X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
יומן ראשי  /  פַּנְדוֹרָה
גורביץ'. אם הפצועים [צילום: אלי אלון]
מתה חולדה גורביץ "המלאך בלבן"
על פעילותה ההתנדבותית הוענק לה ביום העצמאות ה-63 למדינת ישראל בשנת 2011 פרס ישראל על מפעל חיים - תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה בנימוקי הפרס נאמר כי "חולדה היא מופת של מסירות ונתינה למען הזולת ולמען החברה הישראלית"

חולדה גורביץ כלת פרס ישראל על פעילותה ההתנדבותית רבת השנים, שזכתה לכינוי "אם הפצועים" ו"המלאך בלבן" הלכה לעולמה (16.1.24) והיא בת 98 במותה.
גורביץ, תושבת חיפה הייתה מפעל התנדבות של אישה אחת. דומה כי אין אדם שביקר בבית חולים רמב"ם שלא הכיר את חולדה הלובשת תמיד לבן וסרט על ראשה, שבמשך קרוב ל-40 שנה התרוצצה מדי יום ביומו בין המחלקות השונות בבית חולים, מבקרת וסועדת חיילים פצועים דואגת לרווחתם ומשפחותיהם, מעודדת ומחזקת רוחם, פועלת לשמח אותם ולהעלות את המורל שלהם. חולדה הפכה לחלק מהנוף של בית חולים רמב"ם. בנוסף לפעילותה ההתנדבותית רבת השנים למען חיילי צה"ל, עסקה חולדה גורביץ עוד מצעירותה בפעילות התנדבותית לשיפור פני החברה בארץ. בין השאר, הייתה פעילה בסיוע לקליטת עליה; בקידום נוער, ובעידוד נוער להתנדבות; בסיוע לבני מיעוטים בישראל ובקירוב לבבות בחברה הישראלית.
על פעילותה ההתנדבותית הוענק לה ביום העצמאות ה-63 למדינת ישראל בשנת 2011 פרס ישראל על מפעל חיים - תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה. בנימוקי הפרס נאמר כי "חולדה היא מופת של מסירות ונתינה למען הזולת ולמען החברה הישראלית". בנוסף לפרס ישראל עוטרה בשורה ארוכה של אותות הערכה והוקרה ובניהם "אות הנשיא למתנדב" (1976), מגן שר העבודה והרווחה למתנדבת מצטיינת לשנת 1987 ואות יקירת חיפה שהוענק לה ב-1993, "על דבקות במשימותיה ואהבת ארץ ישראל".
נפגשתי עימה לפני מספר שנים ב"כינוס חיפה למנהיגות" שנערך באודיטוריום חיפה, עיר מגוריה. ביקשתי לשמוע ממנה כמובן על מפעל התנדבותה רב השנים, אבל בעיקר, על תולדות חייה, הווי החיים במושבה עתלית שם נולדה ואשר הוריה וסבה וסבתה היו מראשוני המקום, על העיר חיפה בתקופת המנדט ושירותה ב"הגנה" בעיר. חולדה גורביץ הייתה "היסטוריה מהלכת" - תולדות חייה וחיי בני משפחתה שזורים בתולדות תקומת המדינה.

פרקי חייה

געגועים
הערצה והערכתה של חולדה לסבה גבריאל ניכרת מאוד בראיון עמה והיא מרבה לדבר עליו בהערכה ובגעגועים

במכתב ששלח לרעייתו טובה הוא כותב לה כי הוא "קנה אדמה נפלאה ליד הים במקום שיהיה פעם נמל", וכי הוא בונה לה במקום בית אבן (במושבה עתלית) ובקרוב ישלח להביא אותה ואת ילדיהם לארץ ישראל
▪  ▪  ▪

