על הרבנים הראשיים לישראל, הרב יצחק יוסף והרב דוד לאו, לשקול את האפשרות למנות נשים לגוף שיבחר את מחליפיהם בהמשך השנה. כך קובעת (14.1.24) שופטת בית המשפט העליון, דפנה ברק-ארז. האסיפה הבוחרת את הרבנים הראשיים כוללת 150 חבירם, מתוכם 70 נציגי ציבור ו-80 רבנים, ובהם "עשרה רבנים שימנו הרבנים הראשיים לישראל" בהתייעצות עם ראש הממשלה ובאישור הממשלה. המרכז לקידום מעמד האישה באוניברסיטת בר-אילן טען, כי במסגרת זו ניתן להכליל גם נשים העומדות בדרישה של השכלה תורנית מתאימה, בעוד המדינה טענה שהכוונה רק לגברים היכולים לקבל סמיכה לרבנות. ברק-ארז מדגישה, כי מדובר רק בדרישת הסף של הכשירות ולא בעצם הבחירה של נשים לאסיפה הבוחרת. ניתן להבין את שורשיה של עמדת המדינה, אך הבנה זו אינה עומדת לבדה: הרבנות הראשית היא גוף המוסדר על-פי חוקי המדינה, האסיפה הבוחרת אינה ממלאת תפקיד הלכתי מובהק, והיא צריכה לשקף את המציאות בה יש נשים שהן בעלות השכלה תורנית שאינה נופלת מזו של גברים, אומרת ברק-ארז. לדברי ברק-ארז, חוק הרבנות הראשית אינו מגדיר מיהו "רב" וממילא אינו מציב תנאים כשירות כלשהם לחברות באסיפה הבוחרת. לכן, יש לפרש את המונח על-פי המכנה המשותף הרחב ביותר שהתגבש לאורך הדורות, ואשר מתמקד בידע תורני ומעמד קהילתי. עד 2018 - כאשר הוגשה עתירה באותו נושא שנדחתה בשל שיהוי - גם הרבנות הראשית עצמה לא דרשה הסמכה לרבנות כתנאי לחברות באסיפה; ואפילו לגבי הרב הראשי אין דרישה כזאת. לאחר סקירה היסטורית של נשים שנודעו בלמדנותן אומרת ברק-ארז, כי "כיום אף בציבור האורתודוקסי במדינת ישראל מוכר השימוש במונח 'רבנית' שלא על-מנת לציין אשת רב, אלא אישה בעלת השכלה הלכתית, שממלאת תפקיד דתי בקהילתה". מציאות זו היא הוכחה ניצחת לכך שהמילה "רב" בחוק יכולה להתפרש גם את מי שאינו בעל הסמכה לרבנות, ועליה לשקף את מציאות החיים. "בהקשר הנשי, מונח זה יכול להתייחס למורות ויועצות הלכה, לרבניות העומדות בראש קהילה (תפקיד שבו מכהנות נשים במספר קהילות אורתודוקסית בישראל), לרבניות במדרשה או במוסד אחר של השכלה תורנית גבוהה לנשים, לרבניות במוסדות חינוכיים, או לבעלות השכלה תורנית גבוהה שתתקבל על דעתם של הרבנים הראשיים". עוד אומרת ברק-ארז, כי גם תכלית החקיקה מחייבת פרשנות שכזאת, שכן מטרתה היא שבאסיפה הבוחרת יהיה ביטוי נאמן לציבור הנזקק לשירותיה של הרבנות הראשית - ובהקשר זה יש מקום להרחבת הייצוג הנשי בה. בנוסף לכך, יש להביא בחשבון את התכלית הכללית של קידום השוויון המרחפת מעל החקיקה כולה, ואת פסיקתו ארוכת השנים של בית המשפט העליון לפיה יש להימנע מאפליה בין המינים. היא גם מזכירה את המקרים בהם פסק בג"ץ שיש לשלב נשים בבחירת בעלי תפקידים דתיים.

זו אינה פשרה בדרישות הדתיות

ברק-ארז מוסיפה: "הדרישה למנות רבניות, נשות תורה והלכה, לאסיפה הבוחרת את הרבנים הראשיים אינה דרישה המונעת מטעמים עקרוניים של שוויון בלבד. לאמיתו של דבר, היא נטועה עמוק במישור המעשי. רבניות ונשות הלכה, נשים שעולמן המקצועי והרוחני נטוע בלימוד התורה, צפויות לתרום למגוון הדעות וההשקפות שיש להן רלוונטיות לבחירתם של הרבנים הראשיים, דווקא מתוך עולמן התורני. "תובנה זו ממחישה היטב כי העמדה הפרשנית שבה אני מצדדת אינה מבקשת לבטל את השיקול הדתי-הלכתי כשיקול מוביל. הקביעה כי המונח 'רבנים' כולל בתוכו גם 'רבניות' שהן נשות הלכה בעלות השכלה דתית ותורנית גבוהה לא נועדה 'לחלן' את המינויים או לרמוז על פשרה בדרישות הדתיות ביחס אליהם. ההפך הוא הנכון: היא מבטאת את שייכותן המלאה של נשים לעולם התורה, ואת יכולתן לתרום ולהעשיר אותו, מתוך הידע התורני וההלכתי שצברו בלימודיהן ומניסיון חייהן". לבסוף מציינת ברק-ארז, כי אפילו אם ימונו עשר נשים על תקן רבניות - יימשך חוסר האיזון המגדרי הבולט בהרכבה של האסיפה הבוחרת. "פתרון מתאים יותר לבעיה שבפנינו הוא תיקונו של חוק הרבנות הראשית עצמו. תיקון כזה יוכל לקבוע מכסות מתאימות למינוין של נשים. אילו כך היה נעשה, הדבר היה תורם לייצוג נשים באסיפה הבוחרת, ובה בעת מצמצם את תחום החיכוך עם ההחלטה על מינוי החברים מטעם הרבנים הראשיים, באופן שהיה מיטיב עם הכול. הדבר לא נעשה עד עתה, ויש להצטער על כך. ניתן אך לקוות שפסק דיננו זה יתרום להעלאת המודעות לנושא ולקידום חקיקה מתאימה. לא עלינו המלאכה לגמור". השופט יצחק עמית הסכים עם ברק-ארז, באומרו שלשון החוק ותכליתו מובילים למסקנה זו. השופט דוד מינץ קבע בדעת מיעוט, כי יש לפרש את המילה "רבנים" כמקובל, בצורה דווקנית ועל-פי הקשרו בחוק כולו, ולא ניתן לומר שהכוונה היא גם לנשים. את מרכז רקמן ייצגו עוה"ד קרן הורוביץ ושי זילברברג, ואת המדינה - עו"ד יונתן נד"ב.