שמו של בכיר בקרן הון-סיכון גדולה, המואשם בעבירות מין, יפורסם בעוד שבוע - קובע (30.1.24) שופט בית המשפט העליון, חאלד כבוב. הוא דחה את ערעורו של האיש על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז לאפשר את פרסום שמו, תוך הדגשת עקרון פומביות הדיון וקביעה שאין צורך לבחון את עוצמת הראיות בעת החלטה זו. כבוב מתאר: "המערער הוא שותף בכיר ומנהל השקעות בקרן הון-סיכון. כעולה מכתב הערעור, הקרן מעסיקה באופן ישיר כ-250 עובדים ובכל שנה משקיעה כמיליארד עד שני מיליארד שקל, השייכים לקרוב ל-200,000 משקיעים מ-90 מדינות שונות. על-פי הנטען, המערער הוא האדם השלישי בבכירותו בקרן, ונוסף על תפקידו זה הוא גם משמש 'כדירקטור בכעשר חברות, רובן-ישראליות, ששווין המצרפי כ-7 מיליארד שקל'". האיש נעצר בדצמבר 2020 בחשד לעבירות מין בשתי מתלוננות, ובית משפט השלום בפתח תקוה אסר לפרסם את שמו בנימוק שהראיות נגדו דלות. ההחלטה נותרה בעינה גם לאחר שהראיות התחזקו והוגש כתב אישום באוקטובר אשתקד. האיש מואשם, כי הכיר נשים דרך "טינדר" ובשנים 2020-2017 אנס וביצע מעשי סדום בשלוש נשים. הסניגורים ביקשו להמשיך את איסור הפרסום, בטענה כי "בשל תפקידו הבכיר בקרן, פרסום שמו, במיוחד בעת הזו, עלול 'בהסתברות גבוהה לגרור השמדת ערך קולוסאלית אשר תיפול על כתפיהם של משקיעים בארץ ובחו"ל'", כלשונו של כבוב. כאמור, בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה וכבוב דחה את הערעור. הוא מזכיר את עקרון פומביות הדיון ואת היכולת לסטות ממנו אם קיים חשש שייגרם נזק חמור לחשוד; החוק קובע במפורש, שאיסור הפרסום יפקע עם הגשת כתב אישום, אלא אם בית המשפט יקבע אחרת. עוד מציין כבוב את הפסיקה המצמצמת את מובנו של "נזק חמור", ולצידה - הפסיקה לפיה כאשר מדובר בחשוד, יש להידרש לטיב הראיות הקיימות לחובתו, שכן ככל שהראיות מוצקות ומבוססות יותר הרי ש"קרב והולך מועד הגשתו של כתב אישום - כן גדל האינטרס הציבורי הפרטיקולרי בפרסום פרשת זהותו של החשוד, ולהפך". הפרשנות מצומצמת עוד יותר כאשר מדובר בנאשם, מוסיף כבוב, אשר פרסום שמו ייאסר רק מטעמים מיוחדים. הפסיקה גם קבעה, כי מטעמים של מדיניות שיפוטית - אין להידרש לעוצמת הראיות כאשר מדובר בפרסום שמו של נאשם (להבדיל מחשוד). דרישתו של הנאשם הנוכחי לבחון כעת את חומר הראיות, אינה מעוגנת בחוק הפלילי וגם אינה הגיונית, המחוקק גם לא התכוון שהדבר ייעשה, וכל קביעה אחרת תסרבל את ההליך - קובע כבוב. כבוב דוחה גם את הטענה לפיה יש מקום לאיסור פרסום שכן מדובר בעבירות מין, שכן דווקא בעבירות כאלה - יש אינטרס ציבורי בפרסום, הן כדי להרתיע מפני הנאשמים והן כדי להציף תלונות נוספות. כך גם היה בעניינו של נאשם זה: "המערער פעל, לכאורה, בדפוס קבוע לפגיעה בקורבנותיו והא ראיה כי, לכאורה, פרסום שמו ברשת הביא את המתלוננת השנייה להגיש את תלונתה".

חשיבות רבה לפרסום בשל תפקידו

עוד אומר כבוב, כי הנאשם לא הוכיח שייגרם לקרן נזק כבד מפרסום שמו, ודווקא מעמדו הוא המחייב את הפרסום, שכן "קיומו של שוק תקין מושתת על עקרון הגילוי הנאות... זרימת מידע שוטפת, היא שמבטיחה שקיפות, שבתורה מאפשרת למשקיע סביר לקבל החלטה מבוססת אודות אופן השקעת ממונו, ולכלכל צעדיו בתבונה". העיקרון חל גם על חברות פרטיות: "העובדה כי 'עיניה המפקחות' של הרשות ושל שוק ההון, לרבות השחקנים 'המתוחכמים' שפועלים בו, אינן מתבוננות על הנעשה בחברות אלו, אך מדגישה את החשיבות של זרימת מידע – אמין – גם בהן". במקרה הנדון, מדגיש כבוב, "דווקא כאשר הדבר נוגע לתאגיד העוסק בתחומים עסקיים המבוססים על אמון אישי – פשיטא כי בעלי עניין בה, כמו למשל משקיעים, מעוניינים להתוודע לחשדות ואישומים חמורים נגד נושאי משרה בכירים בה... טענה לפיה איסור פרסום שמו של המערער נדרש על-מנת להגן על המשקיעים בקרן, אינה יכולה לעמוד. שכן אף ללא קיומה של חובת הגילוי מכוח דיני ניירות ערך, ברי כי הסתרתו של מידע זה אינה בטובתם של המשקיעים ואף אינה בטובתו של השוק באופן רחב יותר". כבוב מסיים באומרו: "לא אחת, פונים לבית המשפט נאשמים וחשודים בבקשה לאיסור פרסום שמם – כשבפיהם הטענה כי תפקידם, משרתם או פרסומם, הם כשלעצמם, מצדיקים היעתרות לבקשה. טענה זו נדחתה פעם אחר פעם על-ידי בית משפט זה, והיא נדחית גם בנסיבותיו של המערער בענייננו. שכן, יידעו כל אותם נאשמים וחשודים – 'אנשים רמי מעלה אינם נמצאים מעל הדין, והאזרח הפשוט אינו נמצא מתחתיו' הכל שווים בפני החוק ובית משפט זה לא יתן לעניינם של אנשים 'רמי מעלה' עדיפות על פני עניינו של כל אדם אחר. כך בכלל, וכך כאמור גם בענייננו". שמו של הנאשם יפורסם ב-7.2.24, קבע כבוב. את הנאשם ייצגו עוה"ד אביגדור פלדמן, יגאל דותן וחיים יצחקי, ואת המדינה - עו"ד אפרת גולדשטיין-רוזן.