חולדה נולדה בעתלית ב-2 בינואר שנת 1926 לדב וחנה הופמן מראשוני המושבה עתלית. אביה, דב הופמן היה ממקימי "חברת המלח בארץ-ישראל" ומהעובדים הראשונים במפעל. סבה וסבתה, גבריאל וטובה (גיזלה) שפירא היו חלוצים, ממייסדי המושבה עתלית. סבא שלה, גבריאל ישראל שפירא מצאצאי הבעל שם טוב היה "המוכתר" של עתלית. "סבי הכיר את אהרון ושרה אהרונסון, עוד מימיו הראשונים בזכרון יעקב והם היו באים לבקר את סבא בעתלית", מספרת חולדה.
הערצה והערכתה של חולדה לסבה גבריאל ניכרת מאוד בראיון עמה והיא מרבה לדבר עליו בהערכה ובגעגועים. חולדה מספרת כי סבה שהיה ציוני ממשפחה דתית ומאמין בתנ"ך ובקבלה הוא שנתן לה את שמה על שם חולדה הנביאה. "סבא היה ציוני מאוד ואוהב ארץ ישראל. על ספר התנ"ך, אמר כי זה הקושאן (שטר בעלות) שלנו על ארץ ישראל. זה העבר, ההווה והעתיד של עם ישראל". על הזוגיות בין סבה לסבתא גבריאל וטובה שפירא אומרת חולדה "דבר כזה לא רואים היום הייתה בניהם אהבה והערצה הדדית".
סבה של חולדה גורביץ, גבריאל שפירא נולד ברומניה והיה פעיל ציוני בבוקרשט. לפרנסתו ניהל בעיר בוקרשט חנות לדברי משי. הוא ניהל חילופי מכתבים עם בנימין זאב הרצל ועם ראשי הציונות ואף השתתף כציר בקונגרס הציוני. חולדה מספרת כי לאחר שהועלה רעיון "תוכנית אוגנדה" הביע סבה גבריאל התנגדותו לתוכנית זו והחליט לעשות מעשה ולעלות ולהתיישב בארץ ישראל. הוא שלח את רעייתו גיזלה (טובה) עם שלושת ילדיהם חנה (הופמן), מלכה (סמסונוב) ועדינה (שכטר) לנופש באזור הים השחור והשאיר לה מכתב בנוסח: "אהובתי יפתי אני נוסע לארץ הקודש, אלוהים הבטיח לנו שאם נפריח את השממה נייבש את הביצות, נבנה את ארץ ישראל רק אז נזכה לביאת המשיח". בני משפחתו חשבו שירד מדעתו ותוך שנה ישבר, לא יחזיק מעמד בארץ ישראל שהייתה אז כידוע ארץ מוכת קדחת ותנאי החיים בה היו קשים וישוב תוך זמן קצר חזרה לרומניה.
גבריאל שפירא תר בארץ וחיפש מקום להקים בו ביתו. ידידה שלו מזכרון יעקב, גב' ברונשטיין אתה התייעץ בנושא, יעצה לו לבדוק שטח באזור עתלית. הוא הגיע למקום בעגלה והמקום מצא חן בעיניו. במכתב ששלח לרעייתו טובה הוא כותב לה כי הוא "קנה אדמה נפלאה ליד הים במקום שיהיה פעם נמל", וכי הוא בונה לה במקום בית אבן (במושבה עתלית) ובקרוב ישלח להביא אותה ואת ילדיהם לארץ ישראל. גבריאל שפירא קיים הבטחתו. הוא בנה במושבה עתלית בית אבן. ליד הבית הקים לפרנסתו משק חקלאי. את הכשרתו החקלאית קיבל בחווה חקלאית בכינרת.
חולדה מספרת לי סיפור משעשע הקשור לשהותו של סבה גבריאל באזור הכינרת. "יום אחד הסיע סבא בעגלה עם סוס את דוד בן-גוריון (אז נקרא דוד גרין) יחד עם רחל ינאית בדרכם לצפת. במהלך הדרך נשבר לפתע יצול העגלה והסוס החל פותח בדהרה מטורפת. בן-גוריון ורחל ינאית נפלו מהעגלה הדוהרת מתגלגלים במהירות לכיוון צדיי הכביש... רק כעבור כמה דקות מצא גבריאל שפירא את דוד בן-גוריון כשהוא שרוע ליד אחד השיחים. מן הסתם, שני אישים אלה דוד בן-גוריון ורחל ינאית לא שכחו כל חייהם נסיעה זו.

