שופטת בית המשפט העליון, גילה כנפי-שטייניץ, דחתה (11.2.24) עתירה נגד הפקודות האוסרות להכניס ולהחזיק חמץ בפסח בבסיסי צה"ל. היא קובעת, כי אין מקום להתערבות בפקודות הצבא בנושא זה. בעוד הפקודות אינן אוסרות צריכה פרטית של מזון שאינו כשר, הן אוסרות כאמור אפילו החזקה של חמץ בפסח בבסיסים. העותרים טענו, כי יש להגביל את האיסור למטבחים, יצאו נגד מה שכינו "מסדרי חמץ" בהם לדבריהם נערכות בדיקות יזומות בחפצי החיילים ודרשו שלא להתחיל את האיסור כבר יומיים לפני פסח. המדינה השיבה, כי לא נערכים חיפושים כאלה, הסבירה את הצורך בזמן להכשרת המטבחים ועמדה על החומרה היתרה של איסור החמץ ("בל ייראה ובל יימצא" ואפילו בכמות מזערית) המצדיקה לדבריה את האיסור הגורף וזאת לצד שמירת על לכידוּת היחידות. כנפי-שטייניץ אומרת כי האיסור על החזקת חמץ (החלק העיקרי בעתירה שרק לגביו הוציא בג"ץ צו על תנאי) פוגע במידה מסוימת בזכות החוקתית לאוטונומיה ואולי אף בזכות לחופש מדת של חיילים המעוניינים לצרוך חמץ בפסח. אולם, פגיעה זו עומדת במבחני חוק יסוד כבוד האדם וחירותו. מדובר בפגיעה בעוצמה נמוכה יחסית, שכן עסקינן בהגבלה מתוחמת על סוגי המזון המותרים לצריכה למשך ימים בודדים בשנה, ובמסגרת השירות הצבאי שמטבעו כרוך בשלילת חרויות נרחבת. מציאות המגבילה צריכת מזון לימים אחדים מסיבה כלשהי, אינה נתפסת כמגבלה מהותית על חיינו, במיוחד כאשר בחירותיהם הקולינריות של חיילים מוגבלות ממילא, ממשיכה כנפי-שטייניץ. אין מדובר בפגיעה בחופש מדת, שכן הפקודה אינה כופה על החיילים מעשה פעיל כלשהו והיא אינה נובעת מסיבות דתיות אלא מסיבות מעשיות. גם ציבור החיילים הנפגע מההגבלה מצומצם באופן יחסי, שכן שחיילים רבים יוצאים לחופשת חג או רשאים לצאת מבסיסם במהלך היום, ואחרים נמנעים ממילא מלאכול חמץ בבסיס מטעמים שונים. עוד מזכירה כנפי-שטייניץ, כי חוק היסוד מתיר פגיעה נרחבת יותר בזכויות של חיילים ואנשי כוחות הביטחון, ככל שזו נעשית על-פי חוק ונדרשת בשל תנאי השירות, ושני התנאים מתקיימים בנושא החמץ. הפקודה המחייבת להגיש מזון כשר מסמיכה את צה"ל לפגוע בצורה מסוימת בזכויותיהם של החיילים שאינם מעוניינים בו, ומכאן ההסכמה בנושא החמץ (וזאת בנוגע לאיסור על הכנסת חמץ לבתי החולים, אותו פסל בג"ץ בשל העדר הסמכה בחוק, אשר ניתנה לאחר פסק הדין).

ויתורים הדדיים כדי "לחיות יחד"

אל מול פגיעה מתוחמת זו עומד אינטרס ציבורי חשוב, ממשיכה כנפי-שטייניץ: עמידת צה"ל בחובתו לספק מזון כשר לחייליו בחג הפסח ושמירה על הלכידות היחידתית. האיסור על הכנסת חמץ דרוש לשם קביעת כשרות המזון המוגש בצה"ל במהלך החג, ועל-מנת שלא להקשות על חיילים שומרי מצוות לשהות בחדרי מגורים עם חיילים המחזיקים ברשותם חמץ, ובכך לפגוע בשגרת החיים התקינה ביחידות במהלך החג ובלכידות הצבאית. כנפי-שטייניץ עומדת על כך שהשמירה על הכשרות בצה"ל ככלי להבטחת אחדותו, "הייתה ליעד חשוב ולמרכיב מהותי בזהותה של המדינה ובדאגה לביטחונה" עוד מימיה הראשונים של המדינה. האיסור על הכנסת חמץ בפסח ככלי לשמירת הכשרות בצבא נוהג גם הוא מאז ראשיתה של המדינה. השאלה העיקרית היא האם האיסור עומד במבחני המידתיות שבחוק כבוד האדם וחרותו, וכאמור היא משיבה על כך בחיוב, שכן לא ניתן להשיג את מטרתו - אספקת מזון כשר לפסח תוך שמירה על שגרת החיים המשותפת בחג - באמצעים שפגיעתם פחותה. לדברי כנפי-שטייניץ, לא ניתן לשלול את סבירות עמדתה של הרבנות הצבאית, ולפיה קיים חשש שחמץ "יזלוג" למתחמי הכנת האוכל והגשתו. "כפי שנפסק לא אחת, בבוא בית המשפט לבקר החלטות מקצועיות של רשויות הצבא בעניינים הנוגעים לאופן ההתנהלות הפנימית בצה"ל, עליו לנקוט מידה רבה של ריסון. זאת, מן הטעם שצה"ל הוא הגוף בעל הידע המקצועי והמומחיות המיוחדת בנושא ההתנהלות הצבאית הנדרשת על-מנת לעמוד במשימותיו", היא מזכירה. הדברים נכונים ביתר שאת בנוגע לחמץ, כאשר מדובר בפקודת מטכ"ל המבוססת על המלצותיהם של שני צוותים רמי דרג אשר בחנו את הנושא ביסודיות. עוד מקבלת כנפי-שטייניץ את טענת המדינה, לפיה חיילים שומרי כשרות לא יוכלו לשהות בחדר אחד עם צורכי חמץ, בשל איסור "בל ייראה ובל יימצא". גם אם קיימת גישה הלכתית שונה, די בכך שזוהי עמדתו של הרב הצבאי הראשי כדי לקבוע שלא נפל פגם באיסור, וזאת בשל החשיבות העצומה של הלכידות החברתית בצבא. במקרה זה נפגעים בשל כך חיילים חילוניים; במקרים אחרים, כמו השתתפות בטקסים בהם יש שירת נשים או חילול שבת בחדרי המגורים, נפגעים חיילים דתיים. החיילים נדרשים ככלל לוויתורים הדדיים במרחבים האישיים שלהם, כדי להצליח "לחיות יחד" - יכולת שהיא חיונית להשגת מטרותיו של צה"ל. לצד זאת הדגישה כנפי-שטייניץ, כי כאמור בהתאם להצהרת צה"ל, לא נהוגה בצבא מדיניות של עריכת חיפושים יזומים לאיתור חמץ בחפציהם של חיילי צה"ל ושל הנכנסים לבסיסיו, וכי בכוונת צה"ל לחדד את הנהלים בנושא ולטפל בתלונות פרטניות על חיפושים כאלה ככל שיתקבלו, ויש לצפות שכך ייעשה בפועל. השופטים יצחק עמית ואלכס שטיין הסכימו עם כנפי-שטייניץ. את העותרים ייצגו עוה"ד אורי רגב ויפעת סולל, ואת המדינה - עוה"ד נטע אורן ויובל שפיצר.