף ינואר הודיעה ארצות הברית שהיא מאיצה מכירת מערכות הגנה נגד טילים לבחריין, לכוויית, לערב הסעודית ולקטר, ומחישה ספינות Aegis (על היכולת המוגבלת שלהן נגד טילים) לתוך המפרץ. אלא שאין במערכות הגנה אלה משום איום ממשי או מרומז לאירן, או לאינטרסים שלה. להיפך - ההתפרסות שלהם מרמזת שארצות הברית השלימה במידה זו או אחרת עם אירן שיכולה לאיים על שכנותיה באמצעות טילים.
מקבלי ההחלטות באירן ודאי ייקחו זאת לתשומת לבם, וינצלו את מה שנראה בבירור כהיעדר קונצנזוס פנימי בארצות הברית ביחס לשימוש בעוצמה הצבאית שלה, והגורמים השונים אשר תורמים לחוסר החלטיות בהקשר זה. פקידים אמריקנים בכירים ציינו פעמים רבות את האילוצים שעומדים בפני ארצות הברית כשהצבא שלה שקוע עד צוואר בעירק ובאפגניסטן. הזיקה הננקטת בממשל אובמה בין מאמצים לעצור את התקדמות הגרעין האירני לבין פתרון הסכסוך הישראלי-פלשתיני ללא ספק מפורשת בטהרן כנושא שיקנה למשטר זמן פיתוח נוסף יקר מפז.
למרות שהמזכר של גייטס נכתב בינואר, באותה מידה הוא יכול היה להיכתב גם היום. חוסר הבהירות המתמשך שמאפיין את גישת ארצות הברית לאירן מצביע על עומק הבעיה. אירן דחתה בבוז את כל ניסיונות ההידברות הדיפלומטיים. חבילת הסנקציות שנמצאת בדיון באו"ם מאבדת מכוחה בהתמדה, ולכן הסיכויים שתהיה אפקטיבית מצטמצמים. מסרים מעורבים מצד ארצות הברית יכולים להיות גרועים יותר מאשר היעדר מסר כלל; אירן עשויה לפרש זאת כהרשאה דה-פקטו להמשיך במאמציה הגרעיניים הלא חוקיים. האם הנשיא אובמה והצוות האזרחי והצבאי שלו מסוגלים לשגר מסר ברור, אחיד, רב-עוצמה, שלא ניתן לטעות בו לאירן ולמדינות נוספות השואפות לנשק גרעיני? הראיות אינן מעודדות, והזמן אוזל.