המשפחה מתאחדת
הוא הדף אותה בחוזקה מעל פניו, הצביע על בית שפירא והשטח סביבו ואמר את רואה יום אחד כל זה יהיה שלי
▪  ▪  ▪

בתחילת המאה הקודמת מגיעים לארץ ישראל רעייתו של גבריאל שפירא טובה (גיזלה) וילדיהם חנה (הופמן) מלכה (סמסונוב) ועדינה (שכטר) והמשפחה מתאחדת. בארץ נולדו להם שני ילדים נוספים, דוד שפירא ב-1904 וצבי זאב שפירא ב-1911. הסב גבריאל שפירא מאמץ נער יתום ערבי בשם חאדר שמסייע לו בעבודות המשק. כשחאדר נפטר סייע ותמך גבריאל בבנו של חאדר יונס ויונס הפך לבן בית במשפחת שפירא.
בהקשר ליונס מספרת לי חולדה, כי לימים בתקופת מלחמת השחרור כשהמנהיגים הערבים קראו לתושבים הערבים בארץ להימלט והבטיחו להם כי יחזרו לבתיהם ולכפריהם תוך זמן קצר, יונס בנו של חאדר שהיה כאמור בן בית במשפחת שפירא, הודיע באחד הימים לבני הבית כי הוא נענה לקריאת המנהיגים ועוזב לירדן. עדינה שכטר דודתה של חולדה ממש התחננה בכתה בפניו שלא יעזוב. הוא הדף אותה בחוזקה מעל פניו, הצביע על בית שפירא והשטח סביבו ואמר את רואה יום אחד כל זה יהיה שלי והלך לכיוון הכביש, שם חיכתה לו משאית או רכב אחר שלקח אותו לירדן. לימים בתום קרבות מלחמת ששת הימים כשהטנקים עוד בוערים כשנודע לעדינה כי חולדה נוסעת לטייל בשטחי הגדה המערבית שנכבשו במלחמת ששת הימים, ביקשה עדינה מחולדה לנסות לאתר את יונס.

האם טיפלה באבו ג'ילדה
קשר ידידות חזק נרקם בין חולדה לבין רבקה אהרונסון (1892-1981), אחותם של שרה ואהרון אהרונסון
▪  ▪  ▪

אימא של חולדה חנה הופמן (שפירא) הייתה אחות ועבדה עם הרופא האזורי ד"ר הלל יופה שטיפל גם בישובים ערבים באזור פתחה בצריף שבו גרו, פינה שבה היא הייתה נותנת טיפות עיניים ומורחת משחות נגד הקדחת. חולדה יודעת לספר כי בין הבאים ל"מרפאה" לקבל טיפול עיניים היו פורעים ערבים יידועי שם וביניהם הפורע ושודד הדרכים המפורסם אבו ג'ילדה.
בעתלית הכירה חנה את דב הופמן שהגיע למושבה מהעיר גרונדה פולין בגיל 17. אביו שהיה סוחר פירות, נרצח על-ידי הפולנים שעה שהיה בדרכו למכור את הפירות. דב החליט כי אין מקומו עוד בפולין עלה לארץ ישראל והחל לעבוד כפועל במושבה עתלית. דב וחנה נישאו ונולדו הילדים שלמה, חולדה (גורביץ) והגן. הגן הופמן היה לימים לוחם הפלמ"ח. נפטר לפני שנים ספורות. שלמה הופמן היה איש "ההגנה". לימים היה פקיד במשרד ממשלתי. "אימא הייתה אישה יפהפייה וידעה לשיר יוצא מן הכלל, מספרת חולדה כשעיניה בורקות. משפחת דב וחנה הופמן התגוררה סמוך לסבא ולסבתה, גבריאל וטובה שפירא, בעתלית "סביבת ילדותי, הייתה של טבע, פרחים ומרחבים, גרנו לא רחוק מחוף עתלית ונהגנו לטייל שעות רבות במרחבי המושבה ואזור חוף הכרמל".
קשר ידידות חזק נרקם בין חולדה לבין רבקה אהרונסון (1892-1981), אחותם של שרה ואהרון אהרונסון. מספרת חולדה: "רבקה אהבה אותי מאוד והייתי ממש בת בית אצלה. היא הייתה כמוני אוהבת טבע ופרחים ונותנת לי לייבש פרחים ועשבים, לרבקה לא היו ילדים והייתי עבורה, כמו ילדתה. הקשר עם רבקה נשאר עד יומה האחרון, ואחרי שבעלי נפטר, היא הייתה מזמינה אותי אליה בכל שבוע, כדי לעשות איתה את השבת".
ב-1938 נפטר סבה של חולדה, גבריאל שפירא ונקבר בבית העלמין בעתלית והוא בן שבעים ושש במותו. רעייתו של גבריאל טובה (גיזלה) שפירא נפטרה בכו' מנחם אב תש"ז (1947) אף היא בשנת 76 לחייה ונקברה ליד קבר בעלה של גבריאל. בבית העלמין בעתלית קבורים רבים מבני משפחתה של חולדה ובניהם אמה חנה הופמן שהייתה מילדי עתלית הראשונים ונפטרה בשנת 1970 והיא בת 68. כן קבור במקום אחיה הגן הופמן ובני משפחה רבים נוספים.

