אטינגר פזמונאי פורה, חתום על שירים רבים, חלקם הפכו לנכסי צאן ברזל בזמר העברי. השיר המושר הראשון שכתב נכתב בשנות ה-50. היה זה השיר "טיול לילי" בביצועם של "צמד הדודאים" ללחנו של מאיר נוי. בהמשך כתב עוד מאות שירים. בין שיריו: "כבר אחרי חצות" שהלחינה נורית הירש, יש מקום" ו"יפו" שכתב למחזמר "קזבלן", ושאותם הלחין דובי זלצר. בנוסף, אטינגר כתב את השירים "אם רק תבואי בחמש" ללחן של יוחנן זראי; "אימא, אימא" שאותו הלחין משה וילנסקי וכן את מילות השיר "כשאור דולק בחלונך", ללחן של סשה ארגוב. עוד כתב את: "נערה ושמה כנרת", "ברח המלך" ללחן של יוסף הדר, "המורה לזמרה" אותו הלחין מאיר הרניק. והרשימה ארוכה.

"חיים שכאלה"

אטינגר התפרסם במיוחד כמגיש התוכנית המיתולוגית "חיים שכאלה" בערוץ הראשון עימה הוא מזוהה יותר מכל. בתוכנית זו אירח עשרות אישים מעניינים ביניהם: עזר ויצמן, גולדה מאיר, יעקב חודורוב, יצחק גרציאני, חיים גורי, יצחק נבון, אביגדור קהלני, חיים טופול, חיים חפר, יהורם גאון, שושנה דמארי, יפה ירקוני, אפרים קישון, ועוד אישים רבים מתחומי הפוליטיקה הביטחון והתרבות. במשך 30 שנה החל מתחילת שנות ה-70 של המאה הקודמת עד שנת 2000 הופקו שודרו בטלוויזיה בהגשתו כ-80 תוכניות של "חיים שכאלה". ב-2009 זכה בפרס אקו"ם על מפעל חיים בתחום הזמר העברי.

פרקי חייו

אטינגר נולד בשנת 1937 בתל אביב ליוסף ולרבקה אטינגר וגדל ברמת גן. אביו יוסף שעלה מרוסיה היה מוותיקי חברת החשמל והיה חבר מועצת עיריית רמת גן מטעם מפ"ם. בנעוריו היה עמוס חניך בקן "השומר הצעיר" ברמת גן. את שירותו הצבאי עשה בלהקת פיקוד מרכז לצד אמנים שהפכו לימים לידועי שם ובהם אילי גורליצקי שייקה לוי, עודד קוטלר, ועודד תאומי. לאחר שחרורו מצה"ל עלה לירושלים ללמוד ספרות באוניברסיטה בשנת 1959 התקבל לקול ישראל שם היה עורך ומגיש תוכניות. תחילה עבד בקול ישראל כ"פרילנס" בהמשך קיבל קביעות. בשנת 1966 החל אטינגר לערוך ולהגיש ברדיו ב"קול ישראל "את התוכנית "אלה הם חייך", על בסיס פורמט של התוכנית הבריטית המצליחה. התוכנית זכתה לפופולריות ולשיעור האזנה גבוה. בשנת 1972 בעקבות הצלחת התוכנית ברדיו העביר עמוס אטינגר את התוכנית אל הערוץ הראשון בטלוויזיה והיא זכתה לשם "חיים שכאלה". התוכנית זכתה לפופולריות ושיעור צפייה בקרב הציבור הרחב אך מבקרי הטלוויזיה ובראשם העיתונאית הדה בושס ורבים אחרים "קטלו" אותה והגדירו אותה כ"תוכנית קיטשית תפלה המייפה את האנשים והאירועים". בושס כתבה על עמוס אטינגר כי "הוא דמות אנטי טלוויזיונית בעל הומור תפל. בשנת 2000 שודרה התוכנית האחרונה של "חיים שכאלה" בה התארח העיתונאי שייקה בן פורת.

ביים וערך חזיונות ועצרות ממלכתיות

עמוס אטינגר כתב וביים עשרות רבות של עצרות ממלכתיות וחזיונות שנערכו מטעם מרכז ההסברה וכן ביים סרטי הסברה וסרטים דוקומנטריים מטעם גופים ציבוריים שונים. כך למשל, ב-1965 ביים סרט על שמורות הטבע מטעם רשות שמורות הטבע. שנה לאחר מכן ב-1966, ערך וביים חיזיון בשם "אלבום הגליל" - 50 שנות יסוד כפר גלעדי ואיילת השחר מהקיבוצים הראשונים בגליל העליון. ב-1967 ביים אטינגר את המופע "דף קרבי" שהופק על-ידי מרכז ההסברה. במופע שולבו קטעי יומנים, שקופיות וקטעי קרבות מוקלטים על מלחמת ששת הימים והוא הוצג בלמעלה מ-20 מקומות ישוב בארץ. ב-1974 ערך וביים סרט בשם "נוע! נוע! רוץ! שהופק על-ידי ענף אימון גופני בצה"ל ומטרתו להגביר החינוך הגופני בצה"ל. ב-1967 כתב את אחד משיריו הידועים, "את שארם א שייך-חזרנו אלייך שנית" ללחנו של רפי גבאי. השיר היה אחד מהשירים הבולטים בתקופת מלחמת ששת הימים. באותה שנה-1967 כתב אטינגר את הפזמונים במחזמר "פישקה החיגר" בכיכובם של יעקב בודו ורחל אטאס שהוצג ב"תיאטרון השדרה". ב-1984 לקראת העצרת החטיבתית הראשונה של גבעתי כתב אטינגר לכבוד האירוע את המנון חטיבת גבעתי. כמו-כן כתב מילות השיר "גולני שלי" - המנון חטיבת גולני. את הלחן של שני ההמנונים הללו כתב אפי נצר. 42 שנים עבד ברשות השידור. בשנת 2002 פרש לגמלאות מרשות השידור. יש אומרים פרש בזעם לאחר שהסתכסך עם עם יוסף (ג'ו) בראל, אז מנכ"ל הרשות. אטינגר היה נשוי שלוש פעמים. במשך 30 שנה היה נשוי לעיתונאית מעריב תמר אבידר, מנישואים אלה נולד בנו הקומיקאי אבי אטינגר. לאחר גירושיו מאבידר נישא, בשנית, לשריל, יהודייה אמריקנית, והתגרש ממנה לאחר כ-4 שנים. בשנת 2004 נישא, בשלישית, לזמרת מאוקראינה בשם לנה (ילנה), הצעירה ממנו ב-45 שנים. אטינגר יובא למנוחות היום (7.12.23) ב-12:30 בבית העלמין ירקון שער החסד.