תפישת עולמו המעוותת של גדעון לוי

"התובנות שגילה גדעון לוי מהביקור במרוקו" (הארץ, 30.4.10). בעל המאמר מתאר את יופי הנוף הפיזי, האנושי והתרבותי, ומפליג בשבח היחסים התקינים בין המוסלמים והיהודים - תופעה, שלדעתו, ראוי לנו לחקות (אולי גם לנשק את ידו של ראש הממשלה). אכן, מתחת לדברי נופת צופים אלה, שאולי נעמו לאוזני אחדים מיוצאי מרוקו, מסתתרת מגמתו הפוליטית של הכותב. מתיאור הרווחה הכלכלית של היהודים וממעמדם המכובד שם משתמעת גנות למשטר היהודי המפלה לרעה את הערבים, ומתוך השבח שהוא ממטיר על היחס ההוגן של הערבים ליהודים שם, מבצבצת גנות ליחס של היהודים לערבים כאן. מצא לו בעל המאמר איש כלבבו - יהודי בשם סימון לוי - המוקיע את מדינת ישראל כמדינה נאצית (אולי אפשר להקצות ליהודי זה מדור בעיתון הארץ). לו בעל המאמר היה טורח לקרוא פרקים אחדים בתולדות היהודים במרוקו, היה מתוודע לתופעות של דיכוי חומרי ורוחני, שלילת זכויות והשפלה שמהן סבלו היהודים תחת השלטון המלוכני במשך כל הדורות. לו הכותב היה חי במרוקו בתקופת מלחמת העצמאות כאן, היה חש באווירת האימים שאפפה את הקהילה היהודית שם. יתר על כן, לו היה שואל בביקורו יהודי מן השורה, ולא רק את מסייה אזולאי, היה, בוודאי, מגלה מציאות אחרת. אף אם נניח, שהיהודים שם נהנים מיחס הוגן, הרי יש לזקוף זאת לזכות נאמנותם המוחלטת למדינה. אף יהודי לא יעז להוציא מפיו דברי פלסתר על הממלכה, כפי שמרשים לעצמם ערביי ישראל לגבי מדינת ישראל. כל שכן לרקום מזימות של רצח על-רקע לאומני, כפי שנוהגים כאן צעירים ערביים שטופי מוח מטעם האסכולה המוסלמית. והעיקר - ליהודים שם אין שום תביעות לאומיות או תרבותיות כתביעות הערבים כאן. אכן, ההתנצחות עם בעל המאמר מיותרת. משטר מלוכני שההלכה המוסלמית משמשת נר לרגליו מעורר סלידה בכל בן תרבות נאורה. רק אדם שפוט על-ידי תפישת עולם מעוותת יציע לנו ללמוד ממשטר כזה.