חונכה להתנדבות מגיל צעיר
"סבא נהג להחזיק את ספר התנ"ך וללמד אותנו על פיו מה היא 'ואהבת לרעך כמוך'"
▪  ▪  ▪

את פעילותה ההתנדבותית ירשה חולדה מסבה וסבתא ומהוריה. "זה החינוך שקיבלתי במשפחתי. מסבא וסבתא למדנו לעזור לחולים ולנזקקים, ומאבא ואם למדנו לתת למען הזולת", אומרת חולדה. "סבא נהג להחזיק את ספר התנ"ך וללמד אותנו על פיו מה היא 'ואהבת לרעך כמוך' - והזכיר בכל הזדמנות את חשיבות העזרה לדל, לגר וליתום. סבי, סבתי והוריי נהגנו באופן קבוע לארח בחגים עניים ונזקקים", היא מספרת. "לא פעם נשלחנו אנו הילדים על-ידי עם צלחת אוכל לתת לנזקקים ולקשישים".

המשפחה מסייעת להברחת מעפילים

משפחתה של חולדה נטלה חלק פעיל בהברחת מעפילים לארץ ישראל. בית המשפחה שכן ליד הים מול חוף עתלית, אביה דב הופמן ממייסדי חברת המלח היה, כך מספרת, חולדה, "איש אמיץ וחזק והיה שוחה עד לספינות המעפילים שהגיעו והיה מוריד משם מעפילים בשחייה לעבר החוף. אימא ונשות חברת המלח הכינו בעבורם אוכל, בגדים וציוד. ואני ואחי שלמה והגן התנדבנו לתרום עבורם צעצועים".
כשהייתה בת 14 התלוותה אל אחיה שלמה הופמן שהיה איש "ההגנה". הוא לקח אותה עם קבוצת נערים למקום באזור הכרמל כדי להשביעם לארגון "הגנה". המשביע היה משה סנה מראשי "ההגנה". סנה אמר שאם כבר הילדה הגיעה שתושבע גם היא ל"הגנה", וכך היה.
ב-1942 בהיותה בת 16 עברה חולדה לחיפה ולמדה בתיכון למסחר "מעלה" בחיפה ששכן באזור רחוב החלוץ ("אימא שלי עודדה אותי ללכת לבית ספר זה ואמרה שאדם צריך לדאוג למקצוע ולפרנסה").
ב-1946 והיא בת 20 החלה חולדה לעבוד כמזכירה בחברת 'עמיר' של התאחדות האיכרים בחיפה. מספרת חולדה: "בתקופת מלחמת העצמאות הייתי במטה הפלוגה המיוחדת שלחמה לשחרור חיפה, שימשתי נשקית וקשרית, והייתי מן הנשים היחידות באזור הקרבות בעיר.

