הנרי קיסינג'ר, שר החוץ של ארה״ב בזמן מלחמת יום כיפור, הלך לעולמו. בן 100 היה במותו. קיסינג'ר היה אחד המדינאים המשפיעים ביותר של המאה ה-20, והוא שיחק תפקיד מרכזי באירועים בינלאומיים מרכזיים, כולל מלחמת וייטנאם, משבר הטילים בקובה והתפרקות ברית המועצות. על מעורבותו במשא-ומתן להסכם הפסקת האש בווייטנאם, זכה בפרס נובל לשלום בשנת 1973. שנה קודם לכן זכה בתואר איש השנה של המגזין טיים. קיסינג'ר נולד בגרמניה בשנת 1923. משפחתו ברחה מרדיפות הנאצים והגיעה לניו-יורק בספטמבר 1938 כשהוא בן 15. מגרמניה הביא עימו קיסינג'ר מבטא שליווה אותו כל ימי חייו ואהדה רבה למשחק הכדורגל (שהוא היה בין מקדמיו הבולטים בארה"ב). קיסינג'ר שירת בצבא האמריקני בגרמניה במלחמת העולם השנייה, ובין היתר עסק בלכידת פושעי מלחמה. הוא למד, לימד וחקר יחסים בינלאומיים באוניברסיטת הרווארד, בה הגיע לדרגת פרופסור, ובמקביל ייעץ לנשיאים ג'ון קנדי ולינדון ג'ונסון. בשנת 1969 מונה קיסינג'ר ליועץ לביטחון לאומי על-ידי הנשיא ריצ'רד ניקסון, למרות שלא היה מזוהה פוליטית עם המפלגה הרפובליקנית. קיסינג'ר מילא תפקיד זה בממשל ניקסון הראשון (1973-1969), תוך שהוא דוחק במידה רבה את רגליו של שר החוץ, ויליאם רוג'רס, והופך לדמות המובילה בתחום מדיניות החוץ בין יועציו של ניקסון. קיסינג'ר האמין בתפיסת ה"ריאל-פוליטיק", המעדיפה אינטרסים על פני אידיאולוגיות. שני הביטויים הבולטים ביותר בהם מימש תפיסה זו היו קידום ה"דטאנט" (ההפשרה) עם בריה"מ, כולל ביקור של ניקסון במוסקבה וחתימה על הסכמים משמעותיים להגבלת הנשק הגרעיני, ומהפך במדיניותה של ארה"ב כלפי סין, שבא לידי ביטוי בקשירת יחסים דיפלומטיים עימה ובביקור של ניקסון בבייג'ינג. בשלהי מלחמת וייטנאם קיסינג'ר היה אחראי על המו"מ עם הווייטקונג. ארה"ב איבדה רבבות חיילים בווייטנאם, המחלוקת על המלחמה קרעה את החברה האמריקנית והובילה את ג'ונסון לוותר על התמודדות ב-1968. ניקסון נבחר עם הבטחה לסיים את המלחמה, אך תחילה הגביר את הפעולות האמריקניות - ובמיוחד את ההפצצות - במטרה ללחוץ על הצפון להיכנס למו"מ. השיחות בין המדינות, אותן הוביל קיסינג'ר, הובילו בינואר 1973 לחתימת הסכם פריז, בו התחייבה ארה"ב לפנות את כוחותיה מווייטנאם בתוך שנה. היא אכן עשתה זאת, הדרום המשיך במלחמה לבדו עד שבשנת 1976 כבשו כוחות הצפון את הבירה האנוי ויצרו את המדינה המאוחדת הקיימת כיום. קיסינג'ר (ועמיתו הווייטנאמי לשיחות, לה דק-טאו), זכו בשנת 1973 בפרס נובל לשלום - הזכייה מעוררת המחלוקת ביותר בתולדות הפרס. יחסי ארה"ב-וייטנאם הפשירו רק בשנים האחרונות. בספטמבר 1973 מינה ניקסון את קיסינג'ר לשר החוץ - האדם היחיד בהיסטוריה האמריקנית שהחזיק במקביל גם בתפקיד היועץ לביטחון לאומי והיהודי הראשון בתפקיד זה. שבועיים לאחר מכן פרצה מלחמת יום הכיפורים, בה ניהל למעשה קיסינג'ר לבדו את המדיניות האמריקנית משום שניקסון היה שקוע בפרשת ווטרגייט. הוא פעל למתן סיוע צבאי דחוף לישראל ("הרכבת האווירית") והתמודד עם איומיה של בריה"מ להשתמש בנשק גרעיני. במקביל, פעל קיסינג'ר להגביל את נצחונה הצבאי של ישראל, כאשר מנע ממנה להשמיד את הארמייה השלישית המצרית המכותרת והוביל להפסקת אש כאשר כוחות צה"ל היו במרחק של 101 ק"מ מקהיר ו-40 ק"מ מדמשק. לאחר המלחמה היה קיסינג'ר המתווך בשיחות שהובילו להסכמי הביניים בין ישראל לסוריה, במסגרתם נסוגה ישראל מכל השטחים שתפסה במלחמת יום הכיפורים ואף התרחקה מתעלת סואץ. קיסינג'ר ניהל אז "דיפלומטיית דילוגים" בין בירות האיזור, וספג בישראל ביקורת חריפה - בעיקר מימין - בשל לחציו עליה, שנתפסו כעומדים בסתירה ליהדותו. במקביל, לאורך השנים היו בארה"ב מי שפקפקו ביכולתו לפעול באובייקטיביות כלפי ישראל והעם היהודי, בדיוק מאותה סיבה. מכל מקום, ההסכמים עם מצרים היו הבסיס להסכם השלום עימה, ואילו ההסכם עם סוריה יציב עד היום ומונע התלקחות של ממש ברמת הגולן. לאחר התפטרותו של ניקסון באוגוסט 1974, המשיך קיסינג'ר לכהן כשר החוץ בממשל פורד, עד לכניסתו של ג'ימי קרטר לבית הלבן בינואר 1977. עם סיום כהונתו, חזר קיסינג'ר לחיים האקדמיים ופרסם הן זכרונות שהיו רבי-מכר והן מחקרים חשובים בתחום מדיניות החוץ. במקביל הוא עסק בייעוץ מדיני ופוליטי לראשי מדינות ותאגידים, והיה דירקטור בשורה של חברות וארגונים. מורשתו נותרה שנויה במחלוקת, בין הרואים אותו כאחד מגדולי המדינאים בתולדות ארה"ב, לבין אלו המייחסים לו פשעי מלחמה בשל המדיניות שהוביל בכמה מחלקי העולם. דעתו המשיכה להישמע עד חודשי חייו האחרונים, ובראיון לרגל יום הולדתו ה-100 דיבר בבהירות רבה על הסכנות הנוכחיות שבפני העולם - כולל הבינה המלאכותית. קיסינג'ר ביקר לא פעם בישראל, ועוד בחייו נקראו על שמו רחובות בארץ - בראשון לציון ובנתניה.