מהחיילות הראשונות של חיל-הים
"הסברתי להם כי בילדותי בעתלית למדתי לשחות ולצלול ולבסוף קיבלו אותי כמדריכת ספורט בקורס קצינים של חיל-הים ביפו"
▪  ▪  ▪

עם קום המדינה התגייסה חולדה הופמן (גורביץ) לחיל-הים. "בהתחלה לא רצו לגייס אותי בטענה שאני "חיונית למשק" בעבודתי בחברת "עמיר" של התאחדות החקלאים אולם אני התעקשתי לגייס אותי. נסעתי למטה חיל-הים בתל אביב, ושם הסברתי להם כי בילדותי בעתלית למדתי לשחות ולצלול ולבסוף קיבלו אותי כמדריכת ספורט בקורס קצינים של חיל-הים ביפו. ואחר-כך הייתי בין משתתפות הקורס הצבאי הראשון לפיזיותרפיה, והתחלתי לטפל בחיילים פצועים בבסיס חיל-הים בבת גלים. אני למעשה בין חמש החיילות הראשונות של חיל-הים", אומרת חולדה בגאווה לא מוסתרת.
לאחר שחרורה מהשירות הצבאי חזרה לחיפה לעבוד בהתאחדות האיכרים ובשעות הפנאי התנדבה לפעילות והדרכת ילדי עולים במחנות שער העלייה, מחנה דוד וואדי סליב. כשהיא מפעילה מאות בני-נוער במשימות התנדבות ובפעילויות חברתיות שונות.

נישואיה לאיש האצ"ל בן עמי גורביץ

כמו סרטים
"התחתנו בחתונה צנועה בבית הכנסת ברחוב הרצל, גרנו בדירה ברחוב שפירא 11 קומה ד'. חלק מהדירה שימשה למשרד של בן עמי וחלק למגורים ולינה"

אימצה יחידות צה"ל בעיקר במוצבי הגבול, ובניהם יחידות של חיילים בדואים, דרוזים וצ'רקסים וארגנה להם אירועי תרבות
▪  ▪  ▪

ב-1954 נישאה חולדה חברת "ההגנה" לעו"ד בן עמי גורביץ, איש האצ"ל בן למשפחת מקימי ראש-פינה. בן עמי גורביץ היה בנו של הרופא מישה גורביץ, רופא מומחה שפעל ב-1926 בחברון. "הוא חיזר אחרי כמו בסרטים", אומרת חולדה. "התחתנו בחתונה צנועה בבית הכנסת ברחוב הרצל, גרנו בדירה ברחוב שפירא 11 קומה ד'. חלק מהדירה שימשה למשרד של בן עמי וחלק למגורים ולינה. אני ובעלי, בן-עמי גורביץ הקמנו אגודות ידידות עם מדינות שונות בעולם, ביניהן "המרחב", לעמים הלא-ערבים במזרח התיכון, ו"אגודת ידידות ישראל-צרפת", והתנדבנו בגופים ציבוריים שונים.
בן עמי חלה במחלה והוא עבר שני ניתוחים ובאחד הניתוחים, שלא נעשה כנראה כראוי, כך אומרת לי חולדה, "נגרם לו כנראה נזק והחמרה במצבו הבריאותי". ב-1964 שלושה ימים לפני פסח, בן עמי גורביץ הלך לעולמו. לפני מותו ביקש מרעייתו חולדה שתמשיך לעסוק בפעילות ההתנדבות שלה. חולדה המשיכה בפעילותה ההתנדבותית והקדישה זמן רב לפעילות למען חיילי צה"ל. היא אימצה יחידות צה"ל בעיקר במוצבי הגבול, ובניהם יחידות של חיילים בדואים, דרוזים וצ'רקסים וארגנה להם אירועי תרבות. במקביל היא עבדה במשרד שמאים של חבר של בעלה משרד גדליהו גונן בחיפה.
לאחר מלחמת יום כיפור פרשה מעבודתה במשרד השמאות והקדישה את כל זמנה ומרצה להתנדבות למען פצועי צה"ל. מספרת חולדה: "ארגנתי בבית החולים רמב"ם קבלות שבת, טקסי חגים וימי הולדת והכל כדי לשמח את פצועי ונכי צה"ל. היא אף מכרה רכוש אישי שלה כדי לממן את פעילותה ההתנדבותית. לא לשווא כונתה חולדה בתואר "אם הפצועים". כינוי נוסף בו היא מכונה הוא "המלאכית בלבן" וזאת משום שנהגה תמיד ללבוש בגדים בצבע לבן וסרט לבן על ראשה. כששאלו אותה מדוע דווקא לבן היא השיבה "לבן זה הכי פשוט צנוע וסולידי".
כששאלתי אותה מה מניע אותה בכזו מסירות ובמשך כל כך הרבה שנים להתנדבות זו, היא השיבה "אני מתנדבת, מכיוון שאני אוהבת את ארץ ישראל ועם ישראל, וצה"ל זה נכס, כל אזרח במדינה, יהודי או לא, חייב לכבד את צה"ל, להושיט לו יד ולעזור לו. אני מודה לאלוהים שיש לי כוח לשמח את החיילים".
חולדה נשאה בתפקידים ציבוריים שונים ובהם: יו"ר ארגון נשי "חירות", חברת מועצת העיר חיפה, חברת הנהלה במרכז היהודי-ערבי "בית הגפן". חולדה הוזמנה להרצות באוניברסיטאות ואגודות לא יהודיות בחו"ל למען עם ישראל וארץ ישראל. כמו-כן הרצתה בפני נוער ותלמידי בית ספר, כתבה מאמרים והסבירה את עמדת ישראל.
בספטמבר 2020 חנכה עיריית חיפה טיילת על שמה של חולדה גורביץ בחוף בת גלים. חולדה השתתפה בטקס חנוכת הטיילת על שמה והתכבדה בהסרת הלוט משלט הטיילת.
הלוויתה של חולדה גורביץ התקיימה ב-17.1.24 בבית העלמין הישן, חוף הכרמל.

תאריך:  18/01/2024   |   עודכן:  18/01/2024
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
 
תגיות מי ומי בפרשה
 דוד בן-גוריון
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות נוספות פַּנְדוֹרָה
יפעת גדות
מזכיר המדינה האמריקני לשעבר וראש ה-CIA    החברה פיתחה טכנולוגיה יחודית מבוססת AI הסורקת מיליארדי שיחות המתרחשות באינטרנט, מבינה נרטיבים וחושפת קמפיינים של דיסאינפורמציה
אלי אלון
ב-1984 זכה במשותף בפרס סוקולוב לעיתונות עם עמיתיו לעיתון מעריב אבי בטלהיים ויעקב ארז, על תחקיר מקיף שכתבו "המלחמה שלא הסתיימה" שעסק במלחמת לבנון הראשונה    ב-2010 זכה בפרס "בני ברית" למפעל חיים על תרומתו ליחסי ישראל ויהדות העולם
איציק וולף
החוזה האחרון של וודס, גדול כוכבי הגולף בעולם, עם ענקית מוצרי הספורט נאמד בכ-200 מיליון דולר
עידן יוסף
שרת התחבורה שלחה רשימת מתנות שקיבלה לוועדת המתנות, שהחליטה שהיא יכולה לשמור לעצמה כמה מתנות קטנות אך חייבת להחזיר חפצים יקרי ערך, ביניהם חנוכייה עם מגן דוד, קערת זהב ושופר אותם קיבל במהלך ביקוריה בקהילות יהודיות במרוקו
אלי אלון
היה מחלוצי הטלוויזיה הישראלית    בשנים 1967-1960 שימש כעורך תוכניות בקול ישראל    עם הקמתה של הטלוויזיה הישראלית בשנת 1967 הצטרף לצוות מייסדי הטלוויזיה ובמשך שנים רבות עבד בטלוויזיה הישראלית ככותב מפיק ובמאי